תלמידי חכמים חשובים (הרב אברהם וולף זצ"ל, מנהל סמינר לבנות בב"ב והרב דוד קליינפלץ זצ"ל) חברו יחדיו ושאלו את מרן הגאון בעל ה"חזון איש" זצ"ל, איך תנצחנה בנות ישראל את היצר הרע. הלא לגברים הוכנה תרופה למכה כמו שאמרו חז"ל (קידושין, ל:): "בראתי יצר הרע - בראתי לו תורה תבלין", כלומר: התורה שומרת על הדבקים בה מפני יצר הרע. ואשה הלא אינה מחוייבת בלימוד תורה "והגית בו יומם ולילה".
שמע ה'חזון איש' והשיב נחרצות: "בבגדי צניעות!". "כך מוסרים בשם הגר"א מוילנא זצ"ל: "מה שהגברים משיגים בתורתם, משיגות הנשים בלבושן הצנוע" (מעשה איש חלק ד' עמוד קס"ט). וכך כתב הגר"א באגרתו הידועה (נוסח ארם צובה): "כי זה כל אדם לפתח חטאת רובץ ושליט עליו יצרו, ותבלין שלו – לזכרים עסק התורה, ולנקבות הצניעות והנהגת המדות ומוסר".
עד היכן הדברים מגיעים?
כותב על כך השל"ה הקדוש (ישעיהו הלוי הורביץ בעל ה'שני לוחות הברית'): "בשעה שתלמידי חכמים מתייגעים בתורתם יומם ולילה, וברוב עמלם הם נופלים ומתנמנמים, וריר שינה נוטף מפיהם... בא הקב"ה בכבודו ובעצמו, וגונז אותו ריר בבית גנזיו לעת תחיית המתים. כאשר יחפש אז זכות שמכוחה יברא 'טל תחיה', יקח הקב"ה את הטיפות הללו ויעשה מהן טל תחיה להחיות בו את המתים".
מדבריו של בעל ה'חזון איש', שכח בגדי הצניעות של הנשים גדול כמצוות תלמוד תורה, למדנו דבר נורא: הנשים מכינות את טל התחיה שלהן, מאגלי הזעה הנוטפים מהן מחמת בגדי הצניעות שלהן. (וכן מובא גם בביאור "אגרת הגר"א השלם עלים לתרופה" משיעורי הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל, וממעשה איש ח"ג).
וכן הכריז האדמו"ר מקאליב (בכנס נשים לחיזוק בצניעות)
עמד האדמו"ר מול ארון הקודש וזעק: "נשים צדקניות! אני מבטיח לכן כאן מול 'ארון הקודש', שכל אשה שתקבל על עצמה ללכת עם בגדי צניעות. הרי שאת אותן חתיכות הבד שהאשה הזאת הוסיפה בשביל צניעותה. ביום הדין יקחו את חתיכות הבד הללו, ויוסיפו זאת על משקל הזכויות של האשה, וזה מה שיכריע לה את הכף להיכנס לגן עדן".