ביטול תורה כשהמצוה יכולה להתקיים ע"י אחרים (5 צופים)

[ליחדא שמיה]

קיי"ל שאין מבטלין תלמוד תורה למצוה שיכולה להתקיים ע"י אחרים, וצ"ע הלא כל מטרת הלימוד היא ע"מ לעשות ולדעת איך מקיימים את המצוות, וא"כ לכאו' גם למצוה שיכולה להתקיים ע"י אחרים היה צריך להפסיק דסו"ס זו כל מטרת הלימוד.

 

[יחזקאל יחזקאלי]

כל מטרת הלימוד לעשות מה שצריך
ואת זה לא צריך.

 

[ליחדא שמיה]

כל מטרת הלימוד לעשות מה שצריך
ואת זה לא צריך.

לחץ כדי לכווץ...

מטרת הלימוד היא לקיים את כל המצוות, ללמוד ע"מ לקיים, לא כתוב ע"מ לקיים את החיוב, ופשוט שהידור [שאינו מחויב] הוא ג"כ נכלל בהיתר של אינו יכול לעשותה ע"י אחרים. וא"כ ה"ה הכא שהמצוה עצמה יכולה להתקיים גם לא על ידו מ"ט אי"ז נכלל בע"מ לקיים. מאי שנא.

 

[תורתי]

וצ"ע הלא כל מטרת הלימוד היא ע"מ לעשות

לחץ כדי לכווץ...

לא נכון.

 

[ליחדא שמיה]

לא נכון.

לחץ כדי לכווץ...

?
'ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם'.

 

[תורתי]

?
'ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם'.

לחץ כדי לכווץ...

לימוד תורה הוא הערך הגדול ביותר ביהדות. אם תרצה, המצווה הכי גדולה. והגית בה יומם ולילה מה שלא נאמר על שאר המצוות. ולכן כל עוד זה לא סותר ואפשר לקיים את המצווה ע"י אחר, ת"ח דוחה את המצווה.

 

[ליחדא שמיה]

לימוד תורה הוא הערך הגדול ביותר ביהדות. אם תרצה, המצווה הכי גדולה. והגית בה יומם ולילה מה שלא נאמר על שאר המצוות. ולכן כל עוד זה לא סותר ואפשר לקיים את המצווה ע"י אחר, ת"ח דוחה את המצווה.

לחץ כדי לכווץ...

לא ענית על שאלתי.
אם כל מטרת הלימוד היא לדעת מה צריך לעשות ואיך להתנהג ולפעול,
מאי טעמא כשבאה לידו מצוה אסור לו לקיימה, הלא זו כל מטרת הלימוד.
[למה הדבר דומה, להבדיל אא"ה, לאחד שלמד רפואה, וכי ילמד כל ימיו רפואה כל עוד אין מישהו אחר שיודע לרפאות, וכי כל ימיו ילמד בלי לבוא לידי מעשה, מלבד הדברים שמוכרחים להתקיים לידו].

עכ"פ אם הבנתי נכון, טענתך היא שבלימוד תורה יש מטרה בפנ"ע, גם בלי התנאי של ע"מ לעשות, זה מחודש, יש לך מקור או הסבר?

 

[מרכז]

לא ענית על שאלתי.
אם כל מטרת הלימוד היא לדעת מה צריך לעשות ואיך להתנהג ולפעול,
מאי טעמא כשבאה לידו מצוה אסור לו לקיימה, הלא זו כל מטרת הלימוד.
[למה הדבר דומה, להבדיל אא"ה, לאחד שלמד רפואה, וכי ילמד כל ימיו רפואה כל עוד אין מישהו אחר שיודע לרפאות, וכי כל ימיו ילמד בלי לבוא לידי מעשה, מלבד הדברים שמוכרחים להתקיים לידו].

עכ"פ אם הבנתי נכון, טענתך היא שבלימוד תורה יש מטרה בפנ"ע, גם בלי התנאי של ע"מ לעשות, זה מחודש, יש לך מקור או הסבר?

לחץ כדי לכווץ...

דבריו פשוטים וברור שבמצוות ת"ת יש עניין בלעדי של עסק התרה. ראה בקובה"ע הוספות, א. וכן בקה"י ברכות טו. שהקשו באמת מכח הסברא של "תורתי" כאן להפך מדבריך : אם בירושלמי (שבת, א, ב) מבואר הטעם שהלומד תורה אינו פטור ממצוות שאינן יכולות להעשות ביד אחרים משום ש"הלומד שלא ע"מ לעשות נח לו שלא נברא", אם כך גם במה שלומד ישנה "עשייה" דמצווה, ואמאי חייב מ"מ לעשות את המצוות האחרות על חשבון לימודו?


כך שלפחות לרבותינו אלו, ההנחה האמיתית היא הפוכה מהנחתך.
מ"מ תירוצם הוא שגדר מצוות ת"ת הוא בכל זמן שהאדם פנוי, וכשיש לפניו מצווה שאינה יכולה להעשות ביד אחרים הרי שאינו פנוי ללימודו.

 

[מרכז]

לא ענית על שאלתי.
אם כל מטרת הלימוד היא לדעת מה צריך לעשות ואיך להתנהג ולפעול,
מאי טעמא כשבאה לידו מצוה אסור לו לקיימה, הלא זו כל מטרת הלימוד.
[למה הדבר דומה, להבדיל אא"ה, לאחד שלמד רפואה, וכי ילמד כל ימיו רפואה כל עוד אין מישהו אחר שיודע לרפאות, וכי כל ימיו ילמד בלי לבוא לידי מעשה, מלבד הדברים שמוכרחים להתקיים לידו].

עכ"פ אם הבנתי נכון, טענתך היא שבלימוד תורה יש מטרה בפנ"ע, גם בלי התנאי של ע"מ לעשות, זה מחודש, יש לך מקור או הסבר?

לחץ כדי לכווץ...

המקור הוא בכל הפוסקים, יש מצוות עסק התורה ומצוות ידיעת התורה. בפשטות אם יש מצוה נפרדת של עסק התורה אפי' אם לא יישאר לו כלום מזה, אין כאן אלא ערך עצמי ללא קשר לעשייה כתוצאה מהלימוד.

 

[דוד המלך]

אכן ברוב המקומות בתורה נזכר צווי תלמוד תורה על מנת לעשות, וכן המקרא שהובא לעיל והגית בו יומם ולילה מסיים לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשֹוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְֹכִּיל.
ואף בגמ' (קידושין מ) נחלקו מי גדול מעשה או תלמוד, ואף לדעת הסובר שתלמוד גדול היינו כיון שמביא לידי מעשה.
ואף תוספות במסכת עבודה זרה (יג) לעניין שהתירו טומאת בית הפרס ללמוד תורה ולישא אישה הביאו מחלוקת מדוע נזכרו מצוות אלו, ומובאת שם דעת השאילתות שהביאו אלו המצוות הקלות וכ"ש שאר מצוות, ואף דעת התוס' שם שדווקא מצוות אלו שהן גדולות ביאר דבריו כיון שתלמוד מביא לידי מעשה.
וכנ"ל הרבה בתלמוד ובראשונים, והוא כשפט המקרא שעיקר מצוות תלמוד תורה היא להביא לידי מעשה.

אך מצד שני אנו מוצאים בתלמוד יחס של חזשיבות עצומה לתלמוד תורה, והוא גדול מהקרבת תמידים ומכיבוד אב ואם, ואף מבנין בית המקדש. ועוד אריכות רבה בתלמוד ובראשונים בגודל מעלת תלמוד תורה יותר משהאריכו בשאר מצוות.
ועוד אמרו (מועד קטן ט) כפי שהובא בשאלה שהיא דוחה מצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים.

וליישב הדברים כאחד נראה לומר, שגודל ומעלת מצווה איננו צורת כתיבתו בתורה, וכמו שהוצאת שז"ל כתבו הראשונים והשו"ע שהיא החמורה מכל העבירות, אבל למעשה לרוב הראשונים היא לא כתובה בתורה כלל, ואפי' לאו איננה, וכתב בשו"ת פני יהושע שלצורך (יעוין שם לאיזה צורך) מותר לעבור על איסור זה כיון שאיננו לאו כלל, אלא איסור בעלמא. ולמרות זאת הוא חמור מכל מצוות שבתורה במהותו, כיון שעל פי תורת הסוד הנזק הנגרם מעבירה זו הוא גדול ביותר. אבל התורה לא כתבה כלל עבירה זו כיון שהתורה שבכתב לא כותבת את תורת הסוד, ובדרך הפשט אין חמור להוציא ז"ל, ואין בזה נזק.

וממש כעין זה אך להיפוך מצוות תלמוד תורה, התורה שבכתב שכותבת את הטעם הפשוט של המצווה כתבה שמצוות ת"ת היא כדי לעשות. וכיון שכך הוא גדרה בתורה כמצוות עשה לצורך עשיית מצוות אחרות, ממילא כך דינה שלא יתכן תדחה אחרות.
אך תורת הסוד מגלה לנו שמצוה זו גדולה וחשובה היא עד מאד, כיון שאנו עוסקים במצוותיו ודיבורו של הקב"ה, וממילא העוסק בה מתקדש ומתעלה במאד מאד. ולכן למרות שלעניין דחייה של מצוות גדרה כמצוות עשה פשוטה, מ"מ בעולם שלנו ברור שיש להחשיב מצווה זו במאד מאד. וממילא אם אין הכרח לבטלה, כגון, מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים עדיף לעסוק בה.

 

[דעה את ה']

אך תורת הסוד מגלה לנו שמצוה זו גדולה וחשובה היא עד מאד, כיון שאנו עוסקים במצוותיו ודיבורו של הקב"ה, וממילא העוסק בה מתקדש ומתעלה במאד מאד. ולכן למרות שלעניין דחייה של מצוות גדרה כמצוות עשה פשוטה, מ"מ בעולם שלנו ברור שיש להחשיב מצווה זו במאד מאד. וממילא אם אין הכרח לבטלה, כגון, מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים עדיף לעסוק בה

לחץ כדי לכווץ...

דפח"ח.

אך כאו מיירי מדין בנגלה דתורה לגבי מצווה שאפשר לעשותה ע"י אחרים. ובע"כ שכ"ה גם ע"פ הפשט.

 

[דעה את ה']

בפשטות אמרו להדיא בגמ' בדיון אם תלמוד גדול או מעשה גדול, דתלמוד גדול שמביא לידי מעשה.

ולענ"ד אי"ז סותר שגם במה שלא מעשי תלמוד גדול. כי ע"י דבר זה שמביא לידי מעשה הוגדר מעלת מצווה זו וי"ל.


מה שצויין לעיל במעלת לימוד התורה לכשעצמה (וכמובן דהיינו בלומד ע"מ לעשות כמ"ש חז"ל), יש לציין לדבריו המתוקים של הבית הלוי (צ"ע במכ"ק, בהקדמה לשו"ת ועה"ת פ' יתרו ועוד) שזה היה מעלת הקדמת נעשה לנשמע דהיינו שהנשמע דהיינו הלימוד אינו רק כדי לדעת את המעשה אשר יעשון, אלא מעלה בפ"ע.

[ואכן בתניא מבאר כידוע באריכות ענין מעלת התורה, וכללות הענין (לא מה שמבואר בתניא!) שהתורה בבחי' חכמה שהיא נעלית מכלי המעשה. וכמו שפירש הרמב"ם והובא בנפה"ח לגבי לעומת זה דהרהורי עבירה קשים מעבירה (ועי' רש"י) דהיינו מצד שחוטא במעולה שבכוחותיו. ומידה טובה מרובה]

 

[דוד המלך]

דפח"ח.

אך כאו מיירי מדין בנגלה דתורה לגבי מצווה שאפשר לעשותה ע"י אחרים. ובע"כ שכ"ה גם ע"פ הפשט.

לחץ כדי לכווץ...

לכאורה, אין 'חיוב' להעדיף את תלמוד תורה על מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים, אלא שבמקרה כזה נאמר פלס מעגל רגלך וכל דרכיך יכונו, יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה. כמבואר בגמרא במועד קטן.
ודברי שלמה אלה להגדיל מעלת התורה אינם מוכרחים להיות בדרך פשט.

 

[יחזקאל יחזקאלי]

מטרת הלימוד היא לקיים את כל המצוות, ללמוד ע"מ לקיים, לא כתוב ע"מ לקיים את החיוב, ופשוט שהידור [שאינו מחויב] הוא ג"כ נכלל בהיתר של אינו יכול לעשותה ע"י אחרים. וא"כ ה"ה הכא שהמצוה עצמה יכולה להתקיים גם לא על ידו מ"ט אי"ז נכלל בע"מ לקיים. מאי שנא.

לחץ כדי לכווץ...

זה פשוט לא נכון, שצריך לקיים את כל המצוות [גם את אלו שלא מחוייבות] וכי אדם צריך לגרש את אשתו בכדי לקיים מצווה זו או לאכול בשר כדי לשחוט וכו' וכו'
מלבד זאת אני לא מסכים עם ההשוואה בין הידור לבין מצווה שאינה מחוייבת, הידור עניינו שכאשר אתה משמש את קונך, התנאה לפני במצוות אבל מה שאינך חייב לעשות בכדי להיות עבד נאמן לה' לא נכלל בע"מ לקיים

 

[דבר היושר]

קיי"ל שאין מבטלין תלמוד תורה למצוה שיכולה להתקיים ע"י אחרים, וצ"ע הלא כל מטרת הלימוד היא ע"מ לעשות ולדעת איך מקיימים את המצוות, וא"כ לכאו' גם למצוה שיכולה להתקיים ע"י אחרים היה צריך להפסיק דסו"ס זו כל מטרת הלימוד.

לחץ כדי לכווץ...

טעות נפוצה. לימוד התורה [וג"ז יש ה'לימוד' ויש ה'ידיעה' ואכ"מ] ועשיית המצוות הם שני מצוות שונות, א. כך לכ' עולה בפסוק הראשון של פרשת בחוקותי שנאמר שם "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו" ותמוה דלשם מה כפלה התורה את הציווי שמה השוני בין הליכה בדרכי התורה לבין קיום מצוותיה שבפשטות זהו דבר אחד, ועמד ע"כ רש"י ופירש שתחילת הפסוק זוהי התורה, וסיומו אלו הן המצוות ב. 'נעשה ונשמע' נא' בסדר הזה, ומבו' בגמ' בשבת דאך באשר הקדמה זו - זכו ישראל לשני כתרים אחת כנגד נעשה ואחת לנשמע והדברים טעונים ביאור רב ואכ"מ, ובמסקנת ענין זה יש לבאר עפ"י דברי הזוה"ק ש'נעשה' אמור לגבי 'עובדין טבין' ו'נשמע' אמור גבי קבלת לימוד התורה, ועל כן אנו נוכחים שלימוד התורה איננו רק אמצעי ומבוא להתכלית שהוא קיום המצוות אלא הוא נושא בתוכו תכלית בפ"ע, ויתר על כן דאך בעבור זה זכו לשני כתרים דאילו היה מקדימים 'נשמע' ל'נעשה' לא היינו נוכחים מדבריהם שיש כאן שני מטרות שונות שהרי ה'נשמע' בא אך כהיכי תמצי כיצד יתהווה ה'נעשה' ועתה נת' דברי הגמ' בשופי - מדוע זכו אך באשר ש'הקדימו' דכבר רבו התומהים מדוע עצם ההקדמה היא סיבה לב' כתרים ועפי"ד הדברים מופלאים ג. מסופר בגמ' על בן דמה שלמד את כל התורה כול ומ"מ לא הורשה ללמוד חכמות אחרות [מנחות צט, ב;] ואילו ת"ת היה רק היכי תמצי לקיום המצוות, הא אדם כבן דמה הוא כבר יודע כיצג לנהוג למעשה, יש לדון בשביל מה עדיין נצטווה ללמוד ת"ת ד. ענין לימוד פרשת בן סורר ומורה והדברים ידועים ה. מצינו ברז"ל שאמרו דברים שאינם כפי האמת אך בעבור חידוד התלמידים שיידעו כיצד להשיב [נדה מה, ב; ועו"ר] ומסתמא דלא חשיב כמפסיק ממשנתו, ונ' דג"ז בכלל ת"ת, אלא שדבר זה אינו נוגע למעשה ועוד ראיות רבות נוספות [הק' לשו"ת בית הלוי; הקדמה להפלאה; ועו"ר].

סתם כך, אם אתה באמת סבור כך, עליך לתמוה מדוע כ"כ משקיעים בלימוד מעמקיה ונסתרותיה של תורתינו, הרי הכל בא בעבור לדעת כיצד לנהוג בחיי המעשה, ואם זה כל התכלית, מדוע אנו מנתחים באופן שיטתי כל סוגיא וסוגיא באופן אנליטי ומסובך, הרי אין כל ענין בכך, ויתר על כן - הרי אנו יכולים ללכת כולנו לעסוק בחיי פרנסה ובאשר נפנה וניתקל בבעיה הלכתית, נארגן לנו מס' רבנים שיהו זימינים בפלאפון וזהו. בשביל מה צריך מגיל אפס ועד הרגע האחרון של החיים ללמוד תורה - קצת מוגזם, לא?!