ואתחנן בענין כבוד רבו מדין "הביאו לחיי העולם הבא" (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
את ה' אלקיך תירא (ו יג)

הנה בחיוב של כבוד רבו, דנו הראשונים במקורו, דהנה נצטוינו לכבד את כל החכמים, מדכתיב והדרת פני זקן, וזה הוא שקנה חכמה, אבל כבוד הרב לכבדו יותר משאר החכמים שאינם רבו, לא נתפרש לכאורה בתורה. וכתבו התוס' בבבא קמא מא: דהמקור לחיוב כבוד רבו הוא מדכתיב את ה' אלקיך תירא לרבות תלמידי חכמים, ופירשו שם דזה קאי על כבוד רבו.

אמנם הרמב"ם בספר המצוות מצות עשה ר"ט כתב שזה נלמד ממה שציותה התורה לכבד את החכמים ואת האבות, והביאור הוא שזה נלמד ממצות כיבוד אב, וכמו שכתב הרמב"ם בהלכות ת"ת פ"ה ה"א "כשם שאדם מצווה בכבוד אביו ויראתו, כך הוא חייב בכבוד רבו ויראתו יותר מאביו, שאביו מביאו לחיי העולם הזה ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא", וכתב בקרית ספר שם, שהרמב"ם לומד את כבוד הרב מדין כיבוד אב, שהאב מביאו לחיי העוה"ז וק"ו לרב שמביאו לחיי העוה"ב.

וכתב הקרית ספר שם שזהו לימוד גמור מה"ת, מדחזינן שאבידת אביו ואבידת רבו אבידת רבו קודמת, ואילו היה זה מדרבנן לא היה דוחה את כבוד אב שהוא מה"ת. ובאמת כבר מבואר כן בדברי הרמב"ם עצמו בסה"מ שם דהוי מה"ת, ממה שכתב שלא נמנה במנין המצוות במצוה בפני עצמה, כיון שנכלל במצות כבוד האבות והחכמים, הרי דהוי מה"ת דאל"כ בלא"ה לא היה ראוי לימנות במנין המצוות.
​

◆ ◆ ◆​

ויתכן לומר דאיכא נפק"מ בין שיטות הראשונים הנ"ל, לענין כפיה על מצות כבוד רבו, דהנה לשיטת הרמב"ם דהוי בק"ו מכיבוד אב, יש לומר דלא חמיר מכיבוד אב דלא כייפינן עליו כדאיתא בחולין קי: משום דהוי מצות עשה שמתן שכרה בצידה, וה"נ כבוד רבו דילפינן מיניה. אבל לשיטת התוס', הוי ככל מצות עשה שכופין עליה עד שתצא נפשו.

והנה המקור לסברא זו שרבו הביאו לחיי העולם הבא, הוא ממתני' דב"מ לג. דאבידת רבו קודמת לאבידת רבו, מפני שאביו הביאו לחיי העוה"ז ורבו הביאו לחיי העוה"ב, ואליבא דהרמב"ם הביאור דזהו כל עיקר חיוב כבוד רבו הוא משום שמביאו לחיי העולם הבא, ועל כן ילפינן ליה מכבוד האבות שמביאו לחיי העולם הזה. אמנם להתוס' צריך לפרש, דעצם חיוב כבוד רבו אינו משום שמביאו לחיי העולם הבא, אלא מגזה"כ דאת ה' אלקיך תירא וכנ"ל, וסברת "מביאו לחיי עוה"ב" היא רק לענין קדימה כאשר ב' המצוות עומדות לפניו, דמה"ט מצות כבוד רבו קודמת למצות כבוד אביו.

ויש לדון היכא דליכא לטעמא ד"מביאו לחיי העולם הבא", ומשכחת לה במי שלומד לקנטר ולהתגאות דנוח לו שלא בא לעולם, וכתב בשו"ת מגן שאול לרבי שאול קצנלבוגן זצ"ל סי' ס"ג דבכה"ג לא שייך לומר שרבו הביאו לחיי העולם הבא, א"כ לשיטת הרמב"ם לא יהיה חייב בכבוד רבו כלל, דהא כל עיקר הכיבוד הוא משום שהביאו לחיי העוה"ב. אמנם להתוס' י"ל דחייב בכבודו, דחיוב הכיבוד הוא מחמת עצם הדבר שהוא רבו.

והנה התוס' בב"ק שם כתבו שחכם מופלג בדורו איכא חיוב לכבדו כדין רבו מובהק, וזה ג"כ נכלל בדינא ד"את ה' אלקיך תירא". והנה זה לשיטתם דמקור החיוב הוא מקרא ד"את ה' אלקיך תירא" שהוא מדין כבוד תלמידי חכמים, ודרשינן בפרט על רבו ועל חכם מופלג בדורו. אמנם להרמב"ם דכל עיקר החיוב הוא רק משום שמביאו לחיי העולם הבא, טעם זה אינו שייך בחכם מופלג בדורו, וא"כ אינו שייך לדין כבוד רבו.
​

◆ ◆ ◆​

 

[גרינפלד]

המשך:
יש לעיין היאך הדין איפכא, היכא דשייך הטעם של "מביאו לחיי עוה"ב" ולא שייך דין כבוד חכמים. והנה המנ"ח במצוה רנ"ז כתב שאין חיוב לכבד אשה אף אם למדה תורה הרבה, דכיון שאינה מצווה ללמוד תורה, אין לה דין תלמיד חכם. ובספר הזכרון אהל חייא (גנזי רבותינו קידושין כט:) הובא מהג"ר ראובן גרוזובסקי זצ"ל, דכל זה במי שלא למד תורה מאותה אשה חכמה והנידון רק משום כבוד תלמיד חכם, דזה אין שייך באשה. אבל אדם שלמד תורה מאשה, חייב בכבודה מדין "כבוד רבו", דבזה הטעם הוא משום ש"הביאו לחיי עולם הבא", וזה שייך גם באשה, דסוף סוף היא הביאתו לחיי עולם הבא.

והנה בפשיטות יש לדחות, לפי שיטת התוס' דמקור החיוב של כבוד רבו הוא מדכתיב "את ה' אלקיך תירא" לרבות תלמידי חכמים, וא"כ גם חיוב כיבוד זה הוא מדין ת"ח, אלא דנתייחד דוקא בת"ח שהוא רבו, וא"כ אשה שאין לה דין ת"ח אין שייך לחייב בה דין כבוד רבו. והא דאמרינן בב"מ שם שרבו הביאו לחיי העוה"ב, כבר נתבאר דאי"ז הטעם לחיוב כבוד רבו, אלא רק סיבה לקדימה של חיוב זה לכבוד אב. אמנם לשיטת הרמב"ם דעיקר החיוב של כבוד רבו הוא מדין שהביאו לחיי העוה"ב וכנ"ל, א"כ לכאורה הוא הדין אף באשה.

אכן באמת המדקדק בדברי הרמב"ם בפיה"מ הנ"ל יראה שכתב הרמב"ם דמצות כבוד רבו היא נלמדת מהמצוה של כבוד החכמים וכבוד האבות, הרי דהלימוד הוא לא רק מכיבוד אב לחוד, אלא רק בצירוף מה שציותה התורה על כבוד החכמים [כעין "צד השוה" מכבוד אב וכבוד חכמים], ובלא זה לא היינו למדים מאב שהביאו לחיי עוה"ז לרבו שהביאו לחיי עוה"ב.

ובזה מיושב מה שהקשה בשו"ת מגן שאול שם, דכמו דילפינן ק"ו מאביו לרבו לענין מצות כיבוד, מחמת שהביאו לחיי עוה"ב, א"כ נימא ג"כ דאיכא איסור מכה אביו ומקלל אביו ברבו מק"ו מאביו, ומש"כ שם דאין עונשין מן הדין, מ"מ קשה שיהיה עכ"פ איסור, ואע"פ שבלא"ה אסור להכות חבירו מהלאו של לא יוסיף, מ"מ נפק"מ שלא יטול קוץ לרבו במקום שיש אחר עי' סנהדרין פד: וכן שלא יהיה התלמיד שליח להכות את רבו אם נתחייב בכך עי' שם פה. לגבי מכה אביו.

ולהנ"ל לק"מ, דדוקא כיבוד שנוהג בין באבות ובין בחכמים ילפינן רבו מבינייהו שיהיה לו חיוב כיבוד אלים יותר משאר חכם, אבל הכאה וקללה שאינה נוהגת בחכמים במיוחד יותר משאר ישראל, אינה נוהגת גם ברבו.

ולפי"ז יש לומר דבאשה שאין לה דין כבוד חכמים, לא נאמר חיוב כבוד רבו גם לפי הרמב"ם, דגם להרמב"ם תליא בכבוד חכמים בצירוף הילפותא מכבוד האבות, וכמו שנתבאר.

ונפק"מ עוד לענין רבו שאינו עושה מעשה עמך, דהנה לענין כבוד חכמים אינו מחויב לכבדו היכא שאינו עושה מעשה עמך, אמנם בכיבוד אב ואם שיטת הרמב"ם דגם היכא דאביו רשע איכא חיוב כיבוד. ומעתה יל"ע היאך הדין לענין כבוד רבו. דלכאורה אי נימא דהוי בק"ו מכבוד אביו, כיון שמביאו לחיי עוה"ב, א"כ יתחייב לכבדו גם כשהוא רשע. אכן לפי"מ שנתבאר דגם להרמב"ם כבוד רבו הוא רק היכא דאיכא דין כבוד תלמיד חכם, א"כ כיון דאינו עושה מעשה עמך אין חיוב לכבדו. [ועי' רות רבה פרשה ו' סי' ד', רצה רבי מאיר להציל את רבו אלישע בן אבויה ולהביאו לחיי עוה"ב, ואמרון ליה תלמידיו לעלמא דאתי אין אמרין לך מה את בעי אבוך או רבך מה תימא, אמר אבא ובתר כן רבי. חזינן שהקדים כבוד אביו לכבוד רבו, ולכאורה קשה הרי אבידת רבו קודמת לאבידת אביו מפני שהביאו לחיי עולם הבא, א"כ למה אמר רבי מאיר שיקדים את אביו לרבו, ולהנ"ל ניחא דכיון שרבו לא היה עושה מעשה עמך אין חיוב כיבוד עליו מדינא, ולכן כבוד אביו קודם].

אכן בספר חסידים המובא בש"ך יו"ד סי' רמ"ב ס"ק ס"ו כתב דהיכא דמביאו לחיי עוה"ב לחוד איכא חיוב כיבוד, שכתב שאם אחד משלם שכר עבור רב שילמד את חבירו, הוא קודם לאביו לענין השבת אבידה, והיינו כיון שהוא מביאו לחיי עוה"ב, אע"פ שאין שייך בזה כבוד חכמים שהרי אינו הרב ואינו ת"ח, וכן עי' בשו"ת שערי אפרים סי' צ"א שמי שגייר גר, חייב הגר בכבודו כיון שהביאו לחיי עוה"ב, [ומשמע דאין זה מדין רבו, כגון שרוב חכמתו אינה הימנו, שלמד אח"כ הרבה תורה], חזינן דהסברא של מביאו לחיי עוה"ב לחוד מחייבת כבוד, ולא הוי רק קדימה במקום שיש חיוב כיבוד חכמים.

ובברכי יוסף יו"ד סי' רמ"ב אות ל' כתב, שתלמיד חכם אינו צריך לכבד אדם שאינו ת"ח שלימדו בקטנותו אל"ף בי"ת ומקרא, דכיון שעכשיו אין רוב חכמתו הימנו מאחר שלמד גמרא והלכות, וא"כ הראשון אינו רבו המובהק, שלא נאמר דין רבו שאינו מובהק אלא בתלמיד חכם, אבל היכא דמי שלמדו מקרא לא שנה ולא שמש ולא ידע אלא פרשה, וקרוב לעמא דארעא, בזה לא איירו הפוסקים דחייב לקום מקמי רבו שאינו מובהק, עכ"ד. ומדבריו נראה שאם לא למד יותר וכל לימודו אינו אלא אל"ף בי"ת ומקרא, וא"כ מי שלמדו מקרא רוב חכמתו הימנו והוי רבו מובהק, אז באמת גם כאשר אינו ת"ח חייב לכבדו, ורק ברבו שאינו מובהק הוי מדין ת"ח, והיינו כנ"ל דדין כבוד רבו המובהק הוא אפילו בלא דין כבוד תלמיד חכם אלא משום שהביאו לחיי העולם הבא, ויל"ע בכל זה.
​

◆ ◆ ◆​

בעיקר הדין המבואר בב"מ לג. שאבידת רבו קודמת לאבידת אביו, משום שאביו הביאו לחיי עולם הזה ורבו הביאו לחיי עולם הבא, הנה במשנה בכריתות כח. תנן שאם זכה הבן לפני רבו, הרב קודם לאביו לכל דבר, מפני שהוא ואביו חייבים בכבוד רבו. והקשה בערוך לנר שם, דא"כ למה לי טעמא דמתני' דב"מ הנ"ל דרבו עדיף משום שהביאו לחיי עוה"ב, תיפו"ל משום שהוא ואביו חייבין בכבוד רבו.

[ומש"כ שם הערוך לנר ליישב דנפק"מ היכא דאביו חכם כמו רבו, אלא שהבן לא זכה לקבל מאביו, דבזה לא שייך הטעם של אתה ואביך חייבים בכבוד הרב, תמוה טובא דהא בכה"ג באמת האב קודם כמבואר במתני' בב"מ שם, וגם טעמא דרבו הביאו לחיי עוה"ב לא מהני בזה].

ואולי יש לומר דהנה הטעם שאביו חייב בכבוד רבו, היינו מדין כבוד חכמים גרידא, הנלמד מקרא דמפני שיבה תקום והדרת פני זקן, שהרי אינו רבו של האב. והנה בהך דינא אמרינן בקידושין לג. דהיכא דאיכא ביטול מלאכה אינו מחויב לכבד את החכמים, דילפינן לה דהחיוב הוא רק היכא דליכא חסרון כיס, עי"ש. ולפי"ז י"ל, דמתני' דכריתות איירי לענין כבוד גרידא, בזה הרב קודם מדין אתה ואביך חייבין בכבוד הרב. אבל בבבא מציעא דאיירי לענין השבת אבידה, בזה אין לומר דאבידת רבו קודמת לאבידת אביו משום שהוא ואביו חייבין בכבוד הרב, דהרי כאן אין האב מחויב למחול על כבודו עבור כבוד הרב, כיון שיש לו בזה חסרון כיס של האבידה. ולזה צריכין לטעמא דכבוד הרב עדיף משום שמביאו לחיי עוה"ב.

ועדיין קשה להיפך, דא"כ דכבוד הרב עדיף למה לי לטעמא דמתני' דכריתות הנ"ל דאתה ואביך חייבין בכבוד הרב. ויש לדון ליישב דטעמא ד"אתה ואביך חייבין בכבוד הרב" עדיף, דהנה בשפת אמת [נדפס ע"ש חידושי הרי"מ] יו"ד סי' ר"מ סעיף י"ב צידד דהטעם של אתה ואביך חייבין בכבוד המקום מהני דאפילו אם כבר התחיל במצות כיבוד אב ונזדמנה לו מצוה אחרת צריך להפסיק, ולא אמרינן בזה עוסק במצוה פטור מן המצוה. ומעתה נפק"מ גם הכא, דאי מטעם שכבוד רבו עדיף לחודא, מ"מ אם כבר התחיל בכבוד אביו לא יפסיק, אבל מטעם ד"אתה ואביך חייבין בכבוד הרב", יניח כבוד אביו ויפסיק לעסוק בכבוד רבו. אמנם הט"ז בחו"מ סי' רס"ו ס"ה כתב, שאם כבר התחיל בכבוד אב ונזדמנה לו השבת אבידה, אינו מפסיק מצות כבוד אביו, דהא הוא פטור מההשבת אבידה מדין עוסק במצוה. ומבואר דגם מדין "אתה ואביך חייבין בכבודי", אין דין להפסיק המצוה שהוא עסוק. [אמנם יש מקום לומר, דכל סברת דברי הט"ז היא רק לגבי כבוד המקום, דכיון שהוא כבר עוסק במצוה של כיבוד אב, והדין הוא שעוסק במצוה פטור מן המצוה, א"כ אין כאן כלל כבוד המקום להשיב את האבידה, דהא הוא פטור ממצוה זו. אבל כאן לגבי אתה ואביך חייבין בכבוד הרב, הרי אע"פ שהוא פטור מכבוד הרב מטעם עוסק במצוה, מ"מ נשאר הדבר בגדר כבוד הרב, ועי'].
​

◆ ◆ ◆​

לכאורה יל"ע למה לי ב' הטעמים הללו, תיפו"ל משום דעשה דכבוד התורה עדיף, כמבואר בשבועות ל: דעשה דכבוד התורה עדיף מעשה דועמדו שני האנשים, וא"כ הכא נמי כיון שיש לפניו ב' מצוות, כבוד אביו וכבוד רבו, כבוד רבו שהוא כבוד התורה, הרי עשה זה עדיף משאר עשין. ונראה פשוט דגם עשה דכיבוד אב עדיף משאר עשין, משום דהוקש כבודם לכבוד המקום, וכמבואר בב"מ לב. דלפיכך ס"ד דדחי ל"ת ועשה והיינו דעדיף מעשה אחר. [וביותר לפי מש"כ החת"ס בדרשות בדרוש לח' טבת, דהטעם שעשה דכבוד התורה עדיף היינו משום דהוקש כבוד ת"ח לכבוד התורה, שנאמר את ה' אלקיך תירא, א"כ האי טעמא גופא שייך גם בכיבוד אב ואם].​

 

[גרינפלד]

והנה התוס' בב"ק שם כתבו שחכם מופלג בדורו איכא חיוב לכבדו כדין רבו מובהק, וזה ג"כ נכלל בדינא ד"את ה' אלקיך תירא". והנה זה לשיטתם דמקור החיוב הוא מקרא ד"את ה' אלקיך תירא" שהוא מדין כבוד תלמידי חכמים, ודרשינן בפרט על רבו ועל חכם מופלג בדורו. אמנם להרמב"ם דכל עיקר החיוב הוא רק משום שמביאו לחיי העולם הבא, טעם זה אינו שייך בחכם מופלג בדורו, וא"כ אינו שייך לדין כבוד רבו.​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ומ"מ גם לדעת התוס' דאיכא כבוד רבו אף היכא שאינו מביאו לחיי העוה"ב, כגון בלומד לקנטר וכנ"ל, כיון דעכ"פ ל"ש הסברא דמביאו לחיי העוה"ב, א"כ לא תקדום אבידתו לאבידת אביו, דלדין גבי הקדימה מפורש במשנה שהיא תלויה בסברת מביאו לחיי העוה"ב. וכמו כן רב מופלג בדורו, אע"פ שחייב לכבדו כרבו מובהק גם בלא שלמד לפניו כמ"ש התוס', מ"מ לא יהיה הדין שאבידתו קודמת לאבידת אביו, שהרי זה תלוי בכך שהביאו לחיי העוה"ב, וזה ל"ש כאן שלא למד ממנו.

ויש להסתפק לפי דעת התוס', האם היכא דליכא סברא זו ד"מביאו לחיי עוה"ב" אז כבוד אביו קודם, או דכבוד אביו ורבו שקולים ואיזה שירצה יעשה, והיינו דיש לחקור מה היה לולי סברת "שאביו מביאו לחיי עוה"ב", האם היה הדבר שקול או שכיבוד אב היה קודם.

והנה הר"י מלוניל והמאירי בב"מ שם כתבו דהמעלה שהרב קודם לאביו מפני שהביאו לחיי העוה"ב, היינו דוקא היכא שלימדו בחנם, ולכאורה הכוונה דהיכא שלימדו בשכר אזי אין המעלה של "מביאו לחיי העוה"ב", דאינו חייב לו כבוד עבור זה כיון שכבר בא בשכרו והוי כקונה חפץ מחבירו שאינו חייב לו על זה הכרת הטוב, אבל מ"מ חיוב כבוד רבו איכא גם בזה, רק דאינו קודם לאביו, וגם בכה"ג יש לחקור האם האב קודם או ששניהם שקולים, וכנ"ל.

[אך לכאורה אפשר דאין כוונת הר"י מלוניל והמאירי דהמלמד בשכר אין לו דין מביאו לחיי העוה"ב, אלא דכוונתם לאפוקי דהיכא דאביו שילם עבור הלימוד, אז אבידת האב קודמת משום שהוא ג"כ מביאו לחיי העוה"ב, וכמבואר ברמ"א יו"ד סי' רמ"ב סעיף ל"ד מהספר חסידים, ולפי"ז אין הביאור דכשמלמד בשכר אין לו המעלה של מביאו לחיי עוה"ב, אלא דאיכא לאב ג"כ מעלת מביאו לחיי עוה"ב, ועל כן הוא קודם לרבו. אמנם לשון הר"י מלוניל והמאירי לפי"ז סתום, שהרי לא הזכירו שהאב נתן את השכר, ומשמע מדבריהם דכאשר הרב נוטל שכר אין לו דין כיבוד מצד שמביאו לחיי עוה"ב, וכנ"ל].​

 

[גרינפלד]

ולהנ"ל ניחא דכיון שרבו לא היה עושה מעשה עמך אין חיוב כיבוד עליו מדינא, ולכן כבוד אביו קודם​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ויש לעיין הרי מבואר במדרש שם שאחר מת מתוך תשובה, ויש לדון דמ"מ כיון שבשעה שלמדו לא היה לו דין כבוד רבו, ולא היה בזה משום "את ה' אלקיך תירא" לרבות ת"ח, לא חל אח"כ דין כבוד, דבעינן שבשעת הלימוד שמלמדו הוא יהיה רב אמיתי שיש לו דין תלמיד חכם, ואינו דומה לאביו שעשה תשובה דמעולם היה לו שם אב, אבל כאן רשע המלמד אינו נסמך ל"את" ה' אלקיך ולא חל דין כיבוד, וצ"ע בזה.​

 

[גרינפלד]

[ומש"כ שם הערוך לנר ליישב דנפק"מ היכא דאביו חכם כמו רבו, אלא שהבן לא זכה לקבל מאביו, דבזה לא שייך הטעם של אתה ואביך חייבים בכבוד הרב, תמוה טובא דהא בכה"ג באמת האב קודם כמבואר במתני' בב"מ שם, וגם טעמא דרבו הביאו לחיי עוה"ב לא מהני בזה].​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
והן אמנם דיש ליישב דברי הערול"נ עפי"ד הר"י מלוניל והמאירי שם דהטעם שכאשר אביו חכם הוא קודם היינו משום שאי אפשר שלא למד ג"כ מאביו, וא"כ על צד רחוק יתכן היכי תמצי שגדל בריחוק מאביו ולא למד הימנו כלל, ובכה"ג באמת הרב קודם מטעם שהביאו לחיי עוה"ב, אכן מ"מ קשה דעכ"פ מוכח להדיא מתוך המשנה דב"מ דמיירי דוקא כשהאב פחות מרבו, ובזה למה לי לטעמא דהביאו לחיי עוה"ב.​