בראשית ברכת פירות האדמה, מדוע לא הארץ (1 צופה)

[תענוג]

בענין המצוות בגלוסקאות האלו נראה לי עיקר מעלתה שלא נתחייב בה בביעור ובדיקת חמץ (נ"ל כי לא חמץ) והטעם כי לא יהיה כ"כ יצר הרע שהוא טעם הפנימי של השבתת חמץ,

ועוד בזה ע"פ מש"כ בס' נועם אלימלך סוף פרשת קדושים עה"כ וכרמך לא תעולל והמובן מתוכנו כי בהזדכך האדם ודבוק במחשבתו ואיבריו בה' רצוי שלא ירבה בעשיות מצות עבודות קשות מעשיות (שעיקרם כדי לזכך החומר) כגון בניית הסוכה רק לקיים מצות ישיבת סוכה והבניה יכול להעשות על ידי אחרים ויעו"ש והדברים פשוטים, ועד"ז לא נצטרך לעתיד לעבודות הקשות של ביעור חמץ .

 

[התורה]

בענין המצוות בגלוסקאות האלו נראה לי

לחץ כדי לכווץ...

דברים נפלאים, אך הינם ע"ד הדרוש.

 

[תענוג]

ע"פ האריז"ל (הליקוטים פר' תצא) דרוש חשיב מפשט (פרד"ס נגד אבי"ע ממטה למעלה) אזי מה החסרון

 

[התורה]

ע"פ האריז"ל (הליקוטים פר' תצא) דרוש חשיב מפשט (פרד"ס נגד אבי"ע ממטה למעלה) אזי מה החסרון

לחץ כדי לכווץ...

לא כחסרון אני חיזרתי אחר פשט,

פשוט.

 

[תענוג]

יש עץ שנקרא "עץ הלחם" (Breadfruit, בשם מדעי Artocarpus altilis) — הפרי שלו, לאחר בישול, טעמו דומה ללחם וסועד כעין לחם כי הוא עשיר בעמילן ולכן שמו עץ הלחם. (רצוף תמונה)
ברכתו העץ ואינו חייב בחלה - וגם אם אילו היה טעמו כלחם לפני הבישול פטורה מחלה
ואכן לכאורה קשה מה שכתב החת"ס דיהיו הגלוסקאות דלעתיד חייב בחלה כתמיהת מע"כ
ולכאורה צ"ל שיגדלו הגלוסקאות כחטים רגילים (גדולות ככליות ויותר ע"פ תענית כג ע"ב), ואח"כ כחיטים מצומחות ועיסה, ואח"כ בחום השמש יאפה כלחם, ובזה יש מקום שיהיה דינה כלחם גמור כי מה לי בידי אדם מה לי בידי שמים - ולפי"ז לא מוכרח מה שכתבתי שלא יהיו הגלוסקאות חמץ
(אלא שמכיון שבאילן דלעתיד עסקינן שייך שלא יהיה חמץ).

 

[תענוג]

מצאתי בתוכן דברי הירושלמי פרק כיצד מברכין שיברכו לעתיד על הגלוסקאות המוציא לחם מן הארץ - ומשמע שם ששם אילן חטה עליה דגלוסקאות כאלה וקצת ראיה לדברינו
וז"ל הירושלמי ר' יעקב בר אחא אמר איתפלגון רב נחמן ורבנן ר"נ אמר המוציא לחם מן הארץ ורבנן אמרי מוציא לחם מן הארץ אתייא אלין פלוגוותא כאינון פלוגוותא לפת רבי חנינא בר יצחק ורבי שמואל בר אימי חד אמר לפת לא פת היתה וחרנה אמר לפת לא פת היא עתידה להיות יהי פסת בר בארץ בראש הרים
וביפה מראה שם וז"ל: פי' ר"נ סבר שמברכין על העבר שכבר הוציא לחם מן הארץ והיינו בימי אדם הראשון דס"ל דאילן שאכל ממנו אדה"ר חטה היתה פי' לחם גמור ממש ולה"ק המוציא דמשמע שהוציא ורבנן סברי שמברכין על העתיד שיוציא מהארץ גלוסקאות ולה"ק מוציא דמשמע שיוציא ולכ"א דמחלוקת זו כמחלוקת זו על הלפת אם נקרא על שם הלחם שבימי אדם או על העתיד ובטעמיהו דר"נ ורבנן
(והסיבה שלא מברכין עלה המוציא לחם מן האדמה אולי י"ל כי מקודם הוא חטה ביוצאו מן האדמה ורק במשך הזמן מתהוה לחם)

 

[התורה]

בחידושי הגר"א על ברכות (מובא בקובץ מפרשים}
עמד בזה עי"ש

לחץ כדי לכווץ...

האם כוונתכם לדברי הגר"א הנז':

הגר"א: "וההבדל בין מלת ארץ לאדמה היא בכונת המדבר כאשר יחפוץ לרמוז על אדמת עפר אם לעבוד אותו או על פירות יאמר אדמה. וכאשר ירצה לדבר על מדתה יאמר ארץ או כלל העולם או א"י בפרטות לכן ארז"ל על פירות הארץ אומר בורא פרי האדמה שכוונתו על פירות הצומחין מן האדמה שנזרע ונעבד חוץ מן הפת שעל הפת או' המוציא מפני שבשבעת המינים מיוחדת להם א"י לכן מברכין אחריה' ברכת על הארץ. ואנו מתפללין משיב הרוח ותן טל ומטר כונתינו על א"י לכן תקנו על הפת לומר מן הארץ המורה על א"י ששאר ארצות שותי' תמצית א"י לכן כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ. על כלל הארץ. ואדם אין לעבוד את העבודה על פרט האדמה שעובד בה והבן" (אדרת אליהו בר' ב, ה)