נשא במה נתייחד הנזיר (1 צופה)

[מאן דהו]

"הרואה סוטה בקילקולה יזיר עצמו מן היין"
הבעש"ט מבאר: שאין זו המלצה אלא דרישה מאת ה' - הקב"ה רוצה שתהיה נזיר, כי אם לא כן - לא היית רואה את הסוטה בקילקולה. - הקב"ה מדבר אליך!
במסכת כלה פרק ב מופיע סיפור על רבי עקיבא שפגש אדם שרוף וערום הסוחב עצים ורץ במהירות. שאלו ר' עקיבא: "מה מעשיך?" השיב האיש: "מת אנכי ועלי ללקט עצים אלו בכדי להסיק את המדורה בה ישרפוני!" רצה רבי עקיבא לעכבו, התחנן אליו האיש: "אנא אל תעכבני כי עלי למהר" שאל אותו ר' עקיבא: "השארת אחריך ילד?" "השארתי אישה מעוברת, איני יודע אם בן תלד או בת," השיב האיש.
טרח ר' עקיבא עד שמצא את אשתו, והמתין עד שהילד גדל וניסה ללמדו לקרוא, אך הילד בהיותו בן להורים מופקרים, לא מחונך ומושחת בנפשו, לא אבה ללמוד. לאחר שר' עקיבא צם ארבעים יום כדי שלבו של הילד ישתנה לטובה, נפתח לבו והחל לומד בחשק, רבי עקיבא למדו לומר קדיש, כאשר החל באמירת הקדיש עלתה נשמתו של אביו מהגיהינום. ואמר לו האיש אשריך שהגעתי לתיקוני...
נשאלת השאלה: מה ראה רבי עקיבא ל"בזבז" את זמנו על ילד של עבריין?! השאלה מתחזקת מסיפור נוסף המעיד שרבי עקיבא חס על כל רגע ולא בזבז את זמנו לריק כפי שמובא: שרבי עקיבא נפרד מאשתו והלך ולמד שתיים עשרה שנה אצל רבי אליעזר בן הורקנוס, ורבי יהושע בן חנניה. לאחר שתיים עשרה שנה חזר לביתו, מאחורי הדלת שמע אדם רשע מקנטר את אשתו על שבעלה עזב אותה. ושמע את אשתו אומרת: "אם ישמע לי - שילך ללמוד עוד 12 שנה", וכך חזר רבי עקיבא ללמוד עוד שתים עשרה שנה, והעמיד 24,000 תלמידים...
אם כך מתחזקת השאלה: לשם מה הוזקק רבי עקיבא לטפל בילד?!
והתשובה פשוטה: רבי עקיבא הבין שאם הוא ראה משהו זה אומר שהוא צריך לפעול... אם בא אדם דווקא היום ודווקא כעת כשאני כאן כנראה זה מדבר אלי וסב על עקבותיו לבית המדרש. אותו דבר כשהוא רואה את האיש מעולם הבא הוא מבין שאם הקב"ה הראה לו זה אומר שהוא צריך לפעול... הוא עוזב הכל ומטפל בילד וגואל את האיש מייסוריו...
הנזיר אומר לעצמו: למה ה' הראה לי את הסוטה בקילקולה? כדי שאני יזיר עצמי מן היין...
מי שמבין שה' מדבר אליו - מגיע לו את התואר קדוש...

 

[מאן דהו]

בגמ' נדרים דף ט' איתא, מעשה בנזיר שבא מהדרום, והיה יפה עיניים וטוב רואי, וקווצותיו סדורים לו תלתלים, ושאל אותו שמעון הצדיק - בני מפני מה ראית להשחית את שערך זה הנאה, אמר לי רועה הייתי לאבא בעירי, הלכתי למלאות מים מן המעיין, ונסתכלתי בבואה שלי, ופחז עלי יצרי וביקש לטרדני מן העולם. אמרתי לו - רשע למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך, במי שהוא עתיד להיות רימה ותולעה, העבודה שאגלחך לשמים, מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו, אמרתי לו בני כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל.

והקשה הגראי"ל שטיינמן מדוע הנזיר קיבל נזירות על עצמו כדי לגלח אחר כך את שערותיו, הרי עדיף היה שמיד יגלח את שערותיו שהם השרש פורה ראש ולענה, שהביאו אותו לידי מחשבות והרהורים רעים, ואם כן יש לו לסלקם מיד, ומדוע עיכב עצמו ע"י שקיבל ע"ע נזירות ורק בגמר הנזירות יגלח שערותיו.

וביאר שאהבת עולם הזה ואהבת עולם הבא לא יתכנו לשכון בלב אחד, כמ"ש בספרים. וככל שיש באדם אהבה לתענוגי העולם הזה פוחתת ממנו האהבה לעולם הבא ורוחניות, וכמו אש ומים שאינם יכולים לשכון כאחד, כן אהבה לגשמיות ורוחניות לא יכולים לשכון כאחד, ולכך כשהנזיר ראה בבואתו נשקפת במים ופחז עליו יצרו, הבין הנזיר שיש אצלו חסרון בזה, שאהבת עולם הזה שקועה בלבו, והראיה שמזמן שראה שהוא יפה, נכנס בו רצון ליהנות מהעולם הזה, וזה סימן שחסר לו אהבת עולם הבא, והוא שקוע באהבת עולם הזה, ולכן גם אם היה מוריד את השערות מכל מקום לא היה מתקן את השרש פורה ראש ולענה של רצון לתענוגי עולם הזה, ולכן הבין שהדרך לתקן פגם זה היא על ידי קבלת נזירות, שעניינה פרישה מתענוגי עולם הזה, ובזה יוכל לתקן את הנטייה הרעה שבו לתענוגות והנאות.

 

[מאן דהו]

פרשת נשא

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il