מרן הגרי"ז לעניין פרכסה ויצאה (זבחים כז) מחדש שיש שני פסולים ביציאת קדשים,
א.פסול יציאה של קדשים מהן לא הובא דמה
ב. פסול יוצא של בשר בשדה שיש גם בחולין בעובר שהוציא ידו
וממשמעות דבריו משמע דגם בחולין האיסור הוא איסור אכילה על מה שיצא ולא חסרון בשחיטה, וברמב"ם מאכ"א (פ"ה ה"ט) כותב עובר שהוציא ידו או רגלו נאסר אותו איבר לעולם בין שחתכו קדם שתשחט אמו בין שחתכו אחר שנשחטה אמו. ואפילו החזיר אותו איבר למעי אמו ואחר כך נשחט או נולד הולד וחיה כמה שנים הרי אותו האיבר אסור משום טרפה. ומבאר הכס"מ דאם נולד העובר קודם שחיטת האם האבר כשר ע"י שחיטה משמע דאי"ז איסור אכילה של יוצא אלא חיסרון בשחיטה ולכא' אין הדברים מתיישבים עם דברי הגרי"ז ואולי לא ס"ל ככס"מ אלא ס"ל דאינו ניתר אף אם נולד ונשחט?
א.פסול יציאה של קדשים מהן לא הובא דמה
ב. פסול יוצא של בשר בשדה שיש גם בחולין בעובר שהוציא ידו
וממשמעות דבריו משמע דגם בחולין האיסור הוא איסור אכילה על מה שיצא ולא חסרון בשחיטה, וברמב"ם מאכ"א (פ"ה ה"ט) כותב עובר שהוציא ידו או רגלו נאסר אותו איבר לעולם בין שחתכו קדם שתשחט אמו בין שחתכו אחר שנשחטה אמו. ואפילו החזיר אותו איבר למעי אמו ואחר כך נשחט או נולד הולד וחיה כמה שנים הרי אותו האיבר אסור משום טרפה. ומבאר הכס"מ דאם נולד העובר קודם שחיטת האם האבר כשר ע"י שחיטה משמע דאי"ז איסור אכילה של יוצא אלא חיסרון בשחיטה ולכא' אין הדברים מתיישבים עם דברי הגרי"ז ואולי לא ס"ל ככס"מ אלא ס"ל דאינו ניתר אף אם נולד ונשחט?