חיים ארוכים

משתמש ותיק
gemgemgemgem
פרסם מאמר
הודעות
356
תודות
1,001
נקודות
141
כ' הטור (סימן תקפא) נוהגין באשכנז להתענות כולם בער"ה וסמוך לזה ממדרש ר' תנחומא ולקחתם לכם ביום הראשון וכי ראשון הוא והלא ט"ו הוא אלא ראשון לחשבון עונות משל למדינה שחייבת מס למלך ולא נתנו לו בא אליה בחיל לגבותו כשנתקרב אליה בעשרה פרסאות יצאו גדולי המדינה לקראתו ואמרו לו אין לנו מה ליתן לך הניח להם שליש כיון שנתקרב יותר יצאו בינוני העיר לקראתו הניח להם שליש השני כשנתקרב יותר יצאו כל בני העיר לקראתו והניח להם הכל כך המלך זה הקב"ה בני המדינה אלו ישראל שמסגלים עונות כל השנה ער"ה הגדולים מתענין ומוותר להם שליש עונותיהם בי' ימים בינונים מתענין ומוותר להם ב' שלישים בי"ה הכל מתענין ומוותר להם הכל במוצאי י"כ עוסקים במצות סוכה ולולב ואין עושין עונות לכך קורא י"ט ראשון ראשון לחשבון עונות:

מה הפשט בדברי המדרש, מה הקשר בין המשל לנמשל?,
הרי ראשון לחשבון עונות הוא בגלל שהכל נמחל ביום כיפור, ועסוקים במצוות עד סוכות, ולא בגלל שהמחילה מתחלקת לשלוש שלישים?
 
מה הפשט בדברי המדרש, מה הקשר בין המשל לנמשל?,
הרי ראשון לחשבון עונות הוא בגלל שהכל נמחל ביום כיפור, ועסוקים במצוות עד סוכות, ולא בגלל שהמחילה מתחלקת לשלוש שלישים?
המדרש לא בא להסביר רק את זה שסוכות הוא ראשון לחשבון עוונות, אלא את כל המהלך של הכפרה מערב ראש השנה ועד ליום הכיפורים, והמסקנא מכל הנ"ל היא שסוכות הוא ראשון לחשבון עוונות, כיוון שכל ג' השלישים כבר נמחלו.
 
המדרש לא בא להסביר רק את זה שסוכות הוא ראשון לחשבון עוונות, אלא את כל המהלך של הכפרה מערב ראש השנה ועד ליום הכיפורים, והמסקנא מכל הנ"ל היא שסוכות הוא ראשון לחשבון עוונות, כיוון שכל ג' השלישים כבר נמחלו.
תעיין בפנים,
המדרש מתחיל מהו ולקחתם לכם ביום הראשון ואמאי לא כ' חמשה עשר, וע"ז הוא מביא את המשל, וכך הוא סיום דבריו.
 
ונראה עפ"י מה דמגיה הבית יוסף על הטור דלא כתוב במשל דבפעם שלישית מניח להם הכל, אלא גורסים מאי דהוי הוי מכאן ואילך חושבנא

ונראה הביאור דמה דמוחל כל פעם שליש אינו ויתור סתם, אלא אם ישלימו חובם בסך הנשאר א"כ ימחול על שליש זה וכן בפעם השניה מוחל על השליש השני כדי שייטיבו דרכם בשליש השלישי, אך בבקשה השלישית אין כאן עוד יתרת חוב שיכולים בהם להיטיב דרכם, ולכן אומר להם המלך מאי דהוי הוי מכאן ואילך חושבנא, והכוונה בזה שאם מכאן ואילך על חובות שיהיו להבא ישלמו מחול להם, ולכן כשבא סוכות וח"ו אין מטבים דרכם הוי ראשון לחשבון עונות על מה שכבר נמחל להם,

ומזה נוהגים להתענות בער"ה כיון דאין צורת המחילה כמחילה סתם, דא"כ מספיק שיהיה מחילה ביום הכיפורים, אך כיון דכל המחילה היא בכך דישראל מטיבים דרכם א"כ צריך להגיע לכפרה עם חזרה בתשובה לכה"פ בשני שליש, דאינו מחילה סתם אלא מחילה בתנאי שייטיבו דרכם בשאר המעשים.

ומכאן טעם לקבל קבלה אחת קטנה אבל אמיתית. (שכן המחילה היא בצורה של פרע השאר, ומחול לך על זה)
 
כ' הטור (סימן תקפא) נוהגין באשכנז להתענות כולם בער"ה וסמוך לזה ממדרש ר' תנחומא ולקחתם לכם ביום הראשון וכי ראשון הוא והלא ט"ו הוא אלא ראשון לחשבון עונות משל למדינה שחייבת מס למלך ולא נתנו לו בא אליה בחיל לגבותו כשנתקרב אליה בעשרה פרסאות יצאו גדולי המדינה לקראתו ואמרו לו אין לנו מה ליתן לך הניח להם שליש כיון שנתקרב יותר יצאו בינוני העיר לקראתו הניח להם שליש השני כשנתקרב יותר יצאו כל בני העיר לקראתו והניח להם הכל כך המלך זה הקב"ה בני המדינה אלו ישראל שמסגלים עונות כל השנה ער"ה הגדולים מתענין ומוותר להם שליש עונותיהם בי' ימים בינונים מתענין ומוותר להם ב' שלישים בי"ה הכל מתענין ומוותר להם הכל במוצאי י"כ עוסקים במצות סוכה ולולב ואין עושין עונות לכך קורא י"ט ראשון ראשון לחשבון עונות:
במדרש ר' תנחומא פר' אמור:

כב
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן. וְכִי רִאשׁוֹן הוּא, וַהֲלֹא יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר הוּא, וְאַתְּ אָמַרְתְּ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.
אֶלָּא רִאשׁוֹן הוּא לְחֶשְׁבּוֹן עֲוֹנוֹת.

רַבִּי מַנִּי וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסַכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר:
מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה.
לִמְדִינָה שֶׁהָיְתָה חַיֶּבֶת לִיפַס לַמֶּלֶךְ, וְהָיָה הַמֶּלֶךְ מְשַׁלֵּחַ לִגְבּוֹתָהּ, וְלֹא הָיְתָה נוֹתֶנֶת, שֶׁהָיָה שְׁטָר גָּדוֹל. כָּךְ פַּעַם הָרִאשׁוֹן. וּפַעַם שֵׁנִי הָיָה מְשַׁלֵּחַ לִגְבּוֹתָהּ, וְלֹא הָיוּ נוֹתְנִין. מֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ. אָמַר לִבְנֵי פַּלְטְרִין שֶׁלּוֹ, עִמְדוּ וְנֵלֵךְ עֲלֵיהֶם. עַד שֶׁהֵן הוֹלְכִין כְּמוֹ עֶשֶׂר מִילִין, שָׁמְעוּ בְּנֵי הַמְּדִינָה. מֶה עָשׂוּ. הִתְחִילוּ גְּדוֹלֵי הַמְּדִינָה יוֹצְאִין לְאַפַּנְטֵי שֶׁל מֶלֶךְ. אָמַר לָהֶם: מִי אַתֶּם. אָמְרוּ לוֹ: בְּנֵי מְדִינָה פְּלוֹנִית אָנוּ שֶׁשָּׁלַחְתָּ לִגְבּוֹתֵינוּ. אָמַר לָהֶם: וּמָה אַתֶּם מְבַקְּשִׁין. אָמְרוּ לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ עֲשֵׂה עִמָּנוּ חֶסֶד, שֶׁאֵין לָנוּ מַה לִּתֵּן. אָמַר לָהֶם: בִּשְׁבִילְכֶם אֲנִי מַנִּיחַ לָכֶם מֶחֱצָה. עַד שֶׁהוּא בָּא, יָצְאוּ בִּרְיוֹנֵי הַמְּדִינָה, אַף הֵן קִדְּמוּ אוֹתוֹ כְּמוֹ חֲמִשָּׁה מִילִין. אָמַר לָהֶם: וּמִי אַתֶּם. אָמְרוּ לוֹ: בְּנֵי הַמְּדִינָה פְּלוֹנִית שֶׁשָּׁלַחְתָּ לִגְבּוֹת וְאֵין לָנוּ כֹּחַ לַעֲמֹד, אֶלָּא בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ שֶׁתְּרַחֵם עָלֵינוּ. אָמַר לָהֶם: כְּבָר הִנַּחְתִּי מֶחֱצָה, וּבִשְׁבִילְכֶם אֲנִי מַנִּיחַ מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה. עַד שֶׁהוּא מְהַלֵּךְ, יָצְאוּ כָּל בְּנֵי הַמְּדִינָה אֵלָיו גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים. אָמַר לָהֶם: מָה אַתֶּם מְבַקְּשִׁים. אָמְרוּ לוֹ: אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, אֵין לָנוּ כֹּחַ לִתֵּן מַה שֶּׁאָנוּ חַיָּבִים לְךָ. אָמַר לָהֶם: כְּבָר הִנַּחְתִּי מֶחֱצָה וּמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה, וּבִשְׁבִילְכֶם אֲנִי מַנִּיחַ הַכֹּל, אֶלָּא מִכָּאן וָאֵילָךְ רֹאשׁ חֶשְׁבּוֹן הוּא.
הַמֶּלֶךְ, זֶה מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִתְבָּרֵךְ וְיִתְבָּרֵךְ שְׁמוֹ.
בְּנֵי הַמְּדִינָה, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם מְסַגְּלִין עֲוֹנוֹת כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה.
מַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה. אוֹמֵר לָהֶם, עֲשׂוּ תְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְהֵם נִכְנָסִין וּבָאִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וּמִתְעַנִּין בּוֹ וְעוֹשִׂין תְּשׁוּבָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹחֵל לָהֶם. וּמַה הֵם עוֹשִׂין. עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה גְּדוֹלֵי הַדּוֹר מִתְעַנִּין, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְוַתֵּר לָהֶם שְׁלִישׁ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם. וּמֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, יְחִידִים מִתְעַנִּים, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְוַתֵּר שְׁלִישׁ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם. וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים, כָּל יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּין וּמְבַקְּשִׁין רַחֲמִים אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטַף, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְוַתֵּר לָהֶם אֶת הַכֹּל, דִּכְתִיב: כִּי בַּיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם וְגוֹ' (ויקרא טז, ל). מַה יִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין. נוֹטְלִין לוּלָבֵיהֶן בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל חַג וּמְהַלְּלִים וּמְקַלְּסִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְרַצֶּה לָהֶם וּמוֹחֵל לָהֶם, וְאוֹמֵר לָהֶם, הֲרֵי וִתַּרְתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֲוֹנוֹתֵיכֶם הָרִאשׁוֹנוֹת, אֲבָל מֵעַכְשָׁו הוּא רֹאשׁ חֶשְׁבּוֹן.
לְכָךְ כְּתִיב: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, רִאשׁוֹן לְחֶשְׁבּוֹן עֲוֹנוֹת.
 
לשים לב לשינויי הנוסח בל' המדרש שלפנינו לל' שציטט הטור
הטור ציטט בינונים מתענים ולפנינו יחידים וזה לכאו' יותר נוח

לכאו' הטור מסביר את המדרש, כי אם נאמר שיחידים הם הגדולים, זה אינו, שהרי בערב ראש השנה כתוב שגדולי הדור מתענין, ובהכרח שבעשרת ימי תשובה מתענים גם הבינונים, והם היחידים דאמרינן במדרש.

יש לשים לב גם שהמשפט - במוצאי י"כ עוסקים במצות סוכה ולולב ואין עושין עונות - היא תוספת של הטור ואינה מדברי המדרש.
 
ובהכרח שבעשרת ימי תשובה מתענים גם הבינונים, והם היחידים דאמרינן במדרש.
יחסית לגדולים של ער''ה הם בינונים אבל עדיין הם יחידים ואין זה מידת כל אדם וניחא שלא הוזכר חיוב אפי' לא דרבנן לעשות כן כמוש''כ גאונים
 
יש לשים לב גם שהמשפט - במוצאי י"כ עוסקים במצות סוכה ולולב ואין עושין עונות - היא תוספת של הטור ואינה מדברי המדרש.
בבית יוסף הביא שם נוסח המדרש כדלהלן - מיום הכיפורים עד החג כל ישראל עסוקים במצות זה הוא עוסק בסוכתו וזה הוא עוסק בלולבו וביום הראשון של חג כל ישראל עוברים לפני הקב"ה ולולביהן בידן ואתרוגיהן בידן ומקלסין לשמו - וכנראה משם מקורו של הטור.
אם כי משאר דברי הטור נראה דלא גריס במדרש כגירסת הב"י אלא כנוסחא דידן, וצ"ע.
 
בבית יוסף הביא שם נוסח המדרש כדלהלן - מיום הכיפורים עד החג כל ישראל עסוקים במצות זה הוא עוסק בסוכתו וזה הוא עוסק בלולבו וביום הראשון של חג כל ישראל עוברים לפני הקב"ה ולולביהן בידן ואתרוגיהן בידן ומקלסין לשמו - וכנראה משם מקורו של הטור.
אם כי משאר דברי הטור נראה דלא גריס במדרש כגירסת הב"י אלא כנוסחא דידן, וצ"ע.
כעת מצאתיו במדרש רבה פרשת אמור פרשה ל וז"ל:

ז ביום הראשון זה ט"ו ואתה אומר ביום הראשון
ר' מנא דשאב ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר:
משל למדינה שחייבת ליפס למלך והלך המלך לגבותה בתוך עשרה מילין יצאו גדולי המדינה וקלסוהו התיר להם שליש מדמוסא שלהם בתוך חמשה מילין יצאו בינוני המדינה וקלסוהו התיר להם עוד שליש כיון שנכנס למדינה יצאו כל בני המדינה אנשים ונשים וטף וקלסוהו והתיר להם הכל אמר להון מלכא מה דאזל אזל מן הכא נחיל חושבנא.
כך בערב ראש השנה גדולי הדור מתענין והקב"ה מתיר להם שליש מעונותיהן
ומר"ה ועד יום הכפורים היחידים מתענין והקב"ה מתיר להם שליש מעונותיהן
וביום הכפורים כולן מתענין אנשים ונשים וטף והקב"ה אומר להם לישראל מה דאזיל אזל מן הכא ולהלן נחיל חושבנא
ומיום הכפורים עד החג כל ישראל עסוקין במצות זה עוסק בסוכתו וזה בלולבו
וביום טוב הראשון של חג כל ישראל עומדין לפני הקדוש ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן לשמו של הקדוש ברוך הוא
ואומר להם מה דאזל אזל מן הכא נחיל חושבנא
לפיכך משה מזהיר לישראל ולקחתם לכם ביום הראשון,
אמר רב אחא כי עמך הסליחה מר"ה הסליחה ממתנת אצלך כל כך למה למען תורא בשביל ליתן אימתך על בריותיך.


יצויין שהבית יוסף העתיק מתוך מדרש זה שהקב"ה אומר "מאי דאזל אזל", ותמה על הטור שהעתיק שהקב"ה מוותר להם.
ואכן נראה שהטור היו לפניו שתי המדרשים, והעתיק משניהם כל הנצרך להבנת הענין, ואתי שפיר הכל.
 
כעת מצאתיו במדרש רבה פרשת אמור פרשה ל וז"ל:

ז ביום הראשון זה ט"ו ואתה אומר ביום הראשון
ר' מנא דשאב ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר:
משל למדינה שחייבת ליפס למלך והלך המלך לגבותה בתוך עשרה מילין יצאו גדולי המדינה וקלסוהו התיר להם שליש מדמוסא שלהם בתוך חמשה מילין יצאו בינוני המדינה וקלסוהו התיר להם עוד שליש כיון שנכנס למדינה יצאו כל בני המדינה אנשים ונשים וטף וקלסוהו והתיר להם הכל אמר להון מלכא מה דאזל אזל מן הכא נחיל חושבנא.
כך בערב ראש השנה גדולי הדור מתענין והקב"ה מתיר להם שליש מעונותיהן
ומר"ה ועד יום הכפורים היחידים מתענין והקב"ה מתיר להם שליש מעונותיהן
וביום הכפורים כולן מתענין אנשים ונשים וטף והקב"ה אומר להם לישראל מה דאזיל אזל מן הכא ולהלן נחיל חושבנא
ומיום הכפורים עד החג כל ישראל עסוקין במצות זה עוסק בסוכתו וזה בלולבו
וביום טוב הראשון של חג כל ישראל עומדין לפני הקדוש ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן לשמו של הקדוש ברוך הוא
ואומר להם מה דאזל אזל מן הכא נחיל חושבנא
לפיכך משה מזהיר לישראל ולקחתם לכם ביום הראשון,
אמר רב אחא כי עמך הסליחה מר"ה הסליחה ממתנת אצלך כל כך למה למען תורא בשביל ליתן אימתך על בריותיך.


יצויין שהבית יוסף העתיק מתוך מדרש זה שהקב"ה אומר "מאי דאזל אזל", ותמה על הטור שהעתיק שהקב"ה מוותר להם.
ואכן נראה שהטור היו לפניו שתי המדרשים, והעתיק משניהם כל הנצרך להבנת הענין, ואתי שפיר הכל.
שו''ר בפסיקתא דרב כהנא הנוסח בראש השנה ישראל עושים תשובה ומוחל שליש בעשי''ת כשרים מתענים ומוחל רוב ביו''כ כולם מתענים ומוחל הכול, ויותר ניחא לי כי תמוה שנמחל שליש על ענין ער''ה שלא זכר בשום מקום בחז''ל אפי' לא כמנהג כשר משא''כ בעשי''ת שמוזכר בכמה מקומות כימי תשובה מיוחדים
 
שו''ר בפסיקתא דרב כהנא הנוסח בראש השנה ישראל עושים תשובה ומוחל שליש בעשי''ת כשרים מתענים ומוחל רוב ביו''כ כולם מתענים ומוחל הכול, ויותר ניחא לי כי תמוה שנמחל שליש על ענין ער''ה שלא זכר בשום מקום בחז''ל אפי' לא כמנהג כשר משא''כ בעשי''ת שמוזכר בכמה מקומות כימי תשובה מיוחדים
ועוד נ''מ שלנוסח ויקרא רבה יש מקום להבין שמתענים כל עשי''ת כולל ר''ה וכך הבינו גאוני א''י ולכן נהגו להתענות ומזה בא המנהג לאשכנז כמו שמצינו בכמה מקומות אבל לנוסח הפסיקתא מפורש שאינו כולל ר''ה וכן מסתבר כמבואר בקראי בעזרא שהיום קדוש ואסור בבכי ויש לאכול בו משמנים ולשתות ממתקים
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓