הלכות ברכות ברכת המזון בספק לחם

[יושב בישיבה]

לכאורה נראה פשוט, שכשם שאם ספק בירך ברכת המזון באופן ששבע וחייב מדאורייתא חייב להחמיר ולברך מספק, הרי שהוא הדין אם ישנו ספק אם מה שאכל הוא בכלל לחם, ואכל ממנו כדי שיעור שביעה, חייב לברך ברכת המזון מספק.
לפי זה צריך עיון, למה בפת הבאה בכיסנין, שלפי הפשטות הוא נידון כספק בין השיטות מהו פת הבאה בכיסנין, והרי הוא כספק לחם גמור, ואם כן באכל שיעור שביעה שהוא כביצה למה לא יברך ברכת המזון מספק. והרי שיעור קביעות סעודה הוא גדול משיעור שביעה המחייב בברכת המזון, ואם כן למה כבר בשיעור שביעה לא יתחייב ברכת המזון מספק.

 

[אלחנן מ]

נראה דיש לדמות כן לחילוק בין איני יודע אם נתחייבתי דפטור, לאיני יודע אם פרעתי דחייב (עי' בבא קמא קיח.), והחילוק הוא דהכא איכא חזקת חיוב, [וכן כתבו לחלק דבאיני יודע אם נתחייבתי אין ספק מוציא מידי ודאי]

 

[יושב בישיבה]

נראה דיש לדמות כן לחילוק בין איני יודע אם נתחייבתי דפטור, לאיני יודע אם פרעתי דחייב (עי' בבא קמא קיח.), והחילוק הוא דהכא איכא חזקת חיוב, [וכן כתבו לחלק דבאיני יודע אם נתחייבתי אין ספק מוציא מידי ודאי]

לחץ כדי לכווץ...

בפשטות הוא מדין ספיקא דאורייתא לחומרא, ואף בספק אם נתחייב.

 

[המכבד את הבריות]

לכאורה נראה פשוט, שכשם שאם ספק בירך ברכת המזון באופן ששבע וחייב מדאורייתא חייב להחמיר ולברך מספק, הרי שהוא הדין אם ישנו ספק אם מה שאכל הוא בכלל לחם, ואכל ממנו כדי שיעור שביעה, חייב לברך ברכת המזון מספק.
לפי זה צריך עיון, למה בפת הבאה בכיסנין, שלפי הפשטות הוא נידון כספק בין השיטות מהו פת הבאה בכיסנין, והרי הוא כספק לחם גמור, ואם כן באכל שיעור שביעה שהוא כביצה למה לא יברך ברכת המזון מספק. והרי שיעור קביעות סעודה הוא גדול משיעור שביעה המחייב בברכת המזון, ואם כן למה כבר בשיעור שביעה לא יתחייב ברכת המזון מספק.

לחץ כדי לכווץ...

לכאו' בנידון א' וודאי דנתחייב, רק שישנו ספק אם בירך. משא"כ בנידון ב' הוי ספק אם נתחייב כלל, ויש לחלק.
[ואולי י"ל דהוא ע"ד החילוק בנידון דאשם תלוי, דאי הוי לפניו חתיכה אחת של בשר ואכלה וודאי, ונסתפק אם של שומן היתה או של חלב הייתה - פטור מקרבן. משא"כ כשהיו לפניו ב' חתיכות, של חלב ושל שומן, ואכל א' מהן ולא ידוע איזהו, חייב באשם תלוי מה"ת. ודו"ק.]