קצת קשה לתלות את ענין ברור והנהגה בחפצא והגברא, דלפ"ז שניהם זה הנהגה רק שזה הנהגה בחפצא וזה הנהגה בגברא,
ולכאו' החילוק שהעיר דבר היושר הוא חילוק שנובע כתוצאה מהמושג ברור והנהגה דהיינו אחרי שזה מברר וזה מנהיג, א"כ ודאי שהבירור מתיחס לחפצא כי אחרת מה הוא היה מברר לנו, ואחרי שאנו יודעים האמת אנו יודעים מה החפצא, ויותר נכון החילוק של יחזקאל יחזקאלי שההנושא הוא תמיד מהי ההנהגה האם לנהוג כמו שאין ספק או כמו שיש ספק,
אך נראה להוסיף בזה, שבברור תמיד הנושא הוא לנהוג ע"פ מציאות מסוימת בדרך שהיא כגון בעדים שהדין הוא ללכת ע"פ דבריהם, אף שאין אנו יודעים (עיי' בזה ברמב"ם הל' יסודי התורה שמקביל בין עדים לנביא שמצווים ללכת אחריהם) או שטר שהוא כעדים וכו', שהם דין לללכת אחרי המציאות שהעדים אומרים, ובטול ברוב אין עניינו בתורת ברור אלא שם זה לא קשור לספק, והרי אני יודע שיש כאן חתיכה אחת אסורה, ואין כאן דין רוב על כל החתיכות, אבל דין רוב שהוא כברור הוא ג"כ מתיחס לאיך לקרוא את המציאות דהיינו שתראה את המציאות כמו הרוב ואל תתיחס למעוט, וזה ענין ברור שהם הנהגות שמתיחסות לראית המציאות.
אך ענין מה שקרוי הנהגה, הוא כשיש דין בין בעלי דינים, מי רשאי להחזיק בממון במצב של הספק, והוא תמיד דינים שיש בתוך המצב של הספק, ולהדיא כ' "ספק ממון לקולא" והיינו שהוא ספק אך דינו לקולא, וכל הדינים שם הם דינים בין בעלי דינים, ולשון "הנהגה" הוא לשון קצת קשה, וזה לא מספיק מבטא את הענין הזה כי זה נשמע שהוא הנהגת מציאות מסוימת ויותר מתאים לקרא לזה "דין ספק"
