בקשת קבצים וציטוטים ממאגרים תורניים - אשכול מרכזי

[דוד המלך]

אני צריך בדחיפות חידושי ר' דוד על פסחים קו, תודה מראש!

לחץ כדי לכווץ...

 

[חד מבתראי]

מי שיכול להעלות (אם יש מאיפה) 'חיודשים וביאורים' מסכת ב"ב סי' א'.
ייש"כ.

 

[הצעיר שבחבורה]

מי שיכול להעלות (אם יש מאיפה) 'חיודשים וביאורים' מסכת ב"ב סי' א'.
ייש"כ.

לחץ כדי לכווץ...

מקווה שיועיל

 

[חד מבתראי]

מקווה שיועיל

לחץ כדי לכווץ...

היה לתועלת.
לא קיים בסימנים?

 

[אין עוד]

אשמח אם יוכל מישהו להוריד את ספר משך חכמה.

 

[אך טוב וחסד]

https://hebrewbooks.org/14061

משך חכמה

https://hebrewbooks.org/54978

 

[מכנדבי]

מצו"ב קובץ טקסט (מתוך תוכנת אוצריא).

 

[ירא אלקים]

אם אפ' אבנ"ז או"ח סי' שסו

 

[דוד המלך]

אם אפ' אבנ"ז או"ח סי' שסו

לחץ כדי לכווץ...

 

[ירא אלקים]

ייש"כ אירעה טעות אני צריך תס"ו.

 

[עמוסיך]

אם אפ' אבנ"ז או"ח סי' שסו

לחץ כדי לכווץ...

אני צריך תס"ו.

לחץ כדי לכווץ...

שו"ת אבני נזר חלק אורח חיים סימן תסו
א) קשה לי אההיא דעירובין (דף י' ע"ב) דעור העסלא חלל שלה מצטרף לטפח אף דאין לבוד באמצע משום דעומד מרובה על הפרוץ. מהא דסוכה (דף י"ח ע"א) אמר אביי אויר שלשה בסוכה גדולה ומיעטו בין בקנים בין בשפודין הוי מיעוט. בסוכה קטנה בקנים הוי מיעוט בשפודין לא הוי מיעוט. והני מילי [פירש"י דאויר פחות משלשה לבוד ואינו פוסל בסוכה] מן הצד אבל באמצע פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר יש לבוד באמצע וחד אמר אין לבוד באמצע. וקשה מה בכך דאין לבוד מכל מקום לישתרי משום עומד מרובה על הפרוץ כההיא דעור העסלא:
ב) ואין לומר דדוקא פחות מטפח מצטרף להשלים. אבל פחות משלשה נהי דלא נפיק מתורת לבוד מכל מקום כיון דהוי יותר מטפח דחשיב להוציא טומאה חשיב ואינו משלים. והכא בסוכה קטנה כדבעינן למימר לקמן אות י'. דליתא. דהריטב"א [סוכה יח ע"א] כתב דבאהלות כשיש בו טפח חשיב כשלשה בסוכה. ממילא פחות משלשה בסוכה כפחות מטפח באהלות. ובסוכה טפח חלל בסכך לאו כלום הוא. דאם לא כן לא נאמר בו לבוד כמו באהלות. מכלל דאויר טפח נהי דחשיב באהלות להכניס ולהוציא טומאה מכל מקום לענין סוכה לאו כלום הוא. ואם כן יצטרף להשלים השיעור:
ג) ואשר אחזה ליישב בזה. דהנה בתוספות סוכה (דף י"א ע"א) בד"ה פסיקתן מבואר דאם עשה מקצת בפסול כל זמן שלא גמר לא חשיב תעשה ולא מן העשוי. והגם כי יש לומר דדוקא לרב דאמר פסיקתן וקציצתן זוהי עשייתן. אבל לדידן דלא קיימא לן כרב בהא אף אם עשה מקצת בפסול חשיב תעשה ולא מן העשוי. אך בתוספות מנחות (דף מ' ע"ב) בד"ה שמא מבואר דכן הלכה דבמקצת לית בי' משום תעשה ולא מן העשוי. וכן פסק בשו"ע אורח חיים סימן י"א סעיף י"ג עיין שם ובבית יוסף ובמגן אברהם:
ד) ולכאורה משמע להיפוך בהשגת הראב"ד פ"ד מהלכות ממרים הלכה ג' שכתב דלמאן דאמר לולב צריך אגד אם הי' שלשה מינים אגודים ואחר כך קשר הרביעי עמהם פסול משום תעשה ולא מן העשוי. והביאו הר"ן בחי' לסנהדרין [פח ע"ב] [ונראה לי שצריך לומר שאם הי' ב' אגודים והוסיף השלישי. שהרי האתרוג אין עמהם באגודה] והרי לא נגמרה העשי' בפסול רק מקצת אגד הי' בפסול. ואין זה דומה לקשר ציצית אחת או שנים בפסול דאית בי' משום תעשה ולא מן העשוי. דהתם כל ציצה עשוי' בפני עצמה אלא שמעכבין זה את זה. מה שאין כן הכא שאגד אחד לארבע מינים ממילא אם אגד רק מקצת הוי רק מקצת בפסול:
ה) ועוד דעיקר הדברי התוספות סוכה (דף י"א ע"א) הנ"ל צריכין להבין שכתבו בעשאה מן הקוצין או מן הגרדין משום תעשה ולא מן העשוי ליכא דגמרם הוא עשייתן. רק דפסול משום דבעי תלי' לשמה. וכיון דגמרן הוא עשייתן הרי יש עשי' לשמה:
ו) אך עיקרן של דברים שדברי התוספות והראב"ד דין אחד. ואדרבא מכח דברי הראב"ד מתבאר סברת התוספות. דכיון שחידש הראב"ד שאם אגד שני מינים חשיב עשי' ובפסול משום שלא גמר כל האגד. אם כן ממילא בהתחלת הציצית לעולם הוא בפסול כיון שחסר גמרם וכך הוא מצוותם. ועל כן חזינן שהקפידה תורה רק על גמר עשייתם שיהי' בכשרות ותחלת עשייתן הרי לעולם בפסול. אבל תלי' לשמה שפיר בעינן גם מתחילה. דזה יוכל להיות שיהי' כל העשי' לשמה. מה שאין כן העשוי בכשרות אי אפשר בתחילה. דאין הכשירם אלא בגמרם. אבל באגד דלעולם בדרך עשייתן באגד כל הג' מינים כל העשי' הוא בכשרות. על כן פסול באגד תחילה שני מינים. ודו"ק היטב דהכי הוא ברירא דהך מילתא. [ע"ע באו"ח ח"א סי' ט' ג' וביו"ד ח"ב סי' שנ"ו ג']:
ז) ולפי זה נראה דבסוכה אם סיכך פחות מכדי הכשר סוכה כשהי' מחובר וקצצו ואחר כך גמר עשייתו בהכשר כשר. וכן אם הי' תחילה חמתה מרובה מצילתה כשהי' מחובר ואחר כך קצצו וגמר עשייתו כשר:
ח) ואין להקשות ממה שכתב רש"י [יא ע"א] בהא דוצריך לנענע דמגביה אחד ומניחו ואחר כך השני וכו' ולא סגי בהגבהת מקצת הסכך עד שישאר צילתו מועט מחמתו. דלא קשה מידי דאין הכי נמי אם הגביה כל הסכך יחד עד שנשאר חמתו מרובה ואחר כך הניחו דכשר. דבהנחה זו נגמר הסוכה וחשיב כאילו עשה כל הסוכה [וכמו הי' חצי קנה פגום וגמרו [חולין כח ע"א]] אבל בסתמא הסוכה מסוכך היטב דסוכה שצילתה מרובה מחמתה עני' קרי' לי'. וכשמגביה אחת עדיין הסוכה צילתה מרובה. וכיון שתיכף מניחה ואז לא הי' חשיב עשי' לכל הסוכה דבלאו הכי הי' צילתה מרובה. וכשמגביה השני ומניחה גם כן לא חשיב עשוי' לכל הסוכה שכבר הניח הראשון. וקודם שהניח השני הי' צילתה מרובה. ואין זה דומה לפרץ אמה וגדר אמה וכו' עד שהשלימו ליותר מעשר (עירובין דף כ"ד ע"א) דשם אין צריך שהוא יעשה המחיצות לדירה דאף מחיצה העשוי' מאלי' לאחר שפתח בה פתח מהני כמבואר בתרומת הדשן בענין נבלעו מחיצות התחתונות והעליונות קיימות דמהני [עירובין כה ע"א]. וכתב התרומת הדשן [סי' ע"ה] דהוי מחיצה העשוי' מאלי'. וכן משמע ברש"י עירובין (דף ט"ו ע"א) בד"ה אין מטלטלין בו ודו"ק. ובריטב"א שם קצת משמע להיפוך. ויש לדחות. ומכל מקום ניחא רש"י לטעמי'. וזה שפיר חשיב מחיצה חדשה שעכשיו היותר מעשר שגדר מחדש עושים כל ההיקף. אבל לא נחשב שהוא עשאם. כיון שבשעת עשי' לא עשה שאר ההיקף שבלעדם הי' שאר ההיקף קיים. והכא נמי לא חשיב עשי' לכל הסוכה ועל כן צריך להגביה כולם ולהניחם. דאז ודאי הוי עשי' לכל הסוכה. ודו"ק:
ט) ולפי מה שביררנו דאם עשה מקצתה בפסול וגמרם בכשרות לית לן בה. והטעם דתחילתו לעולם הוא בפסול. יוצא לנו דין חדש דאם סיכך בסוכה גדולה ששה טפחים בכשרות והשביעי הונחה מאלי' שלא לצל דפסולה. דאין לומר כיון שששה טפחים הי' בכשרות וטפח אחד סכך פסול אינו פוסל. דליתא. דאדרבה כל הששה טפחים ראשונים לעולם חשובים בפסול כנ"ל. רק בגמרו עושה כל הסוכה. וכיון שהגמר הי' מאלי' אם כן כל הסוכה נעשית כשרותה מאלי' וכל הסוכה הוא מן העשוי [ובחי' מסכת סוכה במשנה דהחוטט בגדיש תמצא ראי' לזה]. וזה מה שרצינו לבאר:
י) ומעתה נבוא לנידון דידן. והנה מדברי התוס' (דף י"ז ע"א) ד"ה אלו שנסתפקו בשני טפחים סכך פסול ושני טפחים אויר ושני טפחים סכך פסול אם מצטרפין דשמא כיון שאין ביניהם אויר שלשה מצטרפים לארבעה ופסול. ואף דלא אמרינן לבוד להחמיר כמ"ש התוס' שם. מ"מ אפשר שיצטרפו. אם כן מוכח דהא דפליגו באין לבוד באמצע אסוכה קטנה דסליק מיני' קאי. דאי בסוכה גדולה נהי דאין לבוד באמצע. מכל מקום כיון דאין באויר שלשה אינו מפסיק בין הכשרים. ומוכח דאסוכה קטנה קאי. והנה סוגיא דשמעתא הוא בשהי' אויר שלשה מן הצד וכשמיעטה באמצע עד שנשאר האויר פחות משלשה מן הצד פשיטא דיש לבוד. וכשמיעטה מן הצד ונשאר האויר באמצע פליגי. כן מפורש בר"ן דהכי פירושא דשמעתא עיין שם:
יא) ובזה מיושב קושיתינו שיהי' מותר משום עומד מרובה על הפרוץ. דהנה קיימא לן בעירובין (דף י' ע"ב) דעומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות לא הוי עומד [ועיין באבן העוזר סי' שס"ב סעיף ח'] ואם כן כשמיעטו מן הצד ונשאר הריוח באמצע הרי הרוח שבאמצע לא נחשב כסתום מחמת הסכך שסיכך עתה מן הצד. שהרי הסכך ההוא הי' מיעוט מהאויר שבינתיים שסיכך רק משהו למעט מג'. ואף אין הסכך הזה מצטרף עם הסכך שבתחילה שיבטלו האויר שבינתיים דקיימא לן משני רוחות לא הוי עומד [ואפי' למה דסלקא אדעתא דהוי עומד מכל מקום כיון שבצד האחד מרובה ובצד השני מיעוט מהפרוץ הרי הצד השני כמסייע שאין בו ממש] רק סתימת האויר שבינתיים מחמת הסכך שהניח בתחילה ועכשיו הוא רק ממעט האויר משלשה. וממילא נעשה כסתום מחמת הסכך שמתחילה. אם כן לא חשיב שהוא סיכך האויר שבינתיים. שהוא רק מסלק המונע שהי' אויר שלשה ולא הי' נחשב סתום מחמת הסכך שריבה עליו וסילק אויר מעט. וממילא נשאר כסתום מחמת הסכך שמתחילה. והוי דומיא דחוטט בגדיש לעשות לו סוכה דאינה סוכה דהסכך נעשה מאליו ולא עשה מעשה בסכך. והכא נמי לא עשה מעשה באויר שנשאר שנעשה כסתום. רק ממילא הוא סתום מחמת הסכך שהי' מתחילה. וכיון שסתימת האויר שבינתיים הוא גמר הסוכה והגמר נעשה מאליו. אם כן כל הסוכה נעשה מאליו. שאי אפשר לומר שהגמר הוא המשהו שהניח. דליתא. דהאויר שבינתיים לא נחשב כסתום רק אחר שהניח המשהו שנשאר פחות משלשה. אם כן הגמר הוא האויר שבינתיים שנחשב כסתום מחמת עומד הרבה עליו ומבטלו. ואם כן סתימת האויר הוא גמר הסוכה ונעשה מאלי'. אם כן כל כשרות הסוכה נעשה מאלי' והוה מן העשוי בפסול. דארבעה טפחים ראשונים בפסול נחשבים כיון שחסר הגמר וכל ההכשר מחמת הגמר שאז נחשב עשיית כל הסוכה. וזה הי' מאלי' כמו החוטט בגדיש לעשות לו סוכה וחק תוכות דלא חשיב עשי'. ודו"ק היטב כי עמוק הוא. [ע"ע באבנ"ז יו"ד סי' תס"ח ח']:
יב) ובזה מיושב קושית הר"ן דלמה נקט פלוגתייהו במיעטו. ולפי מה שכתבתי מיושב היטב. דבעלמא בלבוד באמצע הכל מודים דכשר. דנהי דלבוד ליכא. מכל מקום כשר משום עומד מרובה על הפרוץ. ופלוגתייהו רק במיעטו שלא הי' רק משהו מצד אחד. וזה הי' בסוף וכנ"ל. וזולת זה לא משכחת פלוגתייהו כלל רק בכהאי גוונא דלמאן דאמר יש לבוד באמצע. אם כן המשהו שהוסיף הוא הסותם. דממנו אנו אומרים לבוד אל הסכך שהניח בתחילה וכשר. ולמאן דאמר אין לבוד באמצע פסול כנ"ל:
יג) ובזה מיושב קושית הגאון ר' עקיבא איגר ז"ל על התוס' הנ"ל שהבאנו באות י' שנסתפקו בשני טפחים סכך פסול מצד זה ושני טפחים סכך פסול מצד זה ואויר פחות משלשה מפסיק. ומה מקום ספק. הלא האויר פוסל שאי אפשר לומר בו לבוד מסכך כשר דמשני צדדיו סכך פסול הוא. ודומה כמו למאן דאמר אין לבוד באמצע. ולמה שכתבתי מיושב דמכל מקום מותר משום עומד מרובה על הפרוץ ופלוגתייהו רק בהאי גוונא דמיירי בש"ס וכנ"ל מילתא בטעמא:

- מצורף PDF אבל לא אוצה"ח

 

[ירא אלקים]

אם יש אוצה"ח אשמח לאבנ"ז הנ"ל.

 

[דוד המלך]

אם יש אוצה"ח אשמח לאבנ"ז הנ"ל.

לחץ כדי לכווץ...