ויחי ברכת הרואה מקום שנעשה בו נס (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
בשו"ע (או"ח סי' רי"ח סעיף ה') "מי שנעשה לו נסים הרבה, בהגיעו לאחד מכל המקומות שנעשה לו נס צריך להזכיר כל שאר המקומות ויכלול כולם בברכה אחת". ובעולת תמיד (שם סק"ה) נסתפק אם היה במקום אחד שנעשה לו בו נס, וברך וכלל בברכה את שאר הניסים, והלך אח"כ באותו יום (בפשטות לאו דוקא אותו היום, אלא הוא הדין כל ל' יום עי' בא"ר ומאמ"ר) למקום שארע לו בו נס אחר, האם יברך שוב, או שנפטר במה שכבר הזכיר במקום הראשון, וכתב שמשום ספק ברכה לא יחזור ויברך.

אמנם באליהו רבה ומאמר מרדכי ומגן גיבורים כתבו שיחזור ויברך, וכן הכריע במשנה ברורה סקי"ט. ובטעם הדבר י"ל, דמה שכולל שאר הניסים אין זה נחשב ברכה על שאר הניסים, דהברכה לא חלה אלא על אותו המקום שראה, אלא שהוא צריך להזכיר שבחו של מקום גם על שאר הניסים, אבל אין הברכה חלה על זה, כיון שלא ראה את אותו המקום, וכן ביאר במאמר מרדכי שם.

ובאופן אחר יש לבאר, דהטעם שבתוך ל' יום אינו מברך, אין זה משום שהברכה שברך פוטרת אותו, אלא שבתוך ל' יום אין חידוש והתפעלות הלב, וראיה לדבר שהרי אם הוא עובר שם תדיר ולא עברו ל' יום שלא ראה את המקום, אע"פ שעברו ל' יום מאז שברך אינו חוזר ומברך, וא"כ כל זה שייך לגבי המקום שכבר ראה, דאין התפעלות בראייתו שנית, אבל בראותו שוב מקום אחר שנעשה לו בו נס חלוק לגמרי, הרי על מקום זה יש התפעלות בפני עצמה, ואע"פ שברך עליו, מ"מ הרי לא ראה אותו, ואין הדבר תלוי אם ברך או לא ברך אלא אם ראה או לאו.

והנה בשער הציון (סקי"ד) מסתפק לפי דברי האחרונים הנ"ל שחוזר ומברך על המקום השני, האם כשמברך על המקום השני צריך לחזור ולכלול את הנס שנעשה לו במקום הראשון וכבר ברך עליו. ומסיק שם דיכול לברך ממ"נ, דאין בזה חשש ברכה לבטלה כיון שאינו אלא כולל באחרונה. אמנם בתשובות מהרי"ם בהקדמת הספר כתב דפשוט שאת הניסים שכבר ברך עליהם בתוך ל' אינו חוזר וכולל, וכן צידד במקור חיים לבעל החות יאיר באו"ח שם.

וי"ל דזה תלוי בהנ"ל, דאם הסברא היא משום דהזכרה אינה פוטרת מברכה, א"כ להיפך י"ל דשפיר ברכה פוטרת מהזכרה, דעדיפא היא מינה. אבל לפי מה שנתבאר הטעם משום דאין הדבר תלוי בברכה אלא בראיה, א"כ הרי לכלול ניסים אחרים אין צריך כלל ראית מקום אותו הנס, אלא שהוא כולל מכח המחייב של ראית הנס האחר, א"כ מה בכך שכבר ברך תוך ל', הרי הברכה אינה פוטרת וכנ"ל, רק שאין ראיה תוך ל' מחייבת, וכאן דהמחייב הוא ראית מקום חדש שפיר מברך, וק"ל.​

 

[הצעיר שבחבורה]

מאשכול אחר

בעניין זה ראיתי בשו"ת מהרי"ם, (ר' יעקב מאיר פאדווא)

ובזה יש לבאר דברי האגדה שהביא בעה"ט פ' ויחי על פסוק לו. ישטמינו יוסף כשחזרו מלקבור את אביהם עבר יוסף על הבור שהשליכהו בו ובירך ברוך שעשה לי נס במקום הזה אמרו עדיין הוא זוכר מה שעשינו לו (אגדה זה הובא ברבה בשינוי לשון קצת) ויש לתמוה למה מדייק בחזירתם מהקבורה ומסתמא הלכו לקבורה בדרך אחד ומסתמא בירך יוסף בהליכתו כדינו וכבר כתבתי בזה דברים נכונים בס' הדרשות שלי וכעת נתחדש לי בעז"ה דבר נכון וישר דהנה יש לתמוה על יוסף הצדיק בשעה שבירך על בור המדבר ברוך שעשה לי נס במקום זה למה לא כלל בברכתו מעשה הנס דיציאתו מבור בית אסורים דמצרים וכדינא דהרא"ש דצריך לכלול הנסים דשאר המקומות ונראה דמחמת זה עלה על דעת האחים לחשוב שעיקר ברכתו שבירך בבור המדבר הוא מחמת שנאתו שזוכר להם מעשה הראשונים ולא שם על לבו לזכור נסים אחרים רק זה נשרש בלבו שנאתו עליהם ולכן פחדו האחים ואמרו לו ישטמינו יוסף [ובסמוך יתבאר אי"ה טעמו של יוסף והאחים בא זה דין המה מחולקים] והשתא אתי שפיר למה לא נתפעלו האחים מהברכה שבירך יוסף על בור המדבר בהליכתם לקבור דהי' להם טעם שלא מחמת שנאה בירך אלא מתורת חיוב הדין בירך וכדינא דחז"ל ומה שלא כלל בברכתו בור דבית אסורים שיצא ממצרים אפשר שהיה בתוך שלשים יום לצאתו ממצרים וביציאתו ממצרים. ראה מקום בית האסורים ובירך אז ואין צריך לכלול עוד כמו שכתבתי אמנם בחזירתם מהקבורה בוודאי הי' אחר שלשים מהליכתם ממצרים דאי בתוך שלשים על בור המדבר נמי לא הוה לי' לברוכי דהא בירך עליו בהליכתו לקבורה [גם שהו בהקבורה כמה ימים ועשו ליעקב הספד גדול ואבל שבעת ימים ונתקבצו חשובי כנען ותלו עדיהם על ארונו של יעקב כדרשת חז"ל על פסוק גורן האטד] וע"כ היה אחר שנשים א"כ הי' לו ליוסף לכלול גם נס יציאתו מבור בית האסורים דמצרים שהי' יותר טפי משלשים יום וכאשר ראו האחים שלא כלל יוסף נס דבור בית האסורים מש"ה חששו האחים שלא מחמת חיוב בירך אלא בשביל הזכרת שנאה ולכך אמרו לו ישטמינו יוסף ודו"ק:
​

לחץ כדי לכווץ...