ראה בעניין מסית

[גרינפלד]

בגמ' בקדושין (פ, ב) פשטיה דקרא במאי כתיב [לענין פשוטו של מקרא שמדבר בהסתה אמאי נקט בן אמך (רש"י)], לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא בן אב דסני ליה [לפי שממעט בחלק ירושתו] ועייץ ליה עצות רעות אלא אפילו בן אם דלא סני ליה [שאין להם חלק ירושה יחד זה יורש את אביו וזה יורש את אביו] אימא צייתי ליה קמ"ל.

ולכאורה קשה מה היה ההו"א שישמע לו לעבוד עבודה זרה מחמת שאוהבו. ובפשטות צריך לדחוק שהכוונה היא שהתורה אומרת שאדם צריך להרגיש מעצמו שאינו ראוי לשמוע לו למרות שאוהבו.

אכן יותר נראה שבעצם התורה הרי מפרטת "לא תאבה אליו ולא תשמע אליו", ומהו פירוט זה, והרי ודאי שלא ישמע לעבטד עבודה זרה, אלא פירש רש"י "ולא תשמע אליו, בהתחננו על נפשו למחול לו". וגם כאן הכוונה היא שהיה הו"א לשמוע לו לוותר לו, מחמת שאוהבו.​