- הודעות
- 84
- תודות
- 296
- נקודות
- 56
על בעל הקצות אומרים שזכה שספרו יתקבל ככ בזכות שהיה עני מרוד ועוד אומרים שהקצות התקבל יותר מאבני מילואים כי את זה כתב בתקופה יותר מרווחת
ר' יהודה בר אילעיהלל הזקן יומא לה:
רבי עקיבא נדרים נ.
רבי אליעזר בן הורקנוס אדר"נ פ"ו מ"ג
רבי חנינא בן דוסא תענית כה.
רבי אלעזר ברכות ה: (אגב בגמ' שם גם מסופר על רב הונא שהפסיד ממונו וחזר ונתעשר...)
רב הונא מגילה כז:
ריש לקיש גיטין מז. (וי"ל שכילה ממונו)
רבה מועד קטן כח.
אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין מגילה ז: (לפי' הר"ן אמנם לרש"י יש לדחות עיי"ש)
משיח צדקנו סנהדרין צח.
כוונת מר לר' יהודה בר עילאי עם "ברוך שעטני מעיל"
אך גם הוא מסתבר שהעשיר בערוב ימיו!
והוכחה לי:
אומרת הגמ' (שבת קנ:) "תנו רבנן מעשה בחסיד אחד שנפרצה לו פרץ בתוך שדהו ונמלך עליה לגודרה ונזכר ששבת הוא ונמנע אותו חסיד ולא גדרה [גם לאחר השבת, ואע"פ שהרהורים מותרים] ונעשה לו נס ועלתה בו צלף וממנה הייתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו". (מעשה זה מובא אף בירושלמי פט"ו ה"ג)
בב"ק (קג:) איתא כנודע לכל "כל היכא דאמרינן מעשה בחסיד אחד, או רבי יהודה בן בבא או רבי יהודה ברבי אילעאי[1]"
וב'ליקוטי הש"ס' לרבינו האר"י[2] מובא שר"י בר עילאי היה ניצוץ נשמת צלפחד בן חפר הצדיק, אשר קושש עצים כדברי הגמ' המובאת לעיל, לשם שמים בלבד [וראה ב'יונתן' שהיה זה למען ישמעו ויראו![3]] וכך בחסידותו תיקן, עיי"ש.
וזהו סוד מה שארז"ל שיצא לו צלף חד וממנו הייתה פרנסתו וכו' כי צלף חד היינו צלפחד וגו' "כי הוא תיקן מה שקלקל מקודם, וזדונות נעשו לו כזכויות בתשובה מאהבה כי האי" (רק מעניין שאין את הלשון הנ"ל לא בבבלי ולא בירושלמי)
רואה אתה שבעל המעשה עם הצלף והשדה הוא הוא ר"י בר אלעאי ומניין היה לו שדה?, הרי גמ' היא (הנ"ל) שהיה עני מרוד,
א"כ מסתבר לכאורה שהעשיר בערוב ימיו.
[1] ר"י ב"א היה תלמידו דר"י בן בבא, ונסמך על ידו (סנהדרין יד.). וסתם רבי יהודה בש"ס הוא ר' יהודה בר אלעאי (רש"י ביצה כו. ד"ה ר' יהודה הנשיא. וראה מנחות יח.), רבו של רבי, והוא היה תנא גדול מדורו של רשב"י והיה "ראש המדברים בכל מקום" (שבת לג:) ואע"פ שתוקף זה ניתן ע"י מלכות רומי ע"י אותו מעשה עם רשב"י, בכ"א קיבלו חז"ל את זה וכיבדוהו בכך כי לו יאה. "...דומה למלאך השם צבאות" (שבת כה:).
[2] על מס' שבת (קנ:) ד"ה מעשה (בהוצאת 'שערי יצחק' - לר' אלקובי עמ' יג), ואח"כ ראיתי את זה ב'פתח עיניים' לחיד"א ובחת"ס שם.
[3] ז"ל התרגום (במדבר טו לב והלאה) "וַהֲווֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שַׁרְיַין בְּמַדְבְּרָא. גְזֵירַת שַׁבְּתָא אִשְׁתְּמוֹדַע לְהוֹן, בְּרַם קְנָסָא דְשַׁבְּתָא לָא אִשְׁתְּמוֹדַע לְהוֹן. קָם גַבְרָא מִדְבֵית יוֹסֵף, אָמַר בְּמֵימְרֵיהּ אִיזִיל וְאֶתְּלוֹשׁ קִיסִין בְּיוֹמָא דְשַׁבְּתָא וְיֶחֱמוּן יָתִי סַהֲדַיָא וִיתַנוּן לְמשֶׁה, וּמשֶׁה יִתְבַּע אוּלְפַן מִן קֳדָם יְיָ וְיִדוֹן יָתִי, וּבְכֵן אִשְׁתְּמוֹדַע קְנָסָא לְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְאַשְׁכָּחוּ סַהֲדַיָא יַת גַבְרָא כַּד תָּלִישׁ וְעָקַר קִיסִין בְּיוֹמָא דְשַׁבְּתָא". וזה תרגומו – ושרו ישראל במדבר, דיני שבת התפרשו להם, ואילו עונשי שבת לא התפרשו להם. קם אחד מבית יוסף, ואמר במחשבתו, "אלך ואתלוש, ואז יאלץ משה לשאול בה' ובכך ידעו ויזהרו מהו העונש" [וכ"ת תשאל את משה וזהו, אלא שחשש מפני שנגזר עליהם שלא יכנסו לארץ ולכן יזלזלו כי אין כביכול מה להפסיד, ורצה להראותם שיש מה להפסיד...]. ואכן מצאוהו שני עדים לאחר שהתרו בו ולקחוהו אל משה.
וזהו דבר שמעולם לא הבנתי,על בעל הקצות אומרים שזכה שספרו יתקבל ככ בזכות שהיה עני מרוד ועוד אומרים שהקצות התקבל יותר מאבני מילואים כי את זה כתב בתקופה יותר מרווחת
הוזכר.
אתה מוזמן להרחיב כאן.במחילה לא הבנתי בכלל את הלומד'ס - אבל בא נעזוב את פירכת הלימוד... [גם כבודו לא התכוון לזה ברצינות גמורה]
רעיון נפלא לאשכול חדש בפורום הגות ומוסר. המטרה באשכול דנן מעט שונה. ברוח פורום דברי הימים.אולי מישהו יביא על זה עניין בהשקפה ומוסר?
זה אשכול קצת תלוש לדעתי. מה זאת אומרת מי היה עני? מה המשמעות לכך ביהדות? מדוע זה טוב ולמה זה נועד.
קחו את זה לכיוון של צדיק ורע לו, אולי לפינה של תורה וגדולה במקום אחד, שמא לעניין של אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה.
העיקר תוציאו את זה מגבולות ההיסטוריה היבשה הזו (רמז: אני עוסק בסוגיא זו כעת, ואשמח לים מקורות על גדולי ישראל בכל הדורות שהעידו [עדיף מקור תלמודי ולא ציטוט של מחבר של ספר עלום] שרק כך צומחים).
וראה כאן.על בעל הקצות אומרים שזכה שספרו יתקבל ככ בזכות שהיה עני מרוד ועוד אומרים שהקצות התקבל יותר מאבני מילואים כי את זה כתב בתקופה יותר מרווחת
1) מצוי ומצוי [בד"כ כשמדברים על עניות גדולה וחסר, לא מדובר כאשר הגדול היה עטוף בכלל ישראל שבא לחזות בזיו פניו - כיון שזה כמעט תרתי דסתרי שכעת יחיה בחסר, אלא המדובר הוא בטרם נתפרסם, כהחזו"א במ' שנותיו הראשונות, ר' אלימל מליז'ענסק בטרם נהיה 'אדמו"ר' ואחיו ר' זושא כל חייו וכו']נקודה למחשבה
1) האם זה קיים בדורינו אחד מגדולי ישראל שליט"א שחי בעניות
או שבגלל תופעת המשבקי"ם והמסתעף תופעה זאת הולכת ונמוגה...
2) מה היה התופעה הרווחת בגדולי הדורות יותר היה מצוי שהם עניים או עשירים ?
אני שמעתי כן על הגרמ"י ליפקוביץ.
כמדומה שאין שום ענין להיות עני [מלבד הניתוק מהעוה"ז - כמובן], ועיקר המסר בזה הוא שבכל מצב עסקו בתורה, גם במצב של מחסור [שזהו הפשט הפשוט של המשנה באבות, פת במלח תאכל, ואפילו הכי בתורה אתה עמל].אולי מישהו יביא על זה עניין בהשקפה ומוסר?
זה אשכול קצת תלוש לדעתי. מה זאת אומרת מי היה עני? מה המשמעות לכך ביהדות? מדוע זה טוב ולמה זה נועד.
קחו את זה לכיוון של צדיק ורע לו, אולי לפינה של תורה וגדולה במקום אחד, שמא לעניין של אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה.
העיקר תוציאו את זה מגבולות ההיסטוריה היבשה הזו (רמז: אני עוסק בסוגיא זו כעת, ואשמח לים מקורות על גדולי ישראל בכל הדורות שהעידו [עדיף מקור תלמודי ולא ציטוט של מחבר של ספר עלום] שרק כך צומחים).
לכאו' תלוי בפירוש המשנה באבות, פת במלח תאכל, אם כי יש לחלק בין עניות שמשליכה על משפחתו ובין הנהגה מצומצמת.
כבר הבאתי במאמרי הנ"לראוי גם לציין מש"כ תוס' (כתובות קד. ד"ה לא) בשם המדרש "עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים". וכן הביאו במסילת ישרים. (כידוע במדרשות שבידינו לא נמצא).
יישר כח על הדברים הנפלאים שהוספתם כאן[[AMSQ:994|עמוסיך]]
דאיתא בתנא דבי אליהו (א"ר פכ"ד) "אל תהי בסובאי יין וגו' (משלי כ"ג כ'). לא זכה אדם שיבקש רחמים על דברי תורה שייכנסו לתוך מעיו, יבקש אדם רחמים על אכילה ושתייה יתירה שלא תיכנס לתוך מעיו וכו' עכ"ל.
אכן הח"ח חי בעניות נוראה, כשרצה לעלות לא"י לא היו לו האמצאים הכספיים לכך, ישנם מכתבים של חתנו ר"מ זאקס המנסה לגייס כספים עבורו למטרת כיסוי הוצאות נסיעותיו.
בלת"ק. דומני שצריך לפתוח אשכול הפוך "גדולי ישראל שחיו בעשירות" כי מועטים עד למאוד ממש הם.....
כל הגדולים שהיכרתי ושאני מכיר, החזו"א, הגרי"ז, הרב שך, הרב אליישיב, הגראי"ל, הגרח"ק, הגרח"ג, הגרד"ל, אין לי כח עכשיו להתחיל לכתוב עוד ועוד ויתחילו לקטלג אותי כתבתי את כל מי שעלה לי בראש [והיה לי קל על המקלדת] במקום, ועוד כמעט כולם בדור ה אחרון לפחות חיו בדוחק נורא.
האמת היא, שבתקופת חז"ל הראשונים, ובכלל עד לא מזמן, חיי העניות היו מנת חלקם של רבים מגדולי ישראל.
ולכן המטרה באשכול, לרכז יחד שמות, תיאורים, מקורות, ואפילו סיפורים קצרים שממחישים את המצוקה והדלות בה חיו גדולי ישראל ספציפיים - יותר מאשר בני דורם. (הכל יחסי...)