- הודעות
- 4,011
- תודות
- 8,275
- נקודות
- 877
כתב השו"ע סי' תי"ח ס"ד וסי' תק"ע ס"ג שמדברי הרמב"ם נראה שהאיסור לצום בר"ח הוא מדאורייתא, ולפי"ז נוטה השו"ע לומר שהנשבע לצום בר"ח לא חלה השבועה, ועיי"ש בסי' תי"ח במשנ"ב סקי"ב [ובסי' תק"ע סקי"ד].
ולכאורה צריך לבאר שמדובר בנשבע על ר"ח מסויים כי אם נשבע באופן כללי הלא א' דר"ח (שאחרי חודש מלא) הוא רק מדרבנן, וא"כ צריכה השבועה לָחוּל גם על היום השני משום "כולל", וכמבואר בשו"ע או"ח סי' תפ"ה שהנשבע לא לאכול מצה חל גם על ליל פסח משום "כולל"; וע"כ שהשו"ע מדבר בנשבע בסוף חודש חסר על הר"ח הקרוב, או שאמר מפורש שלא יאכל בר"ח דאורייתא, ויתכן שהשו"ע לא פירט זאת כי פשוט כן, או כיון שלא הכריע כן, [וגם בדעת הרמב"ם זה רק "לכאורה"].
ולכאורה צריך לבאר שמדובר בנשבע על ר"ח מסויים כי אם נשבע באופן כללי הלא א' דר"ח (שאחרי חודש מלא) הוא רק מדרבנן, וא"כ צריכה השבועה לָחוּל גם על היום השני משום "כולל", וכמבואר בשו"ע או"ח סי' תפ"ה שהנשבע לא לאכול מצה חל גם על ליל פסח משום "כולל"; וע"כ שהשו"ע מדבר בנשבע בסוף חודש חסר על הר"ח הקרוב, או שאמר מפורש שלא יאכל בר"ח דאורייתא, ויתכן שהשו"ע לא פירט זאת כי פשוט כן, או כיון שלא הכריע כן, [וגם בדעת הרמב"ם זה רק "לכאורה"].