- הודעות
- 3,444
- פוסט השבוע
- 4
- תודות
- 16,912
- נקודות
- 695
סיפר לי ידיד של הרב גרליץ מתלמידיו המובהקים של מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל כמה סיפורים מעניינים [חלקם אולי כבר התפרסמו]
א. יהודי שאל את ר' חיים לגבי מחבר מדורות קודמים שיצאו לגביו רינונים שהיה מן המשכילים (ר' שלמה בובר סבו של מרטין בובר הנודע)
ור' חיים השיבו, לא ייתכן הרי החפץ חיים מזכירו במשנה ברורה, לפליאת הסובבים היכן הזכירו, השיב ר' חיים בשער הציון* כותב הח"ח ועיין בהקדמה לפסיקתא ואותו יהודי הוא שכתב ההקדמה לפסיקתא.
*[שער הציון סימן תיט אות ב כתב: ובמ"א משמע שהיה לו הגירסא בטור מה שהתינוקות מוליכין לבית רבן בר"ח ובאמת לא מצאתי גירסא זו בשום מקום עיין מקור הדברים באו"ז וברוקח ובפסיקתא דרב כהנא בפרשה ולקחתם לכם ומצאתי במבאר לפסיקתא שתמה ג"כ עליו:].
ב. שאלו את ר' חיים בדרכו ללדרמן או ממנה, היכן נמצא המקור של המהר"ל שתחיית המתים תחילתה במערת המכפלה. ר' חיים עצר לרגע, לקח פסיעה ואמר לא נמצא בבלי, פסיעה שניה, לא נמצא בירושלמי, פסיעה שלישית נמצא בתיקוני הזוהר..
לשאלתי ומפני מה ר' חיים לא הפנה תיכף לתקוני הזוהר, אמר לי ששאלו זאת, והתשובה שבתקוני הזוהר כתוב במרומז..
ג. יהודי שקבע מזוזה שאל את ר' חיים אם אפשר לברך על קביעתה מדין זכין, ור' חיים השיב לו לאלתר, מתוך דיוק בביה"ל שכתב שאין לרב המקום לברך על העירוב כשעושה בשביל בני המקום מדין זכין, שמא כולם ערבו, ומשמע דאל"ה היה מברך מדין זכין.
ד. יהודי שאל את ר' חיים מה דינו של מאוורר בשבת*, ר' חיים שאלו מה זה? ולא השיב עד שהביאו בפניו מאוורר.
*לא אמר לי מה השיבו, ומענין אם חשש למש"כ כמה פוסקים דמאוורר נחשב מוקצה מחמת גופו שזרם החשמל שבו דומה לדין שלהבת [ולא כלי שמלא"ס או כלי היתר.
לאחר חיפוש ומשמוש מצאתי בספר אסיפת יצחק (כ"ח אייר תשס"ו) מביא את תשובת הגר"ח בנוגע לטלטול מאוורר, בזה הלשון: "שאלה: "האם מותר לאדם לטלטל מאוורר כדי שהרוח לא ינשב עליו, מטעם שזה הוי בגדר צריך מקומו". תשובת הגר"ח: "אולי הוא מוקצה מחמת חסרון כיס וצ"ע"].
כעין זה, סיפר לו הרב גרליץ על יהודי ששאל את ר' חיים בנוגע להפרשת חלה בבורקס ור' חיים שאלו מה זה?
מי שלא יודע מה זה בורקס. מסוגל להקיף את כל חלקי התורה. וכמאמר חז"ל עד שתפלל שדברי תורה וכו'. (אם כי ייתכן שחשש להורות הלכה עד שידע בוודאות במה מדובר).
ה. עוד סיפר לי שבשנת תשכ"ד רבי דב לנדו שלח לו אגרת שאלה בערובין וביקש את התייחסותו של הגר"ח תוך שהוא מתנצל על שגוזל מזמנו, ור' חיים התכתב איתו ארוכות. כפי שהבנתי נדפס בדעת נוטה הל' מזוזה בסופו.
א. יהודי שאל את ר' חיים לגבי מחבר מדורות קודמים שיצאו לגביו רינונים שהיה מן המשכילים (ר' שלמה בובר סבו של מרטין בובר הנודע)
ור' חיים השיבו, לא ייתכן הרי החפץ חיים מזכירו במשנה ברורה, לפליאת הסובבים היכן הזכירו, השיב ר' חיים בשער הציון* כותב הח"ח ועיין בהקדמה לפסיקתא ואותו יהודי הוא שכתב ההקדמה לפסיקתא.
*[שער הציון סימן תיט אות ב כתב: ובמ"א משמע שהיה לו הגירסא בטור מה שהתינוקות מוליכין לבית רבן בר"ח ובאמת לא מצאתי גירסא זו בשום מקום עיין מקור הדברים באו"ז וברוקח ובפסיקתא דרב כהנא בפרשה ולקחתם לכם ומצאתי במבאר לפסיקתא שתמה ג"כ עליו:].
ב. שאלו את ר' חיים בדרכו ללדרמן או ממנה, היכן נמצא המקור של המהר"ל שתחיית המתים תחילתה במערת המכפלה. ר' חיים עצר לרגע, לקח פסיעה ואמר לא נמצא בבלי, פסיעה שניה, לא נמצא בירושלמי, פסיעה שלישית נמצא בתיקוני הזוהר..
לשאלתי ומפני מה ר' חיים לא הפנה תיכף לתקוני הזוהר, אמר לי ששאלו זאת, והתשובה שבתקוני הזוהר כתוב במרומז..
ג. יהודי שקבע מזוזה שאל את ר' חיים אם אפשר לברך על קביעתה מדין זכין, ור' חיים השיב לו לאלתר, מתוך דיוק בביה"ל שכתב שאין לרב המקום לברך על העירוב כשעושה בשביל בני המקום מדין זכין, שמא כולם ערבו, ומשמע דאל"ה היה מברך מדין זכין.
ד. יהודי שאל את ר' חיים מה דינו של מאוורר בשבת*, ר' חיים שאלו מה זה? ולא השיב עד שהביאו בפניו מאוורר.
*לא אמר לי מה השיבו, ומענין אם חשש למש"כ כמה פוסקים דמאוורר נחשב מוקצה מחמת גופו שזרם החשמל שבו דומה לדין שלהבת [ולא כלי שמלא"ס או כלי היתר.
לאחר חיפוש ומשמוש מצאתי בספר אסיפת יצחק (כ"ח אייר תשס"ו) מביא את תשובת הגר"ח בנוגע לטלטול מאוורר, בזה הלשון: "שאלה: "האם מותר לאדם לטלטל מאוורר כדי שהרוח לא ינשב עליו, מטעם שזה הוי בגדר צריך מקומו". תשובת הגר"ח: "אולי הוא מוקצה מחמת חסרון כיס וצ"ע"].
כעין זה, סיפר לו הרב גרליץ על יהודי ששאל את ר' חיים בנוגע להפרשת חלה בבורקס ור' חיים שאלו מה זה?
מי שלא יודע מה זה בורקס. מסוגל להקיף את כל חלקי התורה. וכמאמר חז"ל עד שתפלל שדברי תורה וכו'. (אם כי ייתכן שחשש להורות הלכה עד שידע בוודאות במה מדובר).
ה. עוד סיפר לי שבשנת תשכ"ד רבי דב לנדו שלח לו אגרת שאלה בערובין וביקש את התייחסותו של הגר"ח תוך שהוא מתנצל על שגוזל מזמנו, ור' חיים התכתב איתו ארוכות. כפי שהבנתי נדפס בדעת נוטה הל' מזוזה בסופו.
