אב ו' אב - יומא דהילולא של רבי אריה פינקל זצ"ל (1 צופה)

[אחד יחיד]

סיפר בנו הגאון רבי נתן צבי פינקל שליט"א: פעם סיפר לי, שניגש אליו יהודי מעזרת תורה וביקש ממנו להציע שידוך לגביר מסוים בארה"ב. היה זה שידוך חשוב, ואבא שאל אותו מדוע שהוא עצמו לא יציע זאת, וענה הלה כי כבר ניסה להציע לו כמה דברים ואינו שומע לו, אבל אם אבא יציע הוא ודאי ישמע. אבא הסכים לכך, והציע וניהל את השידוך כולו, וכשהסתיים הדבר בכי טוב חפץ העשיר לשלם את דמי השדכנות ביד נדיבה, ואבא בטבעיות נתן את כל הסכום לאותו יהודי באומרו שהרי זו הצעה שלו, והוא רק סייע כדי שהדברים יתקבלו. ולא הסכים לקבל על כך דבר מה.

לא אשכח כיצד ראיתי פעם ברח' מאה שערים סוחב מיטה יחד עם יהודי נוסף… באתי מיד לסייעו ושאלתיו מה זה, והוא ענה בטבעיות: היהודי הזה בא לתקן את המיטה בחנות, ורצה להשיבה לביתו אבל לא היה יכול לסחוב זאת לבדו, אז הצעתי לו שניקח זאת יחדיו. וכך הלך את כל רח' מאה שערים. לבסוף כשלאותו יהודי כבר לא היה כח, ראיתי את אבא לוקח זאת לבדו… נחרדתי ושאלתיו: אבא, איך אתה הולך כך עם מיטה ברחוב? והוא השיב לי בפשטות: וכשהולכים עם לולב ברחוב, זו לא בושה? לא! כי זו מצווה! גם זו מצווה ככל המצוות…

 

[אחד יחיד]

הגר"ב שליט"א: אנו כילדים גדלנו על סיפורי חסד שלא מעלמא הדין. כך הוא למשל הסיפור המיוחד עם גולדה ע"ה, שהגיעה מערי בוכרה, והיתה סועדת בקביעות אצלנו. וכשאמרה לו כי חוששת שמא תסתלק ולא יידעו מכך, אבא הבטיח, וקיים, להגיע כל יום לבדוק זאת. וכשביקשה להצטלם עמנו כדי שתהיה מזכרת ממנה אחרי מותה, אבא ואמא דאגו להלביש את כולנו כראוי וללכת להצטלם עמה, רק כדי לשמחה, בכזו נדיבות לב שלא תתואר…

(מתוך שיחה עם הרב מ' ברמן במוסף שבת קודש דברים תשע"ז)

 

[אחד יחיד]

מעשה היה ב'אבי הבן' שכיבד את אחד מגדולי התורה בסנדקאות בברית המילה לבנו, ובכיבוד ה'קוואטר' כיבד יהודי פשוט.

הקוואטר נכנס עם התינוק, ולתדהמת כל הנוכחים, המשיך לצעוד עד ל… כסא הסנדקאות, ועלה והתיישב על הכסא, כשהתינוק עדיין אחוז בידיו…

אבי הבן הביט מתוך אי-נעימות בעיניו של אותו גדול שהוזמן לסנדקאות, והלה סימן לו בעיניו, בשפת רמזים אצילית ללא הוצאת הגה מהפה – 'אל תעורר שום מהומות, תניח לאיש להיות סנדק'…

אבי הבן ציית להוראת הגאון, והניח לאיש להיות סנדק.

לאחר הברית, אבי הבן ניגש לאותו גדול ושאל: "ילמדנו רבינו – וכי טובת התינוק לא היתה שדווקא כבוד תורתו יהיה הסנדק שלו על פני…?!".

"התינוק לא יפסיד כלל וכלל" – אמר לו הגאון – "וזאת משום שזכות המצווה שלא לבייש יהודי, תעמוד לו כל ימי חייו, ובעזרת ה' יהפוך לגדול בישראל…".

הפרט המרגש ביותר בסיפור הוא, ששמו בישראל של הרך הנימול נקרא "אריה לייב", וכבר משחר ילדותו הוא בלט בשקידתו המופלאה בתורה, ובמשך השנים, עלה והתעלה בתורה, יראת שמים ומידות נעלות, וצמח לאחד מגידולי הפאר של עולם התורה – הלא הוא הגאון רבי אריה לייב פינקל זצ"ל, ראש ישיבת מיר ברכפלד! (אבי הבן היה הגאון רבי חיים זאב פינקל זצ"ל, בנו של הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זצ"ל, ראש ישיבת מיר).

('אוצרות הפרשה' שופטים תשע"ט מתוך 'אחת שאלתי')

 

[אחד יחיד]

ו' אב יום ההילולא של רבי אריה פינקל זצ"ל

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[אחד יחיד]

כשהתחלנו לכתוב ספר תורה, כנהוג, וכדי לדרבן תורמים פוטנציאליים להיות שותפים בכתיבת הספר, ביקשנו מגדולי ישראל לכתוב אות בספר התורה. כשהגעתי למו"ר הגרא"ל פינקל זצ"ל, ובקשתי ממנו לכתוב, אמר לי בצער שכיון שיש לו קשיים בראיה, ובעצם הוא רואה רק בקושי רב, אין לו אפשרות לכתוב. ברם, תוך כדי דיבורו החליף מורי ורבי זצ"ל את נימת דיבורו, ואמר לי בשמחה: "איי ר' מט'ס איך דארפט דאך דעם בילד", אתה הרי צריך את התמונה… תן לי קולמוס 'יבש' ואני 'אכתוב' ואתה תצלם…

ואכן לקח ראש הישיבה המפורסם את כל 90 שנות חייו, התיישב על כסאו, לקח את הקולמוס היבש ורצה להתחיל 'לכתוב'. אבל… לפתע הוא נזכר שה'פראק' והכובע אינם עליו… ואז אמר במתק לשונו: "כך אי אפשר להצטלם. צריך להתלבש כראוי"… ושוב בזבז כמה דקות יקרות מזמנו, התלבש, לקח שוב את הקולמוס היבש, וכפי שאפשר לראות עשה עצמו כותב בכל הרצינות, את האות (שלא נכתבה!).

מסיפור כזה אפשר ללמוד עד כמה צריך הרב לרדת אל העם ובכלל זה אל התלמידים הצעירים, ולדעת מה הם צריכים ולמה הם שואפים, למרות שגבהו מחשבותיו של ראש הישיבה ממחשבותיהם של תלמידיו, הוא ידע אל נכון מה רוצים… (רבי מתתיהו גודלבסקי)

 

[אחד יחיד]

את הסיפור הבא שמעתי מידידי, הגה"צ רבי שבתאי בנימין פינקל שליט"א, בנו וממלא מקומו של מו"ר זצ"ל, המעיד ששמע את אביו מספר את הסיפור לאמו:

לסבא של רבי אריה, מרן ראש הישיבה הגאון רבי אליעזר-יהודה פינקל זצ"ל, היתה קרובת משפחה. אישה גלמודה ושבורה, שהעבירה את חייה לבדה. מדי פעם היתה מגיעה לבקר את רבי אליעזר יהודה, אבל לא רצתה לגלות היכן היא מתגוררת…

ויהי היום, ובביתו של רבי לייזר-יודל התקיימה שמחה, וראש הישיבה ביקש להזמין את קרובתו. רבי לייזר יודל קורא לנכדו חביבו, רבי אריה, ומבקש ממנו להזמין את האישה הגלמודה! "אבל סבא", שואל הנכד, "היכן היא גרה?", "תחפש", עונה לו ראש הישיבה. "איפה?", שואל הנכד. במקום להשיב, אומר לו הסבא: "קח לך 5 לירות, תזמין מונית ותיסע להביא אותה".

רבי אריה, שהיה אז כבן 35 והיתה בו אמונת חכמים מוחלטת, וגם היה מסור בלב ונפש לסבא, ירד לרחוב, עצר מונית, ולשאלת הנהג להיכן לנסוע, השיב: "תיסע עד שהמונה יגיע ל-5 לירות"…

המונית עצרה בשכונה ירושלמית מרוחקת. רבי אריה ירד, והתחיל לחפש בין הבניינים והדירות, עולה ויורד מבנין לבנין, ואינו מתייאש. עד שכאשר הוא מתדפק בדלת אחת, והנה האישה המבוקשת! זו השתוממה, איך הצליח לגלות את מקום 'מחבואה', אבל קיבלה את ההזמנה בשמחה…

בשולי הסיפור רציתי להאיר: מרן הגר"ח שמואלביץ זצ"ל היה חוזר כמה פעמים על הסיפור עם רבי פרידא (עירובין, נ"ד ב') שלימד תלמיד אחד 800 פעמים! הגר"ח היה מתרגש, ופורץ בבכי, והיה מדגיש בפני השומעים שבעוד הם מתפעלים מגדלותו של רבי פרידא, שלימד 800 פעמים את אותו תלמיד, הוא דווקא מתרגש מאהבת התורה שהיתה בתלמיד ההוא, שהיה מסוגל להקשיב 800 פעמים לאותה סוגיה!

גם כאן, בסיפור האחרון על 5 הלירות והמונית, יתכן שהיה זה מופת של רבי לייזר יודל זצ"ל; אבל יותר נכון להתפעל מהאמונת החכמים של רבי אריה, והמסירות המופתית שלו לסבא, שהביאו אותו להתנהג כפי שהתנהג! (רבי מתתיהו גודלבסקי)

(מתוך 'קול ברמה' אלול תשע"ו)

 

[אחד יחיד]

בשנת תש"ן, נפטר הגאון רבי בייניש פינקל זצ"ל, ראש ישיבת מיר. בפטירתו הותיר אחריו שני מועמדים בולטים להנהגת הישיבה. שניהם מיוחסים, שניהם תלמידי חכמים עצומים. שניהם מגידי שיעורים משכמם ומעלה. האחד, חתנו, הגאון רבי נתן צבי והשני – רבי אריה פינקל.

"פערי הגילים בין השניים היו משמעותיים. רבי נתן צבי היה באמצע שנות הארבעים לחייו, ורבי אריה כבר התקרב לשנתו השישים. רבי אריה, היה נראה לחלק מהתלמידים המועמד הטבעי. הוא כבר הספיק להרביץ תורה, קיבץ סביבו לא מעט בחורים שראו בו את רבם המובהק והיה נחשב בעיני רבים ליורש טבעי.

"ההכרעה של רבי בייניש לא הייתה קלה. שני המועמדים נחשבו להבטחות תורניות וכאלה שיכולים להנהיג את הספינה הגדולה של עולם התורה. אבל בסופו של יום אי אפשר להמליך שני מלכים בכתר אחד וראש הישיבה רבי בייניש, החליט טרם פטירתו להשאיר את הנהגת הישיבה בידי חתנו – רבי נתן צבי.

"מטבע הדברים, כמו בכל מקום בו יש שני מועמדים ראויים, מגיעים 'דורשי טובות' כאלה ואחרים שמסבירים למה ההחלטה שהתקבלה היא לא נכונה, ולמה 'טובת הישיבה' מחייבת החלטה אחרת. אין להם חס ושלום שום עניין או אינטרס, אבל הדאגה לעולם התורה מחייבת להפוך את הקערה על פיה. היו להם, למעוררי המחלוקת ק"נ טעמים למה צריך לבצע הפיכה בישיבה, והם הצליחו לגרור לא מעט בחורים שעברו 'למחנה' של רבי אריה בדרישה להעביר לידיו את ראשות הישיבה.

"גם במבט לאחור, הטיעונים של בעלי המחלוקת היו כבדי משקל: ישיבת מיר לא תסתדר עם ראש ישיבה ממוצא אמריקני, סגנון הלימוד של רבי נתן צבי לא מתאים לבחורים בארץ, ובכלל יש את רבי אריה, שהוא גם ישראלי וגם נודע בכישורי הרבצת התורה שלו ובחיבור שלו לבחורים. והיו גם טענות הלכתיות: לרבי אריה מגיע לא פחות מרבי נתן צבי בירושה של הישיבה, ולא ייתכן שרבי בייניש יפקיע את ירושת בן אחיו בשביל חתנו. הדרישה של הבחורים המבוגרים הייתה חד משמעית: המלכת רבי אריה לראש הישיבה הבלעדי או למצער להוסיף אותו כראש ישיבה שווה ערך לרבי נתן צבי.

"ולא? אוהו, תקום מהומת אלוקים שתחריב את הישיבה על יושביה, כי הלא סדר צריך שיהיה.

"סיבות וטענות היו להם בשפע, אבל דבר אחד היה חסר להם לבעלי המחלוקת: חתן השמחה סירב לשתף פעולה. כל העולים לרגל למעונו ולמקומו של רבי אריה בכדי להסביר לו עד כמה חשוב לבצע את המהפך למען 'טובת הישיבה' ולמען עולם התורה – חזרו כלעומת שבא. רבי אריה אטם את אוזניו והמשיך לשבת ליד הסטנדר וללמוד, וללמוד וללמוד".

"ככל שנקפו ימי אלול בישיבת מיר, כך החריפו בעלי המחלוקת את פעילותם. יום כיפור מתקרב? חובה עליהם להחריף ולהעצים את המחלוקת שכל כולה היא 'טובת הישיבה' ו'הגדלת כבוד שמיים'.

"בשמחת תורה של אותה השנה הגיעו כל בחורי הישיבה לבית המדרש. כמו בישיבות רבות, כך גם בישיבת מיר, נהוג שראש הישיבה רוקד עם הספר תורה והבחורים מפזזים סביבו לכבוד התורה, מעמיקיה ומלמדיה. ראש הישיבה הטרי, רבי נתן צבי, התכבד בלקיחת ספר התורה להקפות. אבל למרבה הביזיון, קבוצה גדולה של בחורים הפנתה עורף לראש הישיבה הטרי, הם בחרו לרקוד סביב רבי אריה בצעד של התרסה שנועד להעביר מסר שמבחינתם רבי אריה הוא-הוא ראש הישיבה.

"לרבי אריה לקח כמה שניות להבין מה קורה. הוא ראה את ההתלהבות של הרוקדים סביבו והבחין בזווית העין במעגל הקטן סביב רבי נתן צבי, באותה שנייה הוא הגיע להחלטה דרמטית שחרצה את גורלה של ישיבת מיר לחסד. רבי אריה החליט לחתוך את הסיפור ברגע אחד. לא לתת לו מרחב מחיה אפילו לא לשנייה. הוא פילס את דרכו מהמעגל הגדול שרקד סביבו ואץ במהירות למעגל המצומק של 'המתחרה'.

"הוא נכנס בסערה למרכז המעגל, עצם את עיניו, כופף את קומתו בהכנעה, וכתלמיד בפני רבו החל לרקוד הלוך-חזור, מול דמותו הקורנת של רבי נתן צבי שהיה קטן ממנו ב-13 שנים. בני הישיבה ובפרט הבחורים המבוגרים שהנהיגו את 'המרד' היו בהלם. פניהם השחירו כשולי קדירה. "ר' אריה נכנע", הם מלמלו אחד לשני. 'איתו אי אפשר לעשות כלום. הסיפור נגמר', אמרו בפנים מכורכמות וקיפלו את זנבם.

"מאותו רגע קיבלה על עצמה ישיבת מיר את מרותו של ראש הישיבה החדש. אש המחלוקת כבתה ומאותו רגע החלה פריחה אדירה, בלתי נתפסת, לא טבעית בקורות ימיה של ישיבת מיר. מישיבה בה למדו 400 בחורים ואברכים, הפכה ישיבת מיר למעצמה של תורה בה לומדים היום למעלה מ-6,000 בחורים ואברכים עמלי תורה. היא הקימה שלוחות וסניפים והצמיחה פירות ופירי פירות בכל רחבי העולם היהודי. תלמידיה מפארים את כותלי המזרח בכל בית מדרש, והיא הפכה למילה נרדפת לעולם התורה.

"מצמרר לחשוב מה היה קורה אילו הסיפור היה מתנהל קצת אחרת. מה היה קורה לו בעלי המחלוקת 'המוצדקת', 'לשם שמיים', שכולה 'לטובת הישיבה', היו מצליחים לפלס דרך ללב מנהיגי הישיבה. כמה עגום היה מצבה של ישיבת מיר בפרט ומצבו של עולם התורה בכלל. כמה כולנו חייבים לרבי אריה שידע בגדלות לבבו, לעצור את הכל ברגע אחד, להפוך את הקערה על פיה ולאפשר לישיבת מיר לנסוק לשמי שמיים.

"ויש עוד מוסר השכל, חשוב לא פחות. מלכבות את אש המחלוקת – לעולם לא מפסידים. לא חלפו שנים רבות, ורבי נתן צבי מינה את רבי אריה לעמוד בראש ישיבת מיר בברכפלד, מהישיבות החשובות ביותר בעולם התורה. רבי אריה זכה להרביץ תורה לאלפי תלמידים בלי שעול כלכלי ירבוץ על כתפיו, כשכולו קודש קודשים לתפקיד בו ראה את חזות הכל: הרבצת תורה והעמדת תלמידים הרבה. לו הייתה המחלוקת קורמת עור וגידים, ספק גדול אם היה נשאר משהו מישיבת מיר המקורית, וודאי שלא היו קמים לה סניפים גדולים וחשובים כל-כך. (שמעון ברייטקופף)