- הודעות
- 3,444
- פוסט השבוע
- 4
- תודות
- 16,912
- נקודות
- 695
א. יל"ע האם ברכת הראיה (אדם שאין לו נ"ח) נתקנה במקום הדלקה וכפשט השו"ע (סי' תרע"ו ס"ג) או דהוי ברכה על הזמן ותיקנו שיברך בשעה שרואה נ"ח דהא אין מברך על עצם הנרות כמבו' בשו"ע שם. ונפק"מ לברך על נרות קטן או גזול דאם נימא דבמקום הדלקה אפשר דלא יצא יד"ח ולהצד ב' י"ל דיצא ויל"ע.
ב. יל"ע אם יוצא יד"ח ברכת ראיה בנ"ח שעבר חצי שעה מהדלקתו דבשו"ע סי' תרע"ב ס"ב נפסק דאחר חצי שעה יכול להשתמש בהם או לכבותם ועיין שם מ"ב ס"ק ו' כתב "אבל אם נותן בה שמן הרבה שידליק יותר אין בו שום מצוה" ולכאורה תלוי במה שחקרנו לעיל אולם י"ל דבכל כה"ג יצא דסגי במה שנר זה הדליקו בשביל נר חנוכה.
ג. יש לעיין מדוע עני מוכר כסותו עיין סי' תרע"א ס"א וכן אכסנאי צריך להשתתף בפרוטה עיין סי' תרע"ז ס"א נימא דיברך על הראיה ובשלמא לפוסקים ב"ח פר"ח דברכת ראיה נתקנה אף אם הדליק נ"ח הרי דחזינן דחלוקה הדלקה מראיה באיכות עשייתם אולם לשי' דכל שהדליק אין מברך על הראיה הרי חזינן דנתקן ברכת הראיה היכא דאין לו נ"ח ועיין מ"ב שם ס"ק ב' ודוק'.
ד. יל"ע במש"כ בשו"ע (סי' תרעו ס"ג) מי שלא הדליק ואינו עתיד להדליק באותו הלילה, וגם אין מדליקין עליו בתוך ביתו, כשרואה נר חנוכה מברך שעשה נסים, ובליל ראשון מברך גם שהחיינו, ואם אח"כ בליל ב' או ג' בא להדליק אינו חוזר ומברך שהחיינו. ולכאו' קשה מדוע לא יברך שהחיינו ביום השני על קיום המצווה וכמו שכתב הרמ"א בהל' סוכה (תרמא) שמי שלא אכל בלילה הראשון בסוכה אע"פ שבירך שהחיינו בלילה הראשון מ"מ כשיאכל אח"כ בסוכה יברך שוב שהחיינו, וא"כ גם כאן כאשר יקיים מצוות הדלקה יברך שהחיינו וככל מצווה הבאה מזמן לזמן.
ה. יש לעיין אם יכול לברך ברכת הרואה קודם השקיעה. (כידוע אם טרוד יכול להדליק משעת פלג המנחה ובלבד שנותן שמן כשיעור שתכלה רגל כמפורש בשו"ע ריש סימן תרעב) וראה באות א שהבאנו לחקור בגדר ברכת הראיה ונראה לתלות בשני הצדדים.
ב. יל"ע אם יוצא יד"ח ברכת ראיה בנ"ח שעבר חצי שעה מהדלקתו דבשו"ע סי' תרע"ב ס"ב נפסק דאחר חצי שעה יכול להשתמש בהם או לכבותם ועיין שם מ"ב ס"ק ו' כתב "אבל אם נותן בה שמן הרבה שידליק יותר אין בו שום מצוה" ולכאורה תלוי במה שחקרנו לעיל אולם י"ל דבכל כה"ג יצא דסגי במה שנר זה הדליקו בשביל נר חנוכה.
ג. יש לעיין מדוע עני מוכר כסותו עיין סי' תרע"א ס"א וכן אכסנאי צריך להשתתף בפרוטה עיין סי' תרע"ז ס"א נימא דיברך על הראיה ובשלמא לפוסקים ב"ח פר"ח דברכת ראיה נתקנה אף אם הדליק נ"ח הרי דחזינן דחלוקה הדלקה מראיה באיכות עשייתם אולם לשי' דכל שהדליק אין מברך על הראיה הרי חזינן דנתקן ברכת הראיה היכא דאין לו נ"ח ועיין מ"ב שם ס"ק ב' ודוק'.
ד. יל"ע במש"כ בשו"ע (סי' תרעו ס"ג) מי שלא הדליק ואינו עתיד להדליק באותו הלילה, וגם אין מדליקין עליו בתוך ביתו, כשרואה נר חנוכה מברך שעשה נסים, ובליל ראשון מברך גם שהחיינו, ואם אח"כ בליל ב' או ג' בא להדליק אינו חוזר ומברך שהחיינו. ולכאו' קשה מדוע לא יברך שהחיינו ביום השני על קיום המצווה וכמו שכתב הרמ"א בהל' סוכה (תרמא) שמי שלא אכל בלילה הראשון בסוכה אע"פ שבירך שהחיינו בלילה הראשון מ"מ כשיאכל אח"כ בסוכה יברך שוב שהחיינו, וא"כ גם כאן כאשר יקיים מצוות הדלקה יברך שהחיינו וככל מצווה הבאה מזמן לזמן.
ה. יש לעיין אם יכול לברך ברכת הרואה קודם השקיעה. (כידוע אם טרוד יכול להדליק משעת פלג המנחה ובלבד שנותן שמן כשיעור שתכלה רגל כמפורש בשו"ע ריש סימן תרעב) וראה באות א שהבאנו לחקור בגדר ברכת הראיה ונראה לתלות בשני הצדדים.
