- הודעות
- 4,724
- תודות
- 17,141
- נקודות
- 895
הפולמוס ההלכתי שמסעיר את ... סביב הקידוש המפנק
בחורים ... החלו להגיע בשבתות בבוקר לבית הכנסת החדש של קהילות ... בין היתר בעקבות הקידוש המפנק המתקיים במקום. אלא שהנהירה הפכה לתופעה, עד שלמתפללים הקבועים לא תמיד נותר מקום.
התופעה מעוררת כעת דיון הלכתי סביב הסוגיה של "זה נהנה וזה חסר"
והשאלה האם ניתן להגביל את כניסתם של האורחים.
הנה המכתב:
יום רביעי כ"ד אלול ה'תשפ"ו
בס"ד
בנידון: בית המדרש שנבנה עבור תושבי השכונה, ובאים לתוכו בחורי ישיבה להתפלל בתפילת שבת בבוקר כאשר יש רק מניין אחד מרכזי, ואין מקום גם להם וגם לתושבי השכונה.
בית כנסת שנבנה לשימוש בני שכונה, ונתמלא בפועל על ידי המוני בחורי ישיבה עד שתושבי המקום נדחקים ואין להם מקום להתפלל כראוי בתפילת שבת בבוקר, כאשר אין מקום לכולם. האם ראוי להם לבוא להתפלל או להימנע, והאם הגבאים מורשים למנוע מהם להיכנס לבית הכנסת.
יש לדון, מצד עצם גדרו של בית הכנסת אם דינו כמקום השייך לכל או בעיקר לבני אותו מקום; ומצד דיני שימוש והנאה במקום המצריכה את חברו, אם שייך בזה משום גזל או לכל הפחות השגת גבול ועיכוב שלא כדין.
יסוד הדבר תלוי תחילה בגדר בית הכנסת. בגמרא במגילה (כו.) מבואר החילוק בין בית כנסת של כרכים לבית כנסת של כפרים, דשל כרכים עשוי על דעת כל העולם, מה שאין כן של כפרים שהוא לבני העיר. ואף שבבבא בתרא (יב.) אשכחן לישנא ד"דחקי בני רשות הרבים ועיילי", אין מזה ראיה להתיר בכל גוונא, דהתם היכא דדרך הרבים כן היא, אבל לא במקום שהשימוש של אלו מבטל בפועל את זכותם של אחרים. וביותר יש לעיין בזה על פי המבואר בבבא קמא (כ.) בדין "זה נהנה וזה חסר", דכל היכא שהנאת האחד כרוכה בחסרונו של חברו, לאו כל כמיניה למיעבד הכי.
ומכאן נמשך לדברי הפוסקים: הרמב"ם (הל' תפילה יא, א) ביאר שבית הכנסת עומד מכח בני העיר שכופין זה את זה לבנותו, והכסף משנה שם העיר שעיקר תקנתו לצרכם. וכן העלו הרשב"א בחידושיו (מגילה כו.) והטור (או"ח סי' קנג), וכן פסק השולחן ערוך (או"ח קנג, ז), שבמקום שנבנה לקהל מסוים, עיקר הזכות מסורה להם. והמשנה ברורה (שם סק"ג) הוסיף, שאם ניכר שנוסד אדעתא דבני העיר, אין לדחוק את רגליהם על ידי אחרים.
ולעניין עצם הפגיעה בזכות השימוש, כבר מבואר בתשובת הריב"ש (סי' רנג), וכן נפסק בשולחן ערוך (חו"מ קסב, ז), שבני מקום ובעלי מקומות יכולים לעכב תוספת המביאה לצפיפות והיזק שימוש. ובפרט במה שכתב הנתיבות (חו"מ קסב, ב), שכל שמכניס מצר להם הדרך ומונעת גישה ושימוש כראוי, פשיטא שיכולים למחות. וכן כתב הרב משה פיינשטיין (או"ח ב, מד; חו"מ א, לח), דבכהאי גוונא אזלינן בתר ייעוד המקום והזכות המעשית של המשתמשים הקבועים.
ועל כן העולה לדינא, דמסתברא שאין כאן גניבה או גזל של חפץ ממש, אבל ודאי יש כאן משום השגת גבול ופגיעה בזכות השימוש של בני השכונה, ובמקום שהבחורים דוחקים את רגליהם עד שאין להם מקום להתפלל, הרי זה בכלל "זה נהנה וזה חסר", ואינו היתר של תפילה לרבים אלא עיכוב שלא כדין. וממילא זכותם של בני השכונה קודמת, ורשאים הם למנוע כניסה זו או להגביל בשיעור הראוי, כדי שלא יתבטל הייעוד שלשמו נוסד בית הכנסת.
ובפרט כאשר לא מנעו מהלהתפלל כלל, אלא ביקשו מהם לעבור לצד האחורי של בית המדרש, משום שרבים מבני השכונה הפסיקו להגיע להתפלל עקב הלחץ והדוחס. ואין הדבר בא עקב השתייכותם למגזר הליטאי כלל! גם אם הייתה זו ישיבה חסידית ותיקה הגבאים היו מונעים מהם להיכנס על חשבון תושבי השכונה.
על כן, כל אלו שדיברו סרה בגבאים שמנעומהלהיכנס להיכל הגדול, עליהם לבקש סליחה ומחילה בפה מלא משום שאין יום כיפור מכפר על בין אדם לחברו עד שירצהו. זה המקום לומר לבני הישיבה שרואים דף זה, לעורר את חבריהם שהליכתם שקפה פנחס בצורה שאינה נאותה לבקש מחילה מהגבאים.
מתפלל מהשכונה
הכואב את השיח
ומודה לגבאים על המסירות והאהבה לתושבי האזור
בחורים ... החלו להגיע בשבתות בבוקר לבית הכנסת החדש של קהילות ... בין היתר בעקבות הקידוש המפנק המתקיים במקום. אלא שהנהירה הפכה לתופעה, עד שלמתפללים הקבועים לא תמיד נותר מקום.
התופעה מעוררת כעת דיון הלכתי סביב הסוגיה של "זה נהנה וזה חסר"
והשאלה האם ניתן להגביל את כניסתם של האורחים.
הנה המכתב:
יום רביעי כ"ד אלול ה'תשפ"ו
בס"ד
בנידון: בית המדרש שנבנה עבור תושבי השכונה, ובאים לתוכו בחורי ישיבה להתפלל בתפילת שבת בבוקר כאשר יש רק מניין אחד מרכזי, ואין מקום גם להם וגם לתושבי השכונה.
בית כנסת שנבנה לשימוש בני שכונה, ונתמלא בפועל על ידי המוני בחורי ישיבה עד שתושבי המקום נדחקים ואין להם מקום להתפלל כראוי בתפילת שבת בבוקר, כאשר אין מקום לכולם. האם ראוי להם לבוא להתפלל או להימנע, והאם הגבאים מורשים למנוע מהם להיכנס לבית הכנסת.
יש לדון, מצד עצם גדרו של בית הכנסת אם דינו כמקום השייך לכל או בעיקר לבני אותו מקום; ומצד דיני שימוש והנאה במקום המצריכה את חברו, אם שייך בזה משום גזל או לכל הפחות השגת גבול ועיכוב שלא כדין.
יסוד הדבר תלוי תחילה בגדר בית הכנסת. בגמרא במגילה (כו.) מבואר החילוק בין בית כנסת של כרכים לבית כנסת של כפרים, דשל כרכים עשוי על דעת כל העולם, מה שאין כן של כפרים שהוא לבני העיר. ואף שבבבא בתרא (יב.) אשכחן לישנא ד"דחקי בני רשות הרבים ועיילי", אין מזה ראיה להתיר בכל גוונא, דהתם היכא דדרך הרבים כן היא, אבל לא במקום שהשימוש של אלו מבטל בפועל את זכותם של אחרים. וביותר יש לעיין בזה על פי המבואר בבבא קמא (כ.) בדין "זה נהנה וזה חסר", דכל היכא שהנאת האחד כרוכה בחסרונו של חברו, לאו כל כמיניה למיעבד הכי.
ומכאן נמשך לדברי הפוסקים: הרמב"ם (הל' תפילה יא, א) ביאר שבית הכנסת עומד מכח בני העיר שכופין זה את זה לבנותו, והכסף משנה שם העיר שעיקר תקנתו לצרכם. וכן העלו הרשב"א בחידושיו (מגילה כו.) והטור (או"ח סי' קנג), וכן פסק השולחן ערוך (או"ח קנג, ז), שבמקום שנבנה לקהל מסוים, עיקר הזכות מסורה להם. והמשנה ברורה (שם סק"ג) הוסיף, שאם ניכר שנוסד אדעתא דבני העיר, אין לדחוק את רגליהם על ידי אחרים.
ולעניין עצם הפגיעה בזכות השימוש, כבר מבואר בתשובת הריב"ש (סי' רנג), וכן נפסק בשולחן ערוך (חו"מ קסב, ז), שבני מקום ובעלי מקומות יכולים לעכב תוספת המביאה לצפיפות והיזק שימוש. ובפרט במה שכתב הנתיבות (חו"מ קסב, ב), שכל שמכניס מצר להם הדרך ומונעת גישה ושימוש כראוי, פשיטא שיכולים למחות. וכן כתב הרב משה פיינשטיין (או"ח ב, מד; חו"מ א, לח), דבכהאי גוונא אזלינן בתר ייעוד המקום והזכות המעשית של המשתמשים הקבועים.
ועל כן העולה לדינא, דמסתברא שאין כאן גניבה או גזל של חפץ ממש, אבל ודאי יש כאן משום השגת גבול ופגיעה בזכות השימוש של בני השכונה, ובמקום שהבחורים דוחקים את רגליהם עד שאין להם מקום להתפלל, הרי זה בכלל "זה נהנה וזה חסר", ואינו היתר של תפילה לרבים אלא עיכוב שלא כדין. וממילא זכותם של בני השכונה קודמת, ורשאים הם למנוע כניסה זו או להגביל בשיעור הראוי, כדי שלא יתבטל הייעוד שלשמו נוסד בית הכנסת.
ובפרט כאשר לא מנעו מהלהתפלל כלל, אלא ביקשו מהם לעבור לצד האחורי של בית המדרש, משום שרבים מבני השכונה הפסיקו להגיע להתפלל עקב הלחץ והדוחס. ואין הדבר בא עקב השתייכותם למגזר הליטאי כלל! גם אם הייתה זו ישיבה חסידית ותיקה הגבאים היו מונעים מהם להיכנס על חשבון תושבי השכונה.
על כן, כל אלו שדיברו סרה בגבאים שמנעומהלהיכנס להיכל הגדול, עליהם לבקש סליחה ומחילה בפה מלא משום שאין יום כיפור מכפר על בין אדם לחברו עד שירצהו. זה המקום לומר לבני הישיבה שרואים דף זה, לעורר את חבריהם שהליכתם שקפה פנחס בצורה שאינה נאותה לבקש מחילה מהגבאים.
מתפלל מהשכונה
הכואב את השיח
ומודה לגבאים על המסירות והאהבה לתושבי האזור