אב ג' אב - יומא דהילולא של רבי שמשון מאוסטרופולי (1 צופה)

[אחד יחיד]

נרצח בזמן פרעות ת"ח ות"ט, בג' אב ת"ח.

הערך עליו במכלול:

רבי שמשון מאוסטרופולי – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[אחד יחיד]

"והיה בתוכם (-בקרב קהילת פולנאה) איש אחד חכם ונבון ומקובל האלקי ושמו מוהר"ר שמשון מק"ק אוסטרופולי. ובא מלאך המגיד אליו בכל יום ולמד עמו סתרי תורה. ועשה המקובל הנ"ל פירוש על הזוהר על פי קבלת מהאר"י ז"ל ולא זכינו שיבא לדפוס. ואמר לו המגיד לפי הגזירה שיעשו תשובה גדולה שלא יבא כך הגזירה רעה. ודרש כמה פעמים בבית הכנסת, והזהיר לעם שיעשו תשובה על הצרה שלא תבא, וכן עשו תשובה גדולה בכל הקהילות ולא הועילה כי כבר נחתם הגזירה רעה. וכאשר באו האויבים וצרים על העיר נכנס המקובל הנ"ל לבית הכנסת ושלש מאות בעלי בתים עמו, כולם חכמים גדולים וכולם מלובשים בתכריכין ובטליתות על ראשיהם ועסקו בתפילה גדולה עד שבאו האויבים לעיר ונהרגו שם כולם בבית הכנסת על אדמת קדש הי"ד" (יוון מצולה) (הרב י. ארלנגר)

 

[אחד יחיד]

כך מתאר, רבי נטע הנובר, את דמותו הפלאית, של רבינו, איש האלוקים, רבי שמשון אוסטרופולר הי"ד, זכרו יגן עלינו ועל כל ישראל:

"רבנו שמשון מאוסטרופולי, הוא המאור הגדול שקם לישראל, שהאיר באור תורתו וקדושתו הנשגבה בזמן אופל וחשיכה, בעל מסתורין, מגלה רזין טמירין ועילאין אשר מסר נפשו על הצלת כלל ישראל". (הרב י. ארלנגר)

 

[אחד יחיד]

רבינו נולד לאביו ר' פסח בסביבות שנת ת"ס. אביו היה חתן ר' שמשון אב"ד קרעמניץ שהיה אחי המהר"ל מפראג.אביו ר' פסח היה רבו הראשון. גם קיבל תורה מפי הגאון ר' נתן נטע אב"ד אוסטראה. לצד גדולתו בכל מכמני התורה, נתפרסם רבינו בעיקר עקב גדולתו בתורת הקבלה והסוד.

גדולי דורו והדורות הבאים, מתארים את גובה קומתו הרוחנית התמירה, שהאירה לדורות, רבנו שמשון בתורתו מחדש ומגלה נסתרות כמשה מפי הגבורה, דברים שלא שמעתן אוזן מעולם, רזין טמירין ועילאין, שנתגלו לו על ידי מגידים מלאכים ונשמות משמים, כפי שהעיד על עצמו.

תקופה זו בה חי ופעל רבנו, היתה זו תקופת הזוהר של יהדות פולין, גדולי ומנהיגי הדור רבותינו גדולי האחרונים כהב"ח, הלבוש, הט"ז והמג"א, הרבי ר' העשיל מקראקא ושאר גדולי ומצוקי ארץ, שהיו ענקים בתורתם ובקדושתם, שניהלו את חיי התורה בעוז וברוממות, בתוכם בלטה דמותו של רבינו כאיש שכל רזי עליונים ותחתונים גלויים בפניו, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה כפשוטו ממש, שגופו התקדש והזדכך עד היותו כאחד משרפי ומלאכי מעלה, כאליהו הנביא בשעתו שעלה בגופו למרומים.

רבנו עצמו מספר על גילויים שנתגלו לו 'באישון לילה בנפול תרדמה על אנשים'. כמו כן מספר רבנו על גילויים שנתגלו לו ע"י צדיקים מישיבה של מעלה שנתגלו אליו.

במכתבו לרבו הגאון ר' נטע אבדק"ק אוסטרא [בעיר זו בה נהרג רבינו וכל קדושיו עמו] כותב רבנו " אכן אדוני מ"ו הנה בשבועה חי עולמים ית' וית' כי בלילה הזה פרשת וארא שעבר ראיתי להגאון הגדול מוהר"ר נטע מקרקא בעל ספר מגלה עמוקות בחלומי בחזיון לילה ואמר לי.. והענין פלא.. שגליתי להוד כת"ר מה שלליבי לא גליתי…" (הרב י. ארלנגר)

 

[אחד יחיד]

על קדושת נשמתו העיד רבנו על עצמו שהיה ניצוץ מנשמת ר' עקיבא. יש מקום לדרוש את הדברים בבחינת 'כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף'. מה ר' עקיבא היה דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות אף רבינו כן, כאשר מכתביו נשארו דברי פלא, חידושים נפלאים וביאורים שלא שמעתם אוזן מעולם בדברי חז"ל הקדושים.

ונורא הוא למתבונן, מה רבי עקיבא היה פלא ומופלא בחייו ובפטירתו אף רבינו כן. מה רבי עקיבא יצאה נשמתו בייחוד שמו ית' בקבלת עול מלכות שמים אף רבנו כן. מה רבי עקיבא היה מתאווה למסור נפש על קדושת ה', 'כל ימי הייתי אומר מתי תבא לידי ואקיימנה' אף רבנו כן.

אף בתורתו של רבנו מצאנו דיבורים נשגבים על מעלה קדושה זו של ר' עקיבא. שהרי כך ביאר רבינו בדרך מופלאה את הפסוק "וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבור תחת השבט, העשירי יהיה קודש לה'" שהוא מלמד על מעלתו של ראש תורה שבעל פה, הוא רבי עקיבא.

שהרי לכאורה יש להבין: א. מהו "וכל מעשר" הרי לפני שעובר השבט אין זה מעשר, ב. מה הפירוש "וכל אשר יעבור תחת השבט" הלא רק העשירי עובר תחת השבט. ואם כן היה צריך לומר "וכל בקר וצאן, העשירי אשר יעבור תחת השבט יהיה קודש" ג. מדוע כתוב "קודש לה' " הלא תמיד בתורה כאשר כתוב קודש אנו יודעים שזה לה' ומדוע מפרטים.

וביאר רבינו רבי שמשון אוסטרופולר זיע"א כי יש כאן רמז נפלא שהרי ידוע כי עשרה הרוגי מלכות כפרה כנגד עשרה שבטים שמכרו את יוסף ונצטער יעקב אביהם. וקשה, הלא במכירה היו תשעה שבטים, שהרי בנימין היה קטן, יוסף לא היה כמובן. וראובן הרי שימש את אביו באותו יום. התשובה היא כמבואר בפרקי דרבי אליעזר שהשבטים צירפו גם את השכינה עימהם (וכיון שהשביעו שלא יתגלה הדבר נעלמה מיעקב אבינו ע"ה רוה"ק במשך 22 שנה).

והנה רבי עקיבא הוא זה שדרש את ה' אלוקיך תירא לרבות תלמידי חכמים, נמצא שהוא שהשווה כבוד הת"ח לכבוד השכינה. ומבואר בספרים, שהוא היה התמורה כביכול לחלק השכינה, וגם ידוע שרבי עקיבא לפני שהלך ללמוד תורה היה רועה צאן. וזה ביאור הפסוק:

וכ"ל מעש"ר בקר וצאן, הם ראשי תיבות. ו'כ'י ל'מה מ'ת ע'קיבא ש'היה – רועה בקר וצאן. וההסבר הוא: "כל אשר יעבור" פירוש, כל מי שנהרג מהעשרה הרוגי מלכות היה "תחת השבט" הוא נהרג ככפרה כנגד אחד מהשבטים שהיה במכירת יוסף.

אבל "העשירי", כלומר רבי עקיבא, הוא "קודש לה'" הוא כביכול תמורה לשכינה שהשתתפה עימם בעצה אחת. וזהו שכתוב שיצאה בת קול ואמרה "אשריך ר"ע שיצתה נשמתך באחד" כלומר כביכול עבור האחד והמיוחד! (הרב י. ארלנגר)

 

[אחד יחיד]

רבנו שבחייו היה מיוחד ופלא בדורו דור נפילים, היה מיוחד ומופלא גם במותו, הוא הגבר שהודיעו לו משמים את הגזירות העתידות לבא על ישראל בשנים האיומות ת"ח ות"ט, בעת שגיסותיו של הצורר חמלניצקי, טבחו ורצחו ביהודים. באותם שנים נחרבו אז שבע מאות וארבעים קהילות וניספו שש מאות ושבעים אלף יהודים. ואף תפילת "אב הרחמים" נתחברה לזכרם של קדושים אלו.

היה זה רבינו שעורר את ישראל בתשובה תפלה וצדקה להעביר את רוע הגזירה. וכפי המסופר לנו על ידי רבינו הרמח"ל זצ"ל (דרך עץ החיים) היה זה רבנו שנכנס לפני ולפנים בעובי הקורה להמתיק הדינים מעל בני ישראל.

וז"ל הרמח"ל 'הוגד לנו שבימי המנוח החסיד המקובל הגדול הרב רבי שמשון אוסטרופולור כשהיתה הגזירה ר"ל בשנת תח, השביע הרב הנ"ל לסטרא אתרא ושאל אותה על מה ולמה את מקטרגת על עמינו בני ישראל יותר מכל האומות והשיבה לו ויבטלו מכם שלושה דברים אלו ואחזור מקטרוגי ואילו הם שבת ומילה ותורה מיד השיב לה הרב הנ"ל יאבדו הם כהנה וכהנה ואל תתבטל אות אחת מתורתינו הקדושה חס וחלילה'.

אחרי שנודע לרבינו על הגזירה הקשה היה הוא בעצמו נוסע מעיר לעיר לעורר לבבות ישראל להתחזק ולשוב בתשובה שלימה ולהרבות בתפילה אולי יחוס אולי ירחם.

כפי המקובל מצדיקים היה זה רבינו שמסר את נפשו עבור ישראל, וקיבל על עצמו יסורים משונים ונוראים בשביל לכפר על בני ישראל שיתקיים בהם 'ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי'

ומסופר על כך כי באותם ימים נתגלה מן השמים לשלושה מגדולי הדור. ואמרו להם שאם ימסרו עצמם להריגה, יצילו את כל הדור. היו אלו מהר"ש אוסטרופולר, רבי יחיאל מיכל מנמירוב ורבי שבתי כהן בעל הש"ך. ואכן השתים הראשונים הסכימו מייד. (ואילו הש"ך אמר שגם הוא, אך קודם הוא צריך לסיים את החיבור שלו על שו"ע שהאיר לכלל ישראל לדורות!) ואכן הם נהרגו על קידוש ה'. (הרב י. ארלנגר)

 

[אחד יחיד]

עצם הדבר שגוף קדוש מישראל, משכן לנשמה קדושה ונשגבה, נמסרת לידים נכריות השולטות בה לענותה ולהורגה רח"ל היא מהנסתרות לה' אלקינו, וכל זה בסתם אדם מישראל, אבל בקדושי עליונים שגופם טהור בכל מיני טהרה הרי על כבר צעקו מלאכי מעלה בזמן הריגת התנא הקדוש ר' עקיבא בצעקם מול כסא הכבוד 'זו תורה וזו שכרה', ותשובת הקב"ה 'שתוק כך עלה במחשבה לפני', אין לנו ולא יהיה לנו שום הבנה בזה עד ישקיף וירא ה' משמים.

דברים נוראים בסוגיא עמוקה וטמירה זו גילה לנו רבינו האריז"ל בסוגיית עשרה הרוגי מלכות, שכל צער הריגתם היה אך ורק להעמיד את העולם על תילו, שלא יחזור לתוהו ובוהו

ז"ל בעל היכל הברכה (פר' תצא) 'והנה בזמן חורבן בית שני גברו מאד ומאד עוונות ולא היה כח ביד בני אדם התחתונים לברר המ"נ והניצוצין על ידי תורה ומצות ותפילות.. ועם זה היה העולם נאבד, עד שהוצרך השי"ת לתקן העולם על ידי עשרה אבירי כח המלוכה שמסרו נפשם וגופם ונהרגו במיתות משונות וגופם שלהם היה מזוככים בערך נשמות בני אדם וגופא דילהון איתמסר למלכא חייבא..' ומקורו מדברי האר"י (ע"ח שער מן ומ"ד סוף דרוש א')

הריגת וחילול קדושתו גופו הטהור של רבינו הינה בבחינת הריגת עשרה הרוגי מלכות בשעתם, וכאמור בשם האריז"ל על ידי יסוריהם ומיתתם החזירו את העולם על תילו, אחר שהיה עתיד להתהפך לתוהו ובוהו.

מקובל שגזירות ת"ח ות"ט היו חבלי משיח, וכן רמז על זה הגה"ק ר' יחיאל מיכל מנעמירוב, שנהרג בימים ההם, יחד עם רבינו זיע"א. שאמר כי בשמו של הצורר חמילניצקי ימש"ו מרומז מעשיו, כי הר"ת של חמיל הוא "ח'בלי מ'שיח י'בואו ל'כם". ואמרו כי רבנו מהר"ש היה בחינת משיח בן יוסף שלוקח על עצמו יסורי מיתה משונה כדי לכפר על בני ישראל. וכי הריגת רבנו היתה בחינת מיתת משיח בן יוסף, על ידי ארמילוס רשיעא. שהרי מיתת משיח בן יוסף תכליתה היא לכפר עוונות ישראל ולהכינם לגאולה השלימה ע"י משיח בן דוד.

אם היו ישראל זוכים אז היה משיח בן יוסף חי יחד עם משיח בן דודוכמובא בדברי רבינו האריז"ל (שער הכוונות) להתפלל על משיח בן יוסף שלא ימות ולכוין על כך בברכת בונה ירושלים במילים 'וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין'. (הרב י. ארלנגר)

 

[אחד יחיד]

כפי שהובא בפתיחת הדברים, רבי נטע הנובר בספרו יון מצולה מתאר את פטירת רבנו "וכאשר באו האויבים וצרים על העיר נכנס המקובל הנ"ל לבית הכנסת ושלש מאות בעלי בתים עמו, כולם חכמים גדולים וכולם מלובשים בתכריכין ובטליתו' על ראשיהם ועסקו בתפילה גדולה עד שבאו האויבים לעיר ונהרגו שם כולם בבית הכנסת על אדמת קדש הי"ד"

דברים מפורטים יותר, מסמרי שערות ראש מוסר לנו הגה"צ רבי אשר זעליג מרגליות זצ"ל בשם רבו הרה"ק רבי אברהם שמחה מבארניב זצ"ל.

'רבינו בעמדו בבית הכנסת מעוטר בטלית ותפילין לקחו רשעים ענף אילן שראשו חד כמחט ודקרוהו מאחורי גופו ממטה למעלה בגודל דביקותו ביחודיו לא הרגיש כלל במעשיהם עד שהענף בקע את מוחו הקדוש ואז נפל בבית ה' ויגוע ויאסף באמצע הייחודים..'. (הרב י. ארלנגר)

 

[אחד יחיד]

מעניין לציין כאן בתורת רבנו עצמו בסוגיא זו דברים מכבשונו של עולם שמביא בשמו הצדיק ר' משה הדרשן מק"ק טשודנוב בספר קהלת משה על הפסוק 'אחרי מות שני בני אהרן' : 'והנה היה קשה למשה למה המית ה' את נדב ואביהוא היה לו ללקחם בחיים כמו אליהו וחנוך שעלו חיים לשמים והתשובה על זה שאליהו וחנוך לא עלו רק לעולם המלאכים על כן יכולים לעמוד עם הגוף, אבל נדב ואביהוא עלו עד עולם האצילות קרוב להקב"ה במאד על כן לא יכלו לעלות עם גופם והצרכו למות שישאר הגוף בכאן.. (הרב י. ארלנגר)

 

[אחד יחיד]

בכל מאמר חידוש בדרך דרוש יש שני חלקים. א) ההקדמה. ב) הפירוש. בעל הדרוש מביא הקדמה מספר קדמון, ומפרש לפי זה פסוק או מאמר חז"ל וכדומה. ההקדמה עצמה היא מקור ויתד לדרוש הבא אחריו.ההקדמה עצמה בדרך כלל הינה יסוד מחודש, שנתחדש על ידי רבותינו בעלי רוח הקודש. מי שאינו במדריגה זו, מביא הקדמות מספרים ובונה עליהם את הדרוש.

רבינו הקדוש איש האלוקים רבי שמשון אוסטרופולר, מגלה רזין עליאין, הקדמות חדשות לגמרי שהוא המקור הראשון להם. כן מצינו בכל יחידי הדורות שחדשו דברים מעצמם, שלא מצאנו להם מקור בספרים שלפניהם, והיה זה כי דבריהם היו ברוח הקודש כפי מה שנתגלה להם משמים.

וכך כותב תלמיד רבינו הג' ר' יעקב מזאסלב [הובא ב'ניצוצי שמשון' פר' בשלח]

'יש לי להקדים הקדמה מה ששמעתי מפי בימי חרפי מפי מו"ר איש אלקים המקובל קדוש ייאמר לו מוהר"ר שמשון מאוסטרפוליא הי"ד וז"ל: המלאך הממונה על הים נקרא רד"ל והם אותיות שלפני אותיות משה וזה מה שתקנו אנשי כנסת הגדולה 'בוקע ים לפני משה' שהאותיות לפני משה הם רד"ל הממונה על הים, שין קודם לריש… דפח"ח ושפתים ישק והוא כתפוח במשכיות של זהב כי זה לא שמעתי משום אדם בעולם ולא מצאתי באיזה ספר ששמו של הממונה על הים כך הוא אף על פי כן לא נכחד ממני מלכתוב דבריו מפני שידוע לרבים שרוב דבריו היו על ידי מגיד שהיה אצלו..'.

תורתו של רבינו, והגילויים שנתגלו לו מן השמים, שנשארו לדורות, כוללים את האגרת המופלאה, שהגיעה לכל קהילות ישראל. (הרב י. ארלנגר)

 

[אחד יחיד]

אגרת הקודש, שנכתבה על ידי רבינו, התפרסמה בכל תפוצות ישראל, ובמיוחד לאור הבטחתו בה, "אחרי זאת הודיע אותי רזא דנא שכל המעיין בסוד נפלא ונורא הזה על מכונו וכו´ בערבי פסחים מובטח שהוא מוצל כל אותה השנה מכל מכשול ומיתה משונה ושום אונס ובכל אשר יפנה יצליח", איגרת זו המהווה פירוש למאמר סתום מדברי האר"י, העוסק בשמות המלאכים המופקדים על הכאת המצריים בעשר מכות מצרים, והם האחראים גם על גאולת ישראל בעתיד.

זכתה האגרת, שהתפרסמה בכל העדות, והיתה מורגלת בפיהם של גדולי הדורות בכל העדות והחוגים, ואף זכתה לביאורים ופירושים עליה. עדויות רבות נכתבו ונמסרו בעל פה, היו על הסגולה הגדולה שבה. מעניין לצין את שכתב בסידור ברכה ותהילה, על תועלתה של האגרת בימות השואה, וז"ל: "והנה אני המו"ל ראיתי בעיני בשנת תש"ד במחנות אונגארין שהיה עת צרה ליעקב, שאלו שאמרו זאת המאמר כולם ניצלו בעה"י". (הרב י. ארלנגר)

 

[אחד יחיד]

היה רבנו גדול וענק בכל חלקי התורה, ומעט מזעיר מאור תורתו נשאר לדורות, בחיבוריו ובכתבי גדולי הדורות המביאים מדבריו. הן אמנם יש בהם סודות וגילויים מופלאים, מעמקי תורת הרז והקבלה, המובנים לבאים בשער המלך הפנימי, חכמי חכמת האמת. ועם זאת בכל תפוצות ישראל, נמסרו מרב לתלמיד, ומאב לבנו, מחידושיו שנאמרו בדרך דרוש המרוממים את הדעת והנשמה, אשר ככל שאדם ממשמש בהם הוא מוצא בהם טעם ועונג. רמז בפסוק, ראשי תיבות מפליא והכל בפשטות מתוך הפסוק עצמו, והדברים גילויים נפלאים, מקורם ממחצב קודש, משובבים כל לב ונפש.

נציין כמה גרגרים זעירים מתורת רבינו:

על הפסוק ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי – אחז"ל שמלאכי השרת ראו את יעקב אבינו שדמות דיוקנו חקוקה בכסא הכבוד, וירדו לראותו.
והנה בגמ' חגיגה אמרו רבותינו, שדמות חיות המרכבה הם ארבעה: אריה כרוב נשר אדם [ו'אדם' היא דמותו של יעקב אבינו, לפי דברי הגמ' בחולין]. וזה המרומז בפסוק שאמר יעקב אבינו 'אכן יש ה" עד עכשיו ידעתי ש-אכ"ן א'ריה כ'רוב נ'שר יש במרכבה, אבל 'ואנכי', א'ריה כ'רוב נ'שר י'עקב, לא ידעתי כי רק עכשיו נתגלה לו שראה דמות דיוקנו בכסא הכבוד.

* על הפסוק "אנא שא נא פשע אחיך" אשר ביקשו אחי יוסף מאחיהם. ביאר רבינו כי יוסף הצדיק הוא כנגד פני שור במרכבה . וזהו שרמזו בפסוק: האחים רמזו ליוסף אנ"א – ראשי תיבות א'ריה נ'שר א'דם, אם לא תסלח לנו ייפגם ח"ו פני שור ולא ייחשב בפסוק, ולכן בקשו ממנו 'שא נא' ר"ת ש'ור א'ריה נ'שר א'דם שעל ידי שתסלח לנו יהיה גם פני שור במרכבה בשלמות.

* על הפסוק בפרשת שמות 'וירא ה' כי סר לראות'. שואל רבינו מהו לשון 'סר' שלא מצינו כמותו במקרא. ומבאר מהר"ש שהנה משה רבינו ראה בסנה התחלה של גאולה, והוקשה לו כי לפי חשבונו היה גלות מצרים לכפר על חטא מכירת ושם היו י' אחים שפגמו בשם ה' על ידי המכירה וכנגדם היה הגלות.

והנה משה רבינו סבר שהשבטים פגמו בשם הויה ב"ה שהוא בגי' כ"ו, ולפי זה יוצא שצריכים להיות ר"ס שנה בגלות נגד י' פעמים שם הויה, ואם כן היאך מתחילה גאולה אחרי ר"י שנה.

לזה בא הקב"ה ותירץ לו 'אהיה אשר אהיה', היינו פגם השבטים לא היה בשם הויה, אלא בשם אהי"ה שהוא בגימטריה כ"א ועל כן החשבון מדוייק, שהרי י' פעמים כ"א בגי' ר"י ועל כן הגיע זמנם של ישראל ליגאל. (הרב י. ארלנגר)

 

[אחד יחיד]

רבי שמשון מאוסטרופולי זיע"א סיפר שפעם אחת, בעיצומו של חודש אלול פגש את היצר הרע השטן המשטין מתהלך בפנים נפולות. שאל אותו רבי שמשון "למה נפלו פניך"? השיב לו: "שנה שלמה אני עמל ללכוד ברשתי את בני ישראל ועכשיו כשמתקרבים ימי התשובה וכולם עסוקים בסור מרע ומגבירים את העשה טוב, כל עמלי שעמלתי שנה שלמה יורד לטמיון".

בעשרת ימי תשובה פגשתי בו והנה הוא צוהל משמחה. שאלתי אותו, מספר רבי שמשון, לשמחה מה זו עושה? וענה לו שלא נח ולא שקט, ועלה וקבל לפני בית דין של מעלה שאין זה הוגן שכל יגיעו לריק, וקיבל רשות לנקב חור בספינה שמביאה את האתרוגים כדי להכשילם שלא יוכלו לקיים את מצוות החג הקרב.

בימי חג הסוכות פגע בו בשלישית ועתה חשך משחור תוארו. אמר לו רבי שמשון "מפני מה אתה עצב והרי עלתה מזימתך יפה"? אמר לו "חפרתי בור לעצמי. כי כל האתרוגים נפסלו על ידי המים בספינה ולא נשארו אלא בודדים בלבד וכל הקהילות שלחו משלחות לקנות את האתרוגים והרבו במחיר וערכו מגביות ואפילו נשים נתנו מתכשיטיהן, והקהילות שזכו לרכוש את האתרוג שמחו מאוד וכל הקהל עמד מבוקר עד ערב בתור כדי לזכות במצוות ארבעה מינים וכל זה עשה רעש גדול בשמים עד שכל נענוע שנענעו בו הרגשתי כאילו משברים את עצמותיי".

 

[אחד יחיד]

היום ג' אב חל יום הזכרון של רבי שמשון מאוסטרופולי זיע"א, שאת ציונו בנה ושיפץ מחדש, ראב"ד מרוקו האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו שליט"א.

בקריאה מיוחדת לתלמידיו קרא הרב פינטו לקיים סגולה מיוחדת שכוחה עצום, וכך אמר: "נשתדל ליקח על עצמנו בקהילתנו הקדושה "שובה ישראל" להקפיד לומר בימים אלו, בין המצרים, את הסגולה הנוראה המובאת בשם קדוש ישראל אשר היה כמלאך ה' צבאות, ומסר את נשמתו על קידוש ה' רבנו שמשון מאוסטרופולי הי"ד אשר מביא בצורה מסויימת את המ"ב מסעות".

רבי שמשון היה בחייו מיוחד ופלא בדורו דור נפילים, היה מיוחד ומופלא גם במותו, הוא הגבר שהודיעו לו משמים את הגזירות העתידות לבא על ישראל בשנים האיומות ת"ח ות"ט, בעת שגיסותיו של הצורר חמלניצקי, טבחו ורצחו ביהודים. באותם שנים נחרבו אז שבע מאות וארבעים קהילות וניספו שש מאות ושבעים אלף יהודים. ואף תפילת "אב הרחמים" נתחברה לזכרם של קדושים אלו.

היה זה רבינו שעורר את ישראל בתשובה תפלה וצדקה להעביר את רוע הגזירה. וכפי המסופר לנו על ידי רבינו הרמח"ל זצ"ל (דרך עץ החיים) היה זה רבנו שנכנס לפני ולפנים בעובי הקורה להמתיק הדינים מעל בני ישראל.

וז"ל הרמח"ל "הוגד לנו שבימי המנוח החסיד המקובל הגדול הרב רבי שמשון אוסטרופולור כשהיתה הגזירה ר"ל בשנת ת"ח, השביע הרב הנ"ל לסטרא אתרא ושאל אותה על מה ולמה את מקטרגת על עמינו בני ישראל יותר מכל האומות והשיבה לו ויבטלו מכם שלושה דברים אלו ואחזור מקטרוגי ואילו הם שבת ומילה ותורה מיד השיב לה הרב הנ"ל יאבדו הם כהנה וכהנה ואל תתבטל אות אחת מתורתינו הקדושה חס וחלילה".

אחרי שנודע לרבינו על הגזירה הקשה היה הוא בעצמו נוסע מעיר לעיר לעורר לבבות ישראל להתחזק ולשוב בתשובה שלימה ולהרבות בתפילה אולי יחוס אולי ירחם.

כפי המקובל מצדיקים היה זה רבינו שמסר את נפשו עבור ישראל, וקיבל על עצמו יסורים משונים ונוראים בשביל לכפר על בני ישראל שיתקיים בהם 'ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי'

מקובל שגזירות ת"ח ות"ט היו חבלי משיח, וכן רמז על זה הגה"ק ר' יחיאל מיכל מנעמירוב, שנהרג בימים ההם, יחד עם רבינו זיע"א. שאמר כי בשמו של הצורר חמילניצקי ימש"ו מרומז מעשיו, כי הר"ת של חמיל הוא "ח'בלי מ'שיח י'בואו ל'כם". ואמרו כי רבנו מהר"ש היה בחינת משיח בן יוסף שלוקח על עצמו יסורי מיתה משונה כדי לכפר על בני ישראל. וכי הריגת רבנו היתה בחינת מיתת משיח בן יוסף, על ידי ארמילוס רשיעא. שהרי מיתת משיח בן יוסף תכליתה היא לכפר עוונות ישראל ולהכינם לגאולה השלימה ע"י משיח בן דוד.

אם היו ישראל זוכים אז היה משיח בן יוסף חי יחד עם משיח בן דוד וכמובא בדברי רבינו האריז"ל (שער הכוונות) להתפלל על משיח בן יוסף שלא ימות ולכוין על כך בברכת בונה ירושלים במילים 'וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין'.

רבי נטע הנובר בספרו יון מצולה מתאר את פטירת רבנו "וכאשר באו האויבים וצרים על העיר נכנס המקובל הנ"ל לבית הכנסת ושלש מאות בעלי בתים עמו, כולם חכמים גדולים וכולם מלובשים בתכריכין ובטליתו' על ראשיהם ועסקו בתפילה גדולה עד שבאו האויבים לעיר ונהרגו שם כולם בבית הכנסת על אדמת קדש הי"ד"

דברים מפורטים יותר, מסמרי שערות ראש מוסר לנו הגה"צ רבי אשר זעליג מרגליות זצ"ל בשם רבו הרה"ק רבי אברהם שמחה מבארניב זצ"ל.

'רבינו בעמדו בבית הכנסת מעוטר בטלית ותפילין לקחו רשעים ענף אילן שראשו חד כמחט ודקרוהו מאחורי גופו ממטה למעלה בגודל דביקותו ביחודיו לא הרגיש כלל במעשיהם עד שהענף בקע את מוחו הקדוש ואז נפל בבית ה' ויגוע ויאסף באמצע הייחודים..'.

כאמור האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו הוסיף וכתב כי "יסודות עצומים טמונים באמירה זאת לדחות את הדין, ולמתק גזרות רעות ומגיפה ח"ו מעל עם ישראל בכלל, ובעיקר בפרט לכל אחד שזוכה לקרוא דברים קדושים אלו.

ולכן אחי ורעי, יקפידו לקרוא דבר קדוש זה, ויוחק בספר לזיכרון עולם עד ביאת משיח צדקנו, בכל ימי בין המצרים פעם בשבוע למתק הדינים. והתיקון בדברי רבנו קדוש ישראל איש האלוקי ‏רבנו שמשון מאוסטרופולי הי"ד וכשיקראו דברים קדושים אלו "ידליקו נר לזכרו".

ויודע אני בנפש, שנראה בימים אלו נס מעל הטבע, בכח הרבים שדבוקים בדבר שמימי וקדוש זה, כי כוחו רם ונישא ונראה בקרוב בשוב ה' את שיבת ציון.

ישתדלו אחי ורעי, להגדיל ולהפיץ סגולה נוראה זו בכל מקום ומקום, שלא יהיה בית בעם ישראל שלא יקראו ויתבוננו בימים אלו בדברי רבנו מאוסטרופולי הי"ד,

על המ"ב מסעות אשר כל חיי האדם בנויים על מ"ב המסעות האלו, וכל סודות חיי האדם טמונים בפרשה זו.

עשה עמי אות לטובה, הושיעני ונחמני, כי עת לחננה כי בא מועד, ויראו שונאי ואויבי ועמי הארץ ויבושו כי אתה ה' עזרתני ונחמתני.



וזו הסגולה:

כַּד נְטָלוּ יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס. לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְסֻכּוֹת אוֹ לִקְהֵלָתָה אוֹ לְמֹסֵרוֹת. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּהּ דְּיִנְטְלוּן לְסֻכֹּת. מִסֻּכֹּת לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְאֵתָם אוֹ לַחֲצֵרֹת אוֹ לְתָרַח אוֹ לְעֶצְיֹן גָּבֶר. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּהּ דְּיִנְטְלוּן לְאֵתָם. מֵאֵתָם לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְפִי הַחִירֹת אוֹ לְרִמֹּן פָּרֶץ אוֹ לְעַבְרֹנָה אוֹ לְהָרֵי הָעֲבָרִים. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּהּ דְּיִנְטְלוּן לְפִי הַחִירֹת. מִפִּי הַחִירֹת לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְמָרָה אוֹ לְתָחַת אוֹ לְעַרְבֹת מוֹאָב. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּהּ דְּיִנְטְלוּן לְמָרָה. מִמָּרָה לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְאֵילִם אוֹ לְעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּהּ דְּיִנְטְלוּן לְאֵילִם:

מֵאֵילִם לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְיַם סוּף אוֹ לְחַשְׁמֹנָה אוֹ לְפוּנֹן אוֹ לְעִיֵּי הָעֲבָרִים. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּהּ דְּיִנְטְלוּן לְיַם סוּף. מִיַּם סוּף לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְמִדְבַּר סִין אוֹ לַחֲרָדָה. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּהּ דְּיִנְטְלוּן לְמִדְבַּר סִין. מִמִּדְבַּר סִין לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְדָפְקָה אוֹ לְיָטְבָתָה. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּהּ דְּיִנְטְלוּן לְדָפְקָה. מִדָּפְקָה לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְאָלוּשׁ אוֹ לְרִסָּה אוֹ לְאֹבֹת. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּהּ דְּיִנְטְלוּן לְאָלוּשׁ. מֵאָלוּשׁ לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְּרְפִידִם אוֹ לְהַר שָׁפֶר אוֹ לִבְנֵי יַעֲקָן. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּהּ דְּיִנְטְלוּן לִרְפִידִם. מֵרְפִידִם לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְמִדְבַּר סִינַי אוֹ לְקִבְרֹת הַתַּאֲוָה אוֹ לְחֹר הַגִּדְגָּד. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּהּ דְּיִנְטְלוּן לְמִדְבַּר סִינַי:

מִמִּדְבַּר סִינַי לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְקִבְרֹת הַתַּאֲוָה אוֹ לְחֹר הַגִּדְגָּד. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּה דְּיִנְטְלוּן לְקִבְרֹת הַתַּאֲוָה. מִקִּבְרֹת הַתַּאֲוָה לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לַחֲצֵרֹת אוֹ לְתָרַח אוֹ לְעֶצְיֹן גָּבֶר. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּהּ דְּיִנְטְלוּן לַחֲצֵרֹת. מֵחֲצֵרֹת נְטָלוּ לְרִתְמָה. מֵרִתְמָה לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְרִמֹּן פָּרֶץ אוֹ לְעַבְרֹנָה אוֹ לְהָרֵי הָעֲבָרִים. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּהּ דְּיִנְטְלוּן לְרִמֹּן פָּרֶץ. מֵרִמֹּן פָּרֶץ נְטָלוּ לְלִבְנָה. מִלִּבְנָה לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְרִסָּה אוֹ לְאֹבֹת. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּהּ דְּיִנְטְלוּן לְרִסָּה:

מֵרִסָּה לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לִקְהֵלָתָה אוֹ לְמֹסֵרוֹת. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּהּ דְּיִנְטְלוּן לִקְהֵלָתָה. מִקְּהֵלָתָה לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְהַר שָׁפֶר אוֹ לִבְנֵי יַעֲקָן. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּה דְּיִנְטְלוּן לְהַר שָׁפֶר. מֵהַר שָׁפֶר נְטָלוּ לַחֲרָדָה. מֵחֲרָדָה לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְמַקְהֵלֹת אוֹ לְעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּה דְּיִנְטְלוּן לְמַקְהֵלֹת. מִמַּקְהֵלֹת לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְתָחַת אוֹ לְעַרְבֹת מוֹאָב. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּהּ דְּיִנְטְלוּן לְתָחַת. מִתָּחַת לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְתָרַח אוֹ לְעֶצְיֹן גָּבֶר. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּהּ דְּיִנְטְלוּן לְתָרַח:

מִתָּרַח נְטָלוּ לְמִתְקָה. מִמִּתְקָה לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְחַשְׁמֹנָה אוֹ לְפוּנֹן אוֹ לְעִיֵּי הָעֲבָרִים. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּהּ דְּיִנְטְלוּן לְחַשְׁמֹנָה. מֵחַשְׁמֹנָה נְטָלוּ לְמֹסֵרוֹת. מִמֹּסֵרוֹת נְטָלוּ לִבְנֵי יַעֲקָן. מִבְּנֵי יַעֲקָן נְטָלוּ לְחֹר הַגִּדְגָּד. מֵחֹר הַגִּדְגָּד נְטָלוּ לְיָטְבָתָה:

מִיָּטְבָתָה לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְעַבְרֹנָה אוֹ לְהָרֵי הָעֲבָרִים. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּהּ דְּיִנְטְלוּן לְעַבְרֹנָה. מֵעַבְרֹנָה נְטָלוּ לְעֶצְיֹן גָּבֶר. מֵעֶצְיֹן גָּבֶר נְטָלוּ לְקָדֵשׁ. מִקָּדֵשׁ נְטָלוּ לְהֹר הָהָר. מֵהֹר הָהָר נְטָלוּ לְצַלְמֹנָה. מִצַּלְמֹנָה לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְפוּנֹן אוֹ לְעִיֵּי הָעֲבָרִים. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּהּ דְּיִנְטְלוּן לְפוּנֹן:

מִפּוּנֹן נְטָלוּ לְאֹבֹת. מֵאֹבֹת נְטָלוּ לְעִיֵּי הָעֲבָרִים. מֵעִיֵּי הָעֲבָרִים נְטָלוּ לְדִיבֹן גָּד. מִדִּיבֹן גָּד נְטָלוּ לְעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה. מֵעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה נְטָלוּ לְהָרֵי הָעֲבָרִים. וּמֵהָרֵי הָעֲבָרִים נְטָלוּ לְעַרְבֹת מוֹאָב:

 

[אחד יחיד]

מנהג העולם למנות אנשים למנין ע"י הפסוק "הושיעה את עמך" שיש בו י' תיבות, ומנהג זה מובא בקיצור שו"ע, ובספר האורה המיוחס לרש"י וכן בספר העתים בשם תשובה לרב האי גאון כתבו לספור ע"י הפסוק "ואני ברב חסדך" באופן שהראשון פותח ואומר 'ואני', השני אומר 'ברב', השלישי 'חסדך' וכן הלאה, וכשנשלם הפסוק יודעים שיש עשרה, ובספר קרניים ובפירוש עליו מאת המקובל רבי שמשון מאוסטרופולי כתוב שיש בקבלה מרב הונא שפסוק זה הוא נגד עין הרע.

 

[אחד יחיד]

ככל חכמי פולין למד רבינו את תורתם של חסידי אשכנז. ספר הקנה והפליאה לר' אביגדור קרא מפראג שגורים בפיו. גם בספריהם של מקובלי ספרד הקדמונים הגה בשקידה, ומילא כריסו בתורת הרמ"ק ותורת האר"י, עד שנעשה לגדול מקובלי הדור. רבינו שימש כמגיד מישרים בעיר אוסטרופולי שעל נהר סלוטש בפלך פודוליא אשר במדינת אוקריינא. לכן נקרא בפי כל רבי שמשון מגיד. מעת לעת היה נושא מדברותיו אל העם בתוכחת מוסר לישר הלבבות לתשובה ומעשים טובים. בית מדרש היה לו באוסטרופולי, שם למד עם תלמידים תורת הנגלה והנסתר. שילוב זה של הרבצת תורת הנגלה והנסתר היה נפוץ בימים ההם. אף רבי נתן נטע שפירא שימש כראש ישיבה בקראקא וגם דרש ברבים על דרך הנסתר, כמו שנראה מספרו מגלה עמוקות, ואף הוא נתפרסם בעיקר כגדול הקבלה.

כידוע התנגדו חלק מגדולי ישראל וביניהם המהרש"א לפרסום חכמת הקבלה ברבים וכו' אמנם נראה שמקובלי פולין בזמן ההוא לא דרשו ברבים במעשה מרכבה כהשתלשלות העולמות וכיו"ב. רק הציעו פסוקים ומאמרי חז"ל ופרשום על פי הקדמות מהזוהר וספרי המקובלים, בזה ודאי אין חשש, רק לתלמידיהם הראויים לכך לימדו את חכמת הקבלה. אף רבינו דרכו בבאוריו למאמרי פליאה לגלות הפשט במאמר, אבל לא עומק הענין עפ"י סוד, וכמו שכותב בנצוצי שמשון פ' תצוה: "לא אכחיד אמרי מלבאר המלות וענינם בקיצור מופלג, ולא הסוד כי קצרה היריעה מהכיל סודו". בהרבה מקומות בדן ידין ובמאמריו מתבטא רבינו בלשונות כגון אלו "והבן זה היטב כי אסור לכתבו בפירוש מפני סכנת נפשות"; "ובאמת יש כאן סוד גדול עפ"י סתרי תורה, ואין כח לקולמוס לסובלו מרוב קדושתו, והיד אינו יכול לכותבו כי יש סכנה בדבר"; "ודברים אלו יש בהם רזין עילאין אשר הקיצור בהם יפה מאד מאד, ואיני רשאי לכתוב באורו מפני הסכנה"; "ויש בזה רזין עילאין ואסור לגלות כלל". בדרך זו הלכו גם הבעש"ט, המגיד ממעזריטש ורוב תלמידיהם שלא דברו ברבים ממעשה מרכבה, רק בדברי מוסר ופירושי פסוקים על דרך נגלה. (תולדות רבינו שמשון מאוסטרופוליא, עמ' יג-יז)

 

[אחד יחיד]

זכה רבינו שנתגלה אליו מלאך מגיד מן השמים בכל יום, ולמד עמו סתרי תורה. כך מעידים סופרי הדור ההוא (ספר יון מצולה, וספר צער בת רבים, שניהם על גזירות ת"ח. וכן בשם הגדולים לחיד"א בערכו). תלמידו רבי יעקב קופל זאסלבר כותב "שידוע לרבים שרוב דבריו היו על ידי מגיד שהיה אצלו". הגאון המקובל רבי צבי הירש הורוויץ בן דורו של רבינו כותב כהקדמה למאמר שהעתיק מדברי רבינו: "צירוף של 'כזבי בת צור' מפה קדש קדשים, איש אלקים, רוח ה' דבר בו, והופיע רוח ה' לפעמו, אשר העידו עליו בודאי, שהיה משולח אליו אחד מן השרפים מן המעופפים, קשיר חרציא, הוא אזרו אור כתורתו של רבי מאיר, מנהיר בהלכה בכל מקום מעצמו עפ"י סודות סתרי הקבלה, ויחוד שם אמיתת שמותיו של הקב"ה. שמו נודע בשערים. מוהר"ר שמשון מאסטראפאלי, וכל דבריו נביאות ממש. (תולדות רבינו שמשון מאוסטרופוליא, עמ' כב)

 

[אחד יחיד]

דרך הצדיקים הקדושים זי"ע הי' לעורר התעוררות הרחמים על ישראל, ופעם אחת בא אא"ז הק' מנורה הטהורה מוהר"ש מאוסטראפלע זי"ע בקול רעש גדול בערב יום הכפורים לעת ערב לביהמ"ד, ואמר יש לי ללמוד קל וחומר, דהנה על פסוק "אלה מועדי ה' אשר תקראו אתם" דרשו חז"ל אל תקרי אותם אלא אתם, אתם אפי' שוגגין, אתם אפי' מזידין, אתם אפי' מוטעין. ואם כן מה שם שכתוב אותם ודרשינן אתם, הכא דכתיב "בנים אתם לה' אלקיכם" בודאי אפי' בנים מזידין ח"ו נקראים ג"כ בנים למקום, ובפרט ששום בר ישראל לא עשה העבירה בכונה שיכין את עצמו מקודם לזה רק לבו אונסו ויצרו תוקפו, ועל כן בודאי אין ראוי לחשוב לחטא שנעשה בבלי דעת ר"ל. (אור הנר, עמ' י)

 

[אחד יחיד]

הגה"צ רבי שלמה זלמן עהרנרייך זצ"ל אבד"ק שימלויא, מביא: נאמר משמיה דגברא רבה הגה"ק רבי שמשון מאסטראפאליע ז"ל כי בפלפול התורה הקדושה שורפין את החיצונים, כמבואר בעץ החיים בהקדמה, והב"ח בהיתר חדש שלו שהתיר לאכול "חדש" בזמן הזה בחו"ל שרף חיצונים מארבע מאות פרסה, כך שמעתי מפ"ק אאזמו"ר ה"קול אריה זיע"א (הקול אריה ח"ב, עמ' תקפה)

 

[אחד יחיד]

ב'עטרת ישועה' כתב הרה"ק רבי יהושע מדזיקוב זי"ע, דהנה מקובל שחבלי משיח היה כבר בשנת ת"ח ע"י הצר הצורר חמיל ימש"ו, ומעתה כבר ינצלו מחבלי משיח כי משיח בן יוסף דהוא הגה"ק המקובל רבי שמשון מאוסטרופולי זי"ע, נהרג על ידו, ומוסיף שחלם בחלום הלילה ד'חבלי משיח' עולה בגימטריא ת"ח, ושמו של הצר 'חמיל' נוטריקון ח'בלי מ'שיח י'צלו ל'רוחה, ע"ד שמזמרין בזמירות לליל שב"ק (מה ידידות מנוחתך) "מחבלי משיח יצלו לרוחה". והא לך לשונו של הרה"ק רבי צדוק הכהן זי"ע ב'פרי צדיק' (פרשת נשא אות ט"ו "ובספר 'דברי אמת' מהרבי מלובלין זצ"ל כתב, כי משיח בן יוסף לא יהרג שכבר נתקיים בר' שמשון אסטראפאליער, ודבר זה הוא מה שרצה הוא (החוזה הק') לפעול זה בדבורו, ובספר 'גבורות ה" מהמ"מ דקאזניץ זצ"ל כתב דגם מלחמת גוג ומגוג לא יהיה עוד, והוא גם כן מה שבא הוא לפעול ולהיות צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים". (מפי ספרים וסופרים ח"ב, עמ' שצ)