לאחרונה שמתי לב למשהו שכבר ידעתי אבל לא אחזתי, שאפשר לחוש את הקירבת ה' והדבקות שיש בלימוד התורה ע''י ההבנה
שהחברותא שלנו זה ה' בכבודו ובעצמו,
זה מדהים,
זה כמו כל הדברים שקשה להאמין להם, לחוש אותם באמת - מפאת גדלותם, כמו שהסוכה זה מקום השראת השכינה, שיו''כ מכפר לגמרי, שתפילה זה דיבור עם ה' ממש, וכו'
ולא רק שהוא חברותא קלאסית אלא הוא דומיננתי והוא המוצלח ביננו והוא זה שמלמד אותי, ופותר את כל הדברים המסובכים ומסביר לי וכו'
המהר''ל אומר שלכן יש שני ברכות א. לעסוק ב. המלמד תורה לעמו ישראל, כיוון שהוא ממש יושב ושונה כנגדו, כמבואר במשנה.
מעניין אם עוד חברים אחזו את זה וחשו את הקירבת ה' דרך - המושג חברותא'?
שהחברותא שלנו זה ה' בכבודו ובעצמו,
זה מדהים,
זה כמו כל הדברים שקשה להאמין להם, לחוש אותם באמת - מפאת גדלותם, כמו שהסוכה זה מקום השראת השכינה, שיו''כ מכפר לגמרי, שתפילה זה דיבור עם ה' ממש, וכו'
ולא רק שהוא חברותא קלאסית אלא הוא דומיננתי והוא המוצלח ביננו והוא זה שמלמד אותי, ופותר את כל הדברים המסובכים ומסביר לי וכו'
המהר''ל אומר שלכן יש שני ברכות א. לעסוק ב. המלמד תורה לעמו ישראל, כיוון שהוא ממש יושב ושונה כנגדו, כמבואר במשנה.
מעניין אם עוד חברים אחזו את זה וחשו את הקירבת ה' דרך - המושג חברותא'?