גיטין ביאור נפלא בהוכחת התוס' ששניים ששלחו גיטיהן [ד ע"א]

[ממגד שמים]

תוס' הוכיח שרק ע,מ כרתי מדאמרינן התם דלא כר"א במצריך נתינה לשמה, ולר"מ ניחא.
ולריף לייתי בע"ח דמהני לכו"ע.
הרמב"ן מדחה -במלחמות ובחידושיו, דהתם לא מצד העדים, אלא מצד הבעל, שהוא צריך לעשות מעשה נתינה לשמה.
ובאמת, שבוודאי כך הדבר, שנתינת לשמה הוי פעולת הבעל ולא מעשה העדים ומה קשיא לתוס?
אמ' פשוט ביותר בס"ד.
שהתוס' טעין- אי לרי"ף כל מה שכשר לר"מ כשר אף לר"א, נעשה מעשה ר"מ להתיר, וכשם שבע"ח לר"מ אי"צ נתינה לשמה, אף לר"א נימא כן
[ומש"כ הרמב"ן שאין הפסוק מתפרש לחצאין, ע"ז גופא פליג התוס']
ופשוט בס"ד