שיר במות רע ואח לחכמה

[בן פטורא]

במות רע ואח לחכמה
יצעק מרה עד ישתגע
יצווח כתמהוני חסר דעת
היכא היכא את בר לקישא

יסייעוהו רעיו
ויתמוכו אשוריו
ובמשניות ובריתות
יצדיקו אמריו

ומאום לא ירפא כאבו
ויבז תודות והנהונים
ויכרע על רגבי עפר
קבר ידיד עולמים

וימות בסערת הגיגיו
וידבק שוב בנפש רעהו
ויזנח אחור תלמידים ומורים
בלתי על רעהו לבדו

היאכל תפל מבלי מלח
ומה טעם בריר חלמות
התדמו סיוע תנא או מתניתא
לפרי קושיות אלימות

הלא האחרונות יבקעו שערי אורה
וישכללו היכל שבעתיים
והקדמון דבר אין עמו לבד
ניד ראש וקריצת עיניים

ומה טעם ברוב תודות
ומה יועילו מחיאות הכפים

עת אשוב לביתי
ערום כביום היוולדי

וקופת שרצים עוד טעונה בגיוי
ואין מודיעני ומעמידי על טעותי

חדלו חדלו ידידי מתודה סרת בקורת
ומשכוייח נטול הצעות שיפור

 

[בן פטורא]

אך מאידך


הלשירה תחשב

מלל בחרז ומשקל

פטפוט חסר רגש

חזיון בלב נרדם


איה כנפי השיר

ואיה שאר הרוח

ואיה דמעת גיל

וזעק לב רתוח


ועם מי תשיח ותדבר

ואיה צירך שלוח

בהעמידך מילים עלי איגרת

בעוד מיתר קשתך מתוח


ותדבר בבן אמך

ובאחיך תתן דופי

ותכה בטיפי ארסך

כל נוי וכל יופי


ותעכיר כל מראה

ותסתום כל חזון

 

[חיימ'ל]

יפה מאוד מאוד!!!
רק לא הבנתי אם יש חרוזים, או לא.
דבר נוסף, מה הפשר בשיר הראשון? זה נראה בהתחלה כמו הספד של אדם על רעיהו הת"ח, ועובר לבכיה על קופת שרצים? שכוייח נטול הצעות שיפור?
אני מאוד אשמח שתבאר כי אני מאוד רוצה להבין את העומק של השיר.

 

[בן פטורא]

כתבתיו בשיא הפשטות תחילה העמדתי את הסיפור של ריו"ח אשר מיאן חברותא המסייעתו והמצדיקתו וצווח בקול מר היכא את בר לקישא עד אשר נשתגע ואז שבתי למקומי אני ובקשתי בקורת ושכוייח נטול שפור למען א אשוב על ביתי ערום כביום הוולדי וקופת שרצים עוד טעונה בגיווי