בעניין חיוב ממון המזיק (7 צופים)

[יראת ה' היא חכמה]

הריני מוסר מודעא שחוזרני בי.

לא מקיימים "והשיב" בשילום דמים, אין אף קדמון שכך כותב במפורש, עי' תוס' מכות טז, א שכ' ש"לא משכחת בטלו דכל אימת דישלם ממון לא ילקה" וכ"ה בתו"י, ובתוס' שאנץ "אינו לוקה כאן משום שבידו לשלם ואי"ז ביטלו" ובריטב"א "כיון דחייב בתשלומין כששורפו ל"ח בטול עשה להלקותו, ותשלומין כמותו לענין זה", כולם כותבים שזה לא נקרא 'ביטול' אבל לא שבזה מתקיים העשה.

ובכלל, מהיכן התזה המוזרה הזו, וכי כל פרק מרובה והגוזל שגדוש בכללי היאוש והשינוי כולו נסוב בהגדרת ה"אשר גזל", ועד כדי שאמרינן ששינוי רשות נקרא שינוי במובן מסוים בחפץ – לפתע אומרים שחפץ אחר לגמריי נקרא קיום של ה"והשיב"? (בתואנה מוזרה של "מה לי הן ומה לי דמיהן").

ובכלל, תשובת הגמרא ש"התם איתא בתשלומין" לא נסובה רק על השבת הגזילה אלא היא נסובה גם על השבת העבוט, ולא סביר לומר בשניהם את החידוש הלז (ועיקר הסברא ש'מה לי הן ומה לי דמיהן' שייכת רק כשבאים להשיב גזילה אבל כשבאים להשיב עבוט סברא זו אינה שייכת).

לחץ כדי לכווץ...

לא זכיתי להבין, מדוע לא חשיב שביטל העשה ע"י שיכול לשלם דמים, אם בהשבת הדמים עצמם לא מתקיים ה'והשיב'.

ובעניין מה לי הן ומה לי דמיהן, צריך לידע, אם זו סברא שיכול לקנות את הדבר בדמים, או כפי שנראה עיקר - שזו סברא של שווי, וא"כ לכאו' גם בעבוט יש את המימד של השווי, אא"כ תחדש שבחפץ קיים אין מימד של שווי אלא את מה שהוא מעמיד, אך א"כ שוב יהיה קשה מדוע מעיקרא שייך להשיב חפץ בדמים, והיינו מדוע כשאין את החפץ ההסתכלות עליו היא כן במימד של שווי, אך יש ליישב בקל.​