ויצא בעניין נדרו של יעקב

[גרינפלד]

וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך

א. בילקוט (פר' לך לך סי' עה, צויין בילקוט כאן) איתא, יעקב הפריש מעשר ראשון, הדא הוא דכתיב "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך", ע"כ. ופי' בזית רענן ש"לך" מתפרש מעשר ראשון כי מעשר שני הבעלים אוכלים אותו. ויל"ע בכל הילקוט שם אם הכוונה כפשוטו מעשר מצמחים, או שהכוונה מעין מעשר ראשון. גם יל"ע למי נתן זאת, ועי' בסמוך (אות ג).

ב. עוד שם בילקוט שכלול פה שהופרש לוי שהוא עשירית מהבנים [ובדרך שיחה כתב שזה מתרבה מ"וכל אשר תתן לי", שעמד בזה החיד"א], ואמנם היו גם עוד שני בנים ועוד אפרים ומנשה, אבל מתוך הבנים היו ארבעה בכורות מהאמהות שהם קדושים ולא צריך לעשר מהם.

ג. למי נתן זאת, י"א לעניים [כן נראה בלשון הרמב"ן (חולין ב, א בסופו)], וי"א לעמלי תורה, עי' אבן עזרא לקמן (לה, יד) "ונתן מעשר מהונו לכבוד השם, למי שהיה בדור ראוי לקחתו", וכאן בקצרה (כח, כב), וכ"כ להדיא רבינו יונה (עה"ת). ועי' שו"ת חת"ס (יו"ד סי' רל"ב).

ד. יש ראשונים הכותבים שזה היה קרבנות, כ"כ הרשב"ם [זה ודאי שהיה גם נדר על קרבן כי כן משמע בפר' וישלח, עי' אבן עזרא (לה, יד), רק יתכן שזה בכלל ה"יהיה בית אלוקים", כמבואר בלשון רש"י (לא, יג), ולא בכלל ה"עשר אעשרנו לך"].​