דילמה בחינוך - עד כמה עלינו להתעקש מול רצון הילד? (1 צופה)

[איש חינוך]

שאלה למי שגדל ילד או שניים.
איך נכון להגיב כשילד מתעקש על משהו שאנחנו כהורים יודעים שהוא לא לטובתו?
לדוגמה, ילד שלא מוכן להשקיע בלימודים מסוימים כי "זה לא חשוב לו".

האם נכון "לכופף" אותו ולעמוד על דעתנו כדי לחנך אותו להתמדה ולמשמעת, או שעדיף להקשיב, לשחרר ולתת לו ללמוד מהניסיון והטעויות שלו?

 

[לב טוב]

מענין לענין באותו ענין ונוגע לענין
דבר שאני יודע שהוא לא טוב בשבילי
כגון מאכל טעים ומשמין
כמה עלי להתעקש עם הרצון שלי והתאוה שלי
ולכופף עצמי ולעמוד על דעתי כדי לחנך את עצמי להתמדה ולמשמעת.

 

[אבן האזל]

לדעתי העניה, אם זה משהו חד פעמי, יתכן שמשהו מעיק לו בפנים וקשה לו לבטא את עצמו, ובזה צריך להפיס דעתו ורוחו.
אך אם זה הופך לתופעה וחגיגה קבועה למשוך תשומת לב מוגזמת והתנהגות חריגה, צריך להעמידו על מקומו הטוב.

 

[רבי]

אני חושב שזה לא כיפוף.
אלא גבולות.

 

[הרב מרודוש]

האם נכון "לכופף" אותו ולעמוד על דעתנו כדי לחנך אותו להתמדה ולמשמעת, או שעדיף להקשיב, לשחרר ולתת לו ללמוד מהניסיון והטעויות שלו?

לחץ כדי לכווץ...

איני ידוע למה אתה קורא כיפוף
אבל נראה לך שאם תפתח לו גמ' וצקרא בקול גדול תלמד!!!!
נראה לך שבגלל זה הוא ילמד?
ואני מוסיף שיותר נורא אם בגלל זה הוא ילמד....

 

[שלוות העמל]

שאלה למי שגדל ילד או שניים.
איך נכון להגיב כשילד מתעקש על משהו שאנחנו כהורים יודעים שהוא לא לטובתו?
לדוגמה, ילד שלא מוכן להשקיע בלימודים מסוימים כי "זה לא חשוב לו".

האם נכון "לכופף" אותו ולעמוד על דעתנו כדי לחנך אותו להתמדה ולמשמעת, או שעדיף להקשיב, לשחרר ולתת לו ללמוד מהניסיון והטעויות שלו?

לחץ כדי לכווץ...

איזה גיל מדובר?
גילאים נמוכים יותר קל להציב גבולות ואפילו בע"כ
גילאי העשרה צריך יותר שחרור למנוע מרדנות.
ובכללי זה נתון דינאמי תלוי ילד ובקשה.

וכמדומני שהשאלה אינה מה לעשות כי א"א לענות ע"ז בפורום
אלא רעיונות ופתרונות בגישה לנושא הנ"ל.

 

[טעם החיים]

מענין לענין באותו ענין. ידיעה שמשום מה מעולם לא התפרסמה בחדשות:
נער בגילאי העשרה קפץ לכביש סואן וכמעט נדרס למוות על ידי רכב חולף. הרכב בלם ברגע האחרון והילד שב למדרכה. הוריו הדאוגים של הילד שחששו למצבו הנפשי, פנו איתו לפסיכולוג, שאחרי שיחת בירור מעמיקה העמיד לפניהם את הגורם למעשה: ריאקציה בעקבות חינוך נוקשה בשנות הילדות לכללי הזהירות בדרכים. הילד סיפר לפסיכולוג כי "בשנות ילדותו ספג גערות רבות וקשות על נסיונותיו לרוץ לכביש, כאשר הוריו אינם מתחשבים בכך שמדובר במשובת ילדות שגרתית. תחושות לא נעימות אלו גרמו לו להחליט כי כאשר יהיה ברשות עצמו יקפוץ לכביש הסואן ביותר בסביבתו, ואיש לא יעיז להוכיח אותו על כך". הפסיכולוג המליץ להורים לשנות את הגישה ולחנך את ילדיהם לכללי הזה"ב אך ורק בכפפות של משי, ולהתרגל להעלים עין במקום הצורך.
אנשי חינוך מהשורה הראשונה מסכימים בכל פה עם הדברים ומדגישים כי "כבר שנים רבות אנו טוענים שהחינוך לבטיחות נוקשה מדי ואינו מתאים לנפשות העדינות של דורנו" ומאמצים את הגישה החדשה.

 

[מחשבה]

זו שאלה שאין לה תשובה אחת נכונה, אבל אפשר להציג כמה גישות חינוכיות מקובלות, וכל הורה יכול לשלב ביניהן לפי אופיו ואופי הילד.

גישת ההקשבה והניסיון האישי. לתת לילד לנסות, אפילו אם אנחנו יודעים מראש שזה ייגמר בכישלון קטן. הילד לומד הכי טוב כשהוא חווה תוצאה בעצמו, זה מפתח אחריות אישית ומלמד אותו להתבונן על החלטותיו.

גישת העקביות וההתמדה. להסביר לילד בצורה ברורה שהתחייבות היא לא משחק. אם יש מקצוע שלא אוהבים ממשיכים ללמוד בו כי בחיים לא כל דבר מעניין. כאן המסר החינוכי הוא עמידה בקושי ואחריות לאורך זמן.

האיזון. המפתח הוא למצוא את הדרך שהילד ירגיש שאנחנו בצד שלו, ולא מולו. כשהוא מבין שהגבול בא ממקום של דאגה ואמון, ולא רק של כפייה, הסיכוי שיעמוד בו גבוה יותר.

 

[שירת העשבים]

דבר ראשון שצריך להבין, הוא שילד ללא גבולות הוא ילד מסכן שסובל עד מאוד!
וזה דבר שניתן לראות בצורה ברורה על ילד, שכאשר אין לו גבולות הוא סובל גם חברתית, וגם כלפי המלמדים, וגם כלפי משפחתו.
המציאות היא שילד ללא גבולות, סובל מחוסר במצב רוח, מחוסר ביטחון עצמי, ולרוב יש לו עוד קשיים.
הדבר המקש בין כל הקשיים הוא, שאין לו חוט שידרה, והסיבה היא, שהוא כילד קולט טוב מאוד שהוא לא יכלו לסמוך על עצמו, הוא סמוך על הוריו ומוריו, וכאשר הוא רואה שהם מציבים לו גבולות, זה מחזק את בטחונו בהם ובעצמו, ומוריד לו את הפחד מטעויות.
אמנם @איש חינוך לא שאל על ילד ללא גבולות, אלא (לפי מה שהבנתי מדבריו) על ילד עם אי רצון להשקיע בלימודים מסויימים כי הם "אינם חשובים לו", ולצורך הדוג', איננו רוצה לשקיע בלימוד חשבון, כי מתי כבר הוא יפגש במהלך החיים בתחום זה? ולכן זה לא מעניין אותו, וסתם מציק לו.
ובכאלה מיקרים, לעיתים אם לא נעמוד איתו על כך, אז בעתיד אם יהיו עוד לימודים "שלא יהיו חשובים לו" הוא עלול לבעוט גם בהם, ולכן צריך לבדוק היטב אם לא כך הם פני הדברים.