גדולי ישראל שחיו בדוחק ועניות מרובה - שתפו דוגמאות

[הגיגי קודש]

על בעל הקצות אומרים שזכה שספרו יתקבל ככ בזכות שהיה עני מרוד ועוד אומרים שהקצות התקבל יותר מאבני מילואים כי את זה כתב בתקופה יותר מרווחת

 

[בצילו חימדתי]

הלל הזקן יומא לה:
רבי עקיבא נדרים נ.
רבי אליעזר בן הורקנוס אדר"נ פ"ו מ"ג
רבי חנינא בן דוסא תענית כה.
רבי אלעזר ברכות ה: (אגב בגמ' שם גם מסופר על רב הונא שהפסיד ממונו וחזר ונתעשר...)
רב הונא מגילה כז:
ריש לקיש גיטין מז. (וי"ל שכילה ממונו)
רבה מועד קטן כח.
אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין מגילה ז: (לפי' הר"ן אמנם לרש"י יש לדחות עיי"ש)
משיח צדקנו סנהדרין צח.

לחץ כדי לכווץ...

ר' יהודה בר אילעי

 

[עמוסיך]

ר' יהודה בר אילעי

לחץ כדי לכווץ...

רב יהודה נדרים מט:

לחץ כדי לכווץ...

כוונת מר לר' יהודה בר עילאי עם "ברוך שעטני מעיל"
אך גם הוא מסתבר שהעשיר בערוב ימיו!
והוכחה לי:

אומרת הגמ' (שבת קנ:) "תנו רבנן מעשה בחסיד אחד שנפרצה לו פרץ בתוך שדהו ונמלך עליה לגודרה ונזכר ששבת הוא ונמנע אותו חסיד ולא גדרה [גם לאחר השבת, ואע"פ שהרהורים מותרים] ונעשה לו נס ועלתה בו צלף וממנה הייתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו". (מעשה זה מובא אף בירושלמי פט"ו ה"ג)

בב"ק (קג:) איתא כנודע לכל "כל היכא דאמרינן מעשה בחסיד אחד, או רבי יהודה בן בבא או רבי יהודה ברבי אילעאי[1]"

וב'ליקוטי הש"ס' לרבינו האר"י[2] מובא שר"י בר עילאי היה ניצוץ נשמת צלפחד בן חפר הצדיק, אשר קושש עצים כדברי הגמ' המובאת לעיל, לשם שמים בלבד [וראה ב'יונתן' שהיה זה למען ישמעו ויראו![3]] וכך בחסידותו תיקן, עיי"ש.
וזהו סוד מה שארז"ל שיצא לו צלף חד וממנו הייתה פרנסתו וכו' כי צלף חד היינו צלפחד וגו' "כי הוא תיקן מה שקלקל מקודם, וזדונות נעשו לו כזכויות בתשובה מאהבה כי האי" (רק מעניין שאין את הלשון הנ"ל לא בבבלי ולא בירושלמי)

רואה אתה שבעל המעשה עם הצלף והשדה הוא הוא ר"י בר אלעאי ומניין היה לו שדה?, הרי גמ' היא (הנ"ל) שהיה עני מרוד,
א"כ מסתבר לכאורה שהעשיר בערוב ימיו.

---

[1] ר"י ב"א היה תלמידו דר"י בן בבא, ונסמך על ידו (סנהדרין יד.). וסתם רבי יהודה בש"ס הוא ר' יהודה בר אלעאי (רש"י ביצה כו. ד"ה ר' יהודה הנשיא. וראה מנחות יח.), רבו של רבי, והוא היה תנא גדול מדורו של רשב"י והיה "ראש המדברים בכל מקום" (שבת לג:) ואע"פ שתוקף זה ניתן ע"י מלכות רומי ע"י אותו מעשה עם רשב"י, בכ"א קיבלו חז"ל את זה וכיבדוהו בכך כי לו יאה. "...דומה למלאך השם צבאות" (שבת כה:).

[2] על מס' שבת (קנ:) ד"ה מעשה (בהוצאת 'שערי יצחק' - לר' אלקובי עמ' יג), ואח"כ ראיתי את זה ב'פתח עיניים' לחיד"א ובחת"ס שם.

[3] ז"ל התרגום (במדבר טו לב והלאה) "וַהֲווֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שַׁרְיַין בְּמַדְבְּרָא. גְזֵירַת שַׁבְּתָא אִשְׁתְּמוֹדַע לְהוֹן, בְּרַם קְנָסָא דְשַׁבְּתָא לָא אִשְׁתְּמוֹדַע לְהוֹן. קָם גַבְרָא מִדְבֵית יוֹסֵף, אָמַר בְּמֵימְרֵיהּ אִיזִיל וְאֶתְּלוֹשׁ קִיסִין בְּיוֹמָא דְשַׁבְּתָא וְיֶחֱמוּן יָתִי סַהֲדַיָא וִיתַנוּן לְמשֶׁה, וּמשֶׁה יִתְבַּע אוּלְפַן מִן קֳדָם יְיָ וְיִדוֹן יָתִי, וּבְכֵן אִשְׁתְּמוֹדַע קְנָסָא לְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְאַשְׁכָּחוּ סַהֲדַיָא יַת גַבְרָא כַּד תָּלִישׁ וְעָקַר קִיסִין בְּיוֹמָא דְשַׁבְּתָא". וזה תרגומו – ושרו ישראל במדבר, דיני שבת התפרשו להם, ואילו עונשי שבת לא התפרשו להם. קם אחד מבית יוסף, ואמר במחשבתו, "אלך ואתלוש, ואז יאלץ משה לשאול בה' ובכך ידעו ויזהרו מהו העונש" [וכ"ת תשאל את משה וזהו, אלא שחשש מפני שנגזר עליהם שלא יכנסו לארץ ולכן יזלזלו כי אין כביכול מה להפסיד, ורצה להראותם שיש מה להפסיד...]. ואכן מצאוהו שני עדים לאחר שהתרו בו ולקחוהו אל משה.

לחץ כדי לכווץ...

 

[יאשע בער]

על בעל הקצות אומרים שזכה שספרו יתקבל ככ בזכות שהיה עני מרוד ועוד אומרים שהקצות התקבל יותר מאבני מילואים כי את זה כתב בתקופה יותר מרווחת

לחץ כדי לכווץ...

וזהו דבר שמעולם לא הבנתי,
לומדים יותר סדר נזיקין ולכן לומדים יותר קצוה"ח,
פחות לומדים סדר נשים [או - יש פחות אבנ"מים רלוונטים לסוגיות הנלמדות], ולכן פחות לומדים אבנ"מ, וצ"ע.

 

[נדיב לב]

האדמ"ור מסטרעליסק

לחץ כדי לכווץ...

הוזכר.

במחילה לא הבנתי בכלל את הלומד'ס - אבל בא נעזוב את פירכת הלימוד... [גם כבודו לא התכוון לזה ברצינות גמורה]

לחץ כדי לכווץ...

אתה מוזמן להרחיב כאן.

אולי מישהו יביא על זה עניין בהשקפה ומוסר?

זה אשכול קצת תלוש לדעתי. מה זאת אומרת מי היה עני? מה המשמעות לכך ביהדות? מדוע זה טוב ולמה זה נועד.

קחו את זה לכיוון של צדיק ורע לו, אולי לפינה של תורה וגדולה במקום אחד, שמא לעניין של אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה.

העיקר תוציאו את זה מגבולות ההיסטוריה היבשה הזו (רמז: אני עוסק בסוגיא זו כעת, ואשמח לים מקורות על גדולי ישראל בכל הדורות שהעידו [עדיף מקור תלמודי ולא ציטוט של מחבר של ספר עלום] שרק כך צומחים).

לחץ כדי לכווץ...

רעיון נפלא לאשכול חדש בפורום הגות ומוסר. המטרה באשכול דנן מעט שונה. ברוח פורום דברי הימים.

על בעל הקצות אומרים שזכה שספרו יתקבל ככ בזכות שהיה עני מרוד ועוד אומרים שהקצות התקבל יותר מאבני מילואים כי את זה כתב בתקופה יותר מרווחת

לחץ כדי לכווץ...

וראה כאן.

 

[יצחק מירושלים]

נקודה למחשבה

1) האם זה קיים בדורינו אחד מגדולי ישראל שליט"א שחי בעניות
או שבגלל תופעת המשבקי"ם והמסתעף תופעה זאת הולכת ונמוגה...

2) מה היה התופעה הרווחת בגדולי הדורות יותר היה מצוי שהם עניים או עשירים ?

 

[עמוסיך]

נקודה למחשבה

1) האם זה קיים בדורינו אחד מגדולי ישראל שליט"א שחי בעניות
או שבגלל תופעת המשבקי"ם והמסתעף תופעה זאת הולכת ונמוגה...

2) מה היה התופעה הרווחת בגדולי הדורות יותר היה מצוי שהם עניים או עשירים ?

לחץ כדי לכווץ...

1) מצוי ומצוי [בד"כ כשמדברים על עניות גדולה וחסר, לא מדובר כאשר הגדול היה עטוף בכלל ישראל שבא לחזות בזיו פניו - כיון שזה כמעט תרתי דסתרי שכעת יחיה בחסר, אלא המדובר הוא בטרם נתפרסם, כהחזו"א במ' שנותיו הראשונות, ר' אלימל מליז'ענסק בטרם נהיה 'אדמו"ר' ואחיו ר' זושא כל חייו וכו']
אם יביאו את הגראי"ל שרפרף העץ כדוגמא - זהיחטא אל האמת, כי באמת שכלום לא היה חסר לו
2) ראה גיטין נט. וסנהדרין לו. שזה נדיר

 

[עמוסיך]

סתם בעניין, מספרים [כמדומה] על הגאון ר' יחזקאל אברמסקי מעשה שהיה [או שלא...]
שפעם אחד מב"ב הביא שלט נאה לדלת הבית "כאן גרים בכיף משפחת אברמסקי" ורבנו סירב.
הוא אמר שפשוט מאד שלט כזה נאה על דלת מקולפת בשכונותיה הישנות של ירושלים [או לונדון דאז?] לא יהיה קשור, וממילא יהיה חייב להחליף לדלת מהודרת, אך דלת מהודרת כאשר מסביב צינורות חשמל וצבע מקולף ונגיעות אבק בכל חור, תאלץ אותו לעשות שיפוץ לכל החזית, אך חזית כה יפה כאשר החפץ הכי מתקדם בבית הוא מאוור תקרתי בורדו מאובק, והמטבח מצופה סלוטייפ, קצת ייאלץ אותו להזיז כמה דברים בפנים... והריצוף? הריצוף הזה גודל 15X15 מי יכול לראות את זה אחרי שהבאת מטבח חדשני ושולחן וכיסאות של בני מלכים?
"אני אנא אני בא?" צעק רבנו, אתם רוצים להרוס אותי?
כמעט כל מי ששיפץ בביתו יודע מה זו ההיגררות הזו, ולהיכן זה מוביל. ולא סתם אמרו ז"ל ביבמות סג. ובסוטה יא. "כל העוסק בבניין מתמסכן"

 

[יאשע בער]

על הגאון ר' יחזקאל אברמסקי

לחץ כדי לכווץ...

אני שמעתי כן על הגרמ"י ליפקוביץ.

 

[יאשע בער]

אולי מישהו יביא על זה עניין בהשקפה ומוסר?

זה אשכול קצת תלוש לדעתי. מה זאת אומרת מי היה עני? מה המשמעות לכך ביהדות? מדוע זה טוב ולמה זה נועד.

קחו את זה לכיוון של צדיק ורע לו, אולי לפינה של תורה וגדולה במקום אחד, שמא לעניין של אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה.

העיקר תוציאו את זה מגבולות ההיסטוריה היבשה הזו (רמז: אני עוסק בסוגיא זו כעת, ואשמח לים מקורות על גדולי ישראל בכל הדורות שהעידו [עדיף מקור תלמודי ולא ציטוט של מחבר של ספר עלום] שרק כך צומחים).

לחץ כדי לכווץ...

כמדומה שאין שום ענין להיות עני [מלבד הניתוק מהעוה"ז - כמובן], ועיקר המסר בזה הוא שבכל מצב עסקו בתורה, גם במצב של מחסור [שזהו הפשט הפשוט של המשנה באבות, פת במלח תאכל, ואפילו הכי בתורה אתה עמל].

 

[נדיב לב]

במהרי"ל (סימן לז) כותב וז"ל: "אף כי לחם ושמלה אין בביתי יגעתי באנחתי ותהי לי לחם דמעתי ומן המיצר קראתי אל אל ישועתי".

 

[נדיב לב]

כמדומה שאין שום ענין להיות עני

לחץ כדי לכווץ...

לכאו' תלוי בפירוש המשנה באבות, פת במלח תאכל, אם כי יש לחלק בין עניות שמשליכה על משפחתו ובין הנהגה מצומצמת.


הנה במכתב ששלח מרן הגר"ח להגראי"ל כתב לו בזה"ל: מה שהעיר מרן שליט"א בדף סג. על מה שאמרו באבות כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו', ובזמנינו אין אנו רואים זה, לכאורה כוונת חז"ל שזה דרכה של תורה שאפילו אם רק פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה אתה מקבל עליך שתלמד תורה, וזה בודאי יכול לקבל עליו גם בזמן הזה ע"כ.

הגראי"ל בשאלתו יצא מנקודת הנחה, שדרכה של תורה - זה דווקא במצב של דחק ועוני. ולכן תמה שבזמנינו זה לא קיים.
ומנגד, מרן הגר"ח נוקט בתשובתו, שאמנם בזמנינו זה לא מצוי, אבל אין בזה סתירה לצורת הלימוד הנדרשת מהאדם ע"י הדחק, ככל שמקבל על עצמו לעסוק בתורה בכל מצב.

וכדברי מרן הגר"ח נראה מבואר בפירוש המשניות להרמב"ם שכתב וז"ל: פת במלח תאכל. פירוש אפי' אין לך מה לאכול אלא פת במלח אל תמנע מלעסוק בתורה, ואל תחמוד כבוד להתכבד בתורתך שמתוך כך נראה כאילו אתה עושה שלא לשמה: ששולחנך גדול משולחנם. הוא השכר שתקבל על למודה של תורה ע"כ. וראה עוד בפי' המכונה רש"י על אתר. (ותימה קצת על רבותינו זצ"ל שלא ציינו לד' המפרשים הנ"ל).

אמנם כשנדקדק טוב, נמצא שיש הבדל בין פי' הגר"ח, שלדבריו גם כשאינו במצב של 'פת במלח תאכל' צריך לקבל ע"ע שבכל מצב רע כטוב הוא יעסוק בתורה, בשונה מהרמב"ם שפירש המשנה באדם עני. וממילא אין הכרח גמור מדבריו שבכל מצב צריך לקבל ע"ע לעסוק בתורה.

ראוי גם לציין מש"כ תוס' (כתובות קד. ד"ה לא) בשם המדרש "עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים". וכן הביאו במסילת ישרים. (כידוע במדרשות שבידינו לא נמצא).

 

[עמוסיך]

ראוי גם לציין מש"כ תוס' (כתובות קד. ד"ה לא) בשם המדרש "עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים". וכן הביאו במסילת ישרים. (כידוע במדרשות שבידינו לא נמצא).

לחץ כדי לכווץ...

כבר הבאתי במאמרי הנ"ל

[[AMSQ:994|עמוסיך]]
דאיתא בתנא דבי אליהו (א"ר פכ"ד) "אל תהי בסובאי יין וגו' (משלי כ"ג כ'). לא זכה אדם שיבקש רחמים על דברי תורה שייכנסו לתוך מעיו, יבקש אדם רחמים על אכילה ושתייה יתירה שלא תיכנס לתוך מעיו וכו' עכ"ל.

לחץ כדי לכווץ...

יישר כח על הדברים הנפלאים שהוספתם כאן

 

[נראה לפשוט]

בלת"ק. דומני שצריך לפתוח אשכול הפוך "גדולי ישראל שחיו בעשירות" כי מועטים עד למאוד ממש הם.....
כל הגדולים שהיכרתי ושאני מכיר, החזו"א, הגרי"ז, הרב שך, הרב אליישיב, הגראי"ל, הגרח"ק, הגרח"ג, הגרד"ל, אין לי כח עכשיו להתחיל לכתוב עוד ועוד ויתחילו לקטלג אותי כתבתי את כל מי שעלה לי בראש [והיה לי קל על המקלדת] במקום, ועוד כמעט כולם בדור ה אחרון לפחות חיו בדוחק נורא.

 

[מנחת חינוך]

מרנא הסב"ק החפץ חיים הקדוש.

לחץ כדי לכווץ...

אכן הח"ח חי בעניות נוראה, כשרצה לעלות לא"י לא היו לו האמצאים הכספיים לכך, ישנם מכתבים של חתנו ר"מ זאקס המנסה לגייס כספים עבורו למטרת כיסוי הוצאות נסיעותיו.
גם תלמידו רבי אלחנן ווסרמן היה במצב קשה, באחד ממכתביו הוא כותב כי היה מעוניין לשלוח את בנו רבי נפתלי לא"י ללמוד עם החזו"א אך זה יעלה סכום מסויים שאיננו ברשותו.
אני מצרף מכתבי בני משפחתו על עזרה לכלכלתו של מרנא הח"ח:

 

[נדיב לב]

בלת"ק. דומני שצריך לפתוח אשכול הפוך "גדולי ישראל שחיו בעשירות" כי מועטים עד למאוד ממש הם.....
כל הגדולים שהיכרתי ושאני מכיר, החזו"א, הגרי"ז, הרב שך, הרב אליישיב, הגראי"ל, הגרח"ק, הגרח"ג, הגרד"ל, אין לי כח עכשיו להתחיל לכתוב עוד ועוד ויתחילו לקטלג אותי כתבתי את כל מי שעלה לי בראש [והיה לי קל על המקלדת] במקום, ועוד כמעט כולם בדור ה אחרון לפחות חיו בדוחק נורא.

לחץ כדי לכווץ...

האמת היא, שבתקופת חז"ל הראשונים, ובכלל עד לא מזמן, חיי העניות היו מנת חלקם של רבים מגדולי ישראל.
ולכן המטרה באשכול, לרכז יחד שמות, תיאורים, מקורות, ואפילו סיפורים קצרים שממחישים את המצוקה והדלות בה חיו גדולי ישראל ספציפיים - יותר מאשר בני דורם. (הכל יחסי...)

לחץ כדי לכווץ...

 

[מנחת חינוך]

רבי ישראל מסלנט חי בעניות וסרב לקבל סיוע ועזרה מאחרים, ישנו הסיפור כי מחמת צרכי בריאותו הלך למרחצאות שם נפגש עם הרבי מחב"ד שנהג בעשירות וכו' הגרי"ס שם היה במצב שכמעט לא היה לו מה לאכול מחמת עוניו.

 

[אילת השחר]

רבי אשר דויטש זיעא, חי בעניות עצומה, וכשהשיא את אחד מילדיו תלמידו הגאון ר' אליהו משה ויס שליט"א דין אצל הרב שפרן השיג לו סכום עצום תרומה מנדיב והביא לו את הכסף רבי אשר סירב לקבל, והסכים להיעזר רק בהלוואות.