הלכות ברכות - דין ברכת היין, ואם יוצא בדיעבד בברכת בורא פרי העץ - חלק ב | הלכה ומנהג הלכות ברכות - דין ברכת היין, ואם יוצא בדיעבד בברכת בורא פרי העץ - חלק ב | הלכה ומנהג
סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.

הצעיר שבחבורה

בית המדרש/הלכה ומנהג
gemgemgemgemgem
חבר צוות
מנהל תוכן
מנהל פורום
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
הודעות
1,985
תודות
5,033
נקודות
305
נערך לאחרונה על ידי מנחה:
ובאמת קשה כיון דלדעת הגו"ר משקה היוצא מן הענבים דינו כענבים עצמם ולא גרע מדינו במה שנעשה משקה כלל, א"כ מה לי שנתקלקל ונעשה חומץ ומהי טעמא הקלקול מגרע מברכתו. ועוד קשה במש"כ דביין הוי סעדתא דליבא משא"כ בחומץ דמלבד שלא סעיד עוד הוא מזיק, ולדידיה דמשקה היוצא מן הענבים הרי הוא כענבים עצמם אלא דאשתני לברכה משום דסעיד, א"כ מה אכפ"ל דחומץ לא סעיד מ"מ יברכו עליו בפה"ע וכענבים עצמם אף דלא סעיד.
גם בלי להתייחס לקלקול, אם אין לו מעלת יין הרי זה "זיעת" הפרי, ונפסק שזיעת פרי ברכתה שהכל [אף ברגילות נפסק כהרא"ש ואכמ"ל]

ויש לעי' בזה, מהא דאמרי' דנובלות מברך עליהם שהכל, ומפרש לה בגמ' לחד מ"ד דהיינו בושלי כמרא, ופרש"י כמו שרופי חמה שבשלם ושרפם החום וייבשו ותמרים הם ע"כ, וכן כתוב בשו"ע, ומבו' דאף בפרי שנתקלקל איבד ברכתו ואף דלא אשתני כלל, ושמא התם כיון דנעשה בדרך גידולם גרע ומפיק להו מתורת פרי וצ"ע בזה.
במחצה"ש מדגיש שנובלות זה ע"י בישול בחמה, ולכן הוי כקלקול ע"י בישול.
ולפי"ז יתכן ששונה מקלקול שנוצר לבד כעיפוש וכדו' [וכמו החילוק של הביאוה"ל בין בוסר לטובים מבושלים]
ובאמת היה קשה לי מאד למה לא הוזכר בהלכה פירות רקובים/מעופשים.
וראיתי שהפסקי תשובות מדייק משו"ע הרב שאף פירות מקולקלים ברכתם שהכל, אולם לענ"ד אפשר לחלוק על הדיוק הזה.
 
באמת, ענין זה דיוצא מן הפרי, נוגע לכאו' לגוף הנידון, וכפי הפשוט עולה ממנו תמיהה גדולה על דברי מהר"י לבית לוי.
והגינת ורדים הזכיר זה בדבריו, אלא שנמנעתי מלעסוק בו כרגע, שכן רחב הוא ממני.
 
באמת, ענין זה דיוצא מן הפרי, נוגע לכאו' לגוף הנידון,
בפשטות הם נחלקו אם אחר שיין הופקע מהדין של מי פירות, האם גם כשאינו במיטבו נחשב כעיקר הפרי ואין בו דין זיעה. או דדנים כל מציאות לגופה. [ויש להביא לזה ראיה ממי צימוקים דנחשבים זיעה, ואם משך אותם מהצימוקים ברכתם הגפן, א"כ יש מציאות של זיעה ביין גופו, וכדברי הגו"ר לגבי חומץ.]
 
בפשטות הם נחלקו אם אחר שיין הופקע מהדין של מי פירות, האם גם כשאינו במיטבו נחשב כעיקר הפרי ואין בו דין זיעה. או דדנים כל מציאות לגופה. [ויש להביא לזה ראיה ממי צימוקים דנחשבים זיעה, ואם משך אותם מהצימוקים ברכתם הגפן, א"כ יש מציאות של זיעה ביין גופו, וכדברי הגו"ר לגבי חומץ.]
הרי מהר"י לבית לוי נוקט שיין איבד את ברכת בפה"ע.
 
הרי מהר"י לבית לוי נוקט שיין איבד את ברכת בפה"ע.
זה עוד נידון כפי שהרחבת לבאר.
כוונתי רק לומר שאין לו גדר זיעה.
זיעה הכוונה לדבר שהוא לא חלק מהפרי. [בין לעניין הגפן ובין לעניין העץ.]
ליתר דיוק "די לו שנברך על החומץ שהכל, ונשוה אותו כשאר זיעת פירות" אבל כמדו' מדבריו נר' שאין זו סיבת הדין
לכאו' אין שום מקום להזכיר כאן את המושג של זיעה.
אם לא שנאמר שכשאיבד מעלתו ממילא הרי הוא כשאר זיעת פירות. [שאיננה מוגדרת חלק מהפרי.]
 
זה עוד נידון כפי שהרחבת לבאר.
זהו גוף הנידון, ומהר"י לבית לוי הרי כותב כלפי זה
כוונתי רק לומר שאין לו גדר זיעה.
זיעה הכוונה לדבר שהוא לא חלק מהפרי. [בין לעניין הגפן ובין לעניין העץ.]
שהיה דין היין כדין שאר מי פירות.
לשאר מי פירות יש דין זיעה.
אלא שתקנו לו בופה"ג מחמת עילויא דידיה, ושניטע לזה, אבל מכלל בפה"ע יצא.
 
סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון