שיר בין קיץ לחורף - שיעור בצינון החיים (1 צופה)

[נדיב לב]

לא סגור על עצמי אם זה שיר, טור אישי או סתם מחשבה של אדם מצונן.
קמתי הבוקר עם צינון כבד. אתם יודעים… המזגן.

הקיץ והחורף שוב לא סגורים על עצמם.
כל אחד מנסה לנגוס עוד קצת בממלכת חבירו, ואנחנו, הנתינים, נושאים בתוצאות.

מדליקים מזגן כי הקיץ עדיין מסרב לוותר,
ואז החורף מתעורר פתאום, שולח משב קריר להזכיר מי כאן בעל הבית.

וכך, בין חום לקור, אני מוצא את עצמי עם אף אדום, ערימת טישו, תה חם וחולשה כללית.
(איחולי החלמה יתקבלו בברכה... :)

ומה זה הזכיר לי?
שגם בחיים יש מצבים שאנחנו לא ממש סגורים על עצמנו.

לא סגורים על הדרך, לא על הכיוון.
פעם פה, פעם שם.
קופצים מסוגיה לסוגיה, מנסים לשלוט בכל - אבל בסוף שולטים ב'כלום'.

רוצים תורה, אבל גם קצת עולם הזה.
רוצים יהדות, אבל גם המון פוליטיקה.
רוצים הכל, ובינתיים מאבדים את 'החום'.

רצים, שואפים, נמשכים לכל צד…
ואנה אנו באים? אל הצינון הגדול...

אז כן, לא סגור על עצמי אם זה שיר או טור,
אבל די בטוח שזה שיעור קטן לחיים...

 

[האיש השרוי בשמחה]

באיזה יום בוקר בחשון בתחילת החודש
התמלא אפיו של @נדיב לב קצת גודש

בפורום תלמידי החכמים אוצר התורה
כבר לא זרח שמחת התורה ואורה

החברים קצת לא הבינו איה הידוע
הרי זוכים כל יום לפוסט קבוע

חשבו ניסו חלמו רעיונות נזרקו
מה קרה כולם בפורום פה זעקו

ואז ללא איזה רב אורח או מקדים
קיבלנו הודעה שהצינון אותו הרדים

ונקווה שישוב לפעילות מלאה
שכל הודעה או רעיון אין עליה

בברכת רפואה שלמה