ספירת העומר - ברכת המצות ושהחינו ספירת העומר | ענייני דיומא ספירת העומר - ברכת המצות ושהחינו ספירת העומר | ענייני דיומא
  • עקב המצב המתוח והסכנה המרחפת -היל"ת- על יושבי ציון, נרבה בתפילה ובחיזוק. לקריאת תהילים משותפת ומידע מתעדכן מבית גדו"י - לחצו כאן

נראה לפשוט

משתמש רגיל
gemgemgem
הודעות
155
תודות
309
נקודות
56
הנה בספה"ע אין שהחיינו, ורבו הטעמים. ואצינו לדון בכאו"א בכאן בעז"ה.
והנה כתב הרמב"ם פ"ז מתמידין ןמןספין הכ"ה וצריך לברך בכל לילה קודם שסופר בא"ה אלוקינו מ"ה אקב"ו על ספה"ע קודם שיספור. מנה ולא ברך יצא. ומקשים העולם מאי שנא מספירת יובלות המבוארת בפ"י משמיטה ויובל ולא כתב שם הרמב"ם דאיכא מצוה לברך.
[ועי' בשו"ת הגרע"א סי' כ"ט מדודו הג"ר וולף איגר שעמד בהא שהשמיט הרמב"ם לברכת המצוות בספירת יובלות, ועי' תוס' כתובות דע"ב ע"א והראב"ד בתו"כ בהר, שכתבו דמברך. אמנם עי' תוס' מנחות דס"ה דמספק"ל אם מברך, ותמה שם אמאי. וכתב שם דיתכן דכיון דהיא מצוה בלב להכי אין מברכין.]
עוד מעירים מה היה הו"א שאם לא ברך לא יצא, וכי ברכהמ"צ מעכבת המצוה. אתמהה.

הגר"א גרבוז כתב ע"ז באהל"ט אמור שי"ל דבספה"ע הברכה היא חלק מהמצוה, משא"כ בשאר המצוות עכ"ד. ותמהתי מהיכ"ת ומאי טעמא.
 
העתקתי ממה שכתבתי במק"א בזה.​
בענין ברכה על "מעשה" ו"קיום" מצוה

כתב האבודרהם דהא דלא מברכינן שהחיינו על מצות ספה"ע דשמא ישכח ולא ישלים הספירה עד לסוף ימי הספירה ונמצא דלא קיים המצוה לשיטת הבה"ג דכולה חדא מצוה, וא"כ אין מברכין דשמא לא יקיים המצוה ונמצא שברכתו לבטלה.

וצ"ב דא"כ אמאי מברכין ברכת "על ספירת העומר" והלא יש לחוש דלמא לא ישלים הספירה ונמצא ברכתו לבטלה.

ושמעתי בזה משמיה דהגרב"ד [בהגרח"ש] ליבוביץ שליט"א ר"י קמניץ דאמר בזה קמיה דמרן האבי עזרי די"ל דברכת שהחינו הינה על קיום המצוה ולהכי כתב האבודרהם דאין מברכין כ"ז דאיכא למיחש שמא לא יקיים המצוה, משא"כ ברכת המצות ["על ספה"ע"] איננה על קיום המצוה אלא על מעשה המצוה, ושפיר מברכין דאע"פ דיתכן דבסוף לא ישלים הספירה ולי"ל קיום מצוה, מ"מ מעשה מצוה מיהת איכא ולהכי מברכין.

איברא דזה קשה [וכמדומה שהק' כן האבי עזרי] ממש"כ המשנ"ב [סי' תפ"ט] דנשים סופרות בלא ברכה דחיישינן שמא יטעו בא' הימים, ולפי"ד ז"א דאף אי יטעו לבסוף מ"מ אית להו מעשה מצוה ושפיר יש להם לברך על מעשה המצוה.

ואיהו דמפרק לה, דטעמא דמילתא, דמכיון דאית להו קיום מצוה משוי להו הקיום לחפצא דמעשה מצוה, ולא ניתן להם המעשה מצוה כחפצא דחיוב בפ"ע. משא"כ לגברים אף מי שיודע בבירור דלא יוכל להשלים הספירה ולקיימה מ"מ ודאי דמחוייב אף ב"מעשה המצוה" אף בגוונא דלי"ל קיום, משא"כ נשים דלא ניתן להם החפצא דהמעשה מצוה כציווי בפ"ע, אלא דניתן להם זכות לקיים המצוה, וא"כ המעשה מצוה משוי למעשה שם מעשה מצוה. וא"כ מיושב, דמכיון דחיישינן לנשים שיטעו ולא יספרו כראוי ממילא לא יקיימו המצוה, ואף המעשה לא ייחשב מעשה מצוה. ולהכי לא יברכו. משא"כ בגברים דהמעשה מצוה דילם אינו תלוי בקיום המצוה, שפיר יכולים לברך.
 
הגר"א גרבוז כתב ע"ז באהל"ט אמור שי"ל דבספה"ע הברכה היא חלק מהמצוה, משא"כ בשאר המצוות עכ"ד. ותמהתי מהיכ"ת ומאי טעמא.
כ' בביאור הגר"א בסי' תפ"ט (טו) "אפשר שזהו טעם של ראבי"ה ג"כ לפי הנוסחא שלהם שכ' לומר בספירה שהיום ומשמע מדבריהם שהוא סיום הברכה וכן משמע בדבריו הנ"ל שכ' שפתח בד' וסיים בה' ולא כ' וסיים אדעתא דה' ע"ש".​
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון