נח דין ודברים תמוה בין נוח לעורב מה ההסבר? (1 צופה)

[נדיב לב]

בגמ' סנהדרין קח: "אמר ריש לקיש: תשובה ניצחת השיבו עורב לנח, אמר לו: רבך שונאני ואתה שנאתני וכו', או שמא לאשתי אתה צריך?".

וראיתי שרבים וטובים תמהים מה הפשט בזה, וכי יש צד כזה בכלל?
אמנם המפרשים על אתר ביארו את מאמר חז"ל.


באר שבע על אתר וז"ל: והא דקאמר או שמא לאשתי אתה צריך כו', כתב מורי מהר"ם יפה שי' (בלבוש אורה פסוק ז') וז"ל מתמיהין העולם היאך שייך לומר לאשתי אתה צריך שהוא דבר שאי אפשר. ונ"ל שכך הם הדברים, שהעורב היה חושד את נח ששלחו מפני שרוצה להרביע על בת זוגו מין אחר (רש"י פסוק א'), ומתוך החשד שמע מינה שהוא היה משמש בתיבה, וחשב כמו שהוא היה משמש כך היו כל המינים משמשין בתיבה, והשיב לו נח שהרי אפילו מה שהוא מותר לי להרביע שלא בזמן המבול כגון מין על מינו אסור לי להרביע עכשיו בתיבה, מה שאסור לי להרביע שלא בזמן המבול כגון מין על שאינו מינו לא כל שכן, עכ"ל. ולי נראה פשוט שאין כן דעת רש"י, מדפירש במותר לי אפילו באשתי אני אסור, משמע שהבין הדברים כפשוטן שהיה חושד לנח שהוא בעצמו רוצה לשמש עם בת זוגו. ועוד נ"ל שהתמיהא מעיקרא ליתא, דודאי אפשר ואפשר לאדם להרביע עופות, כדאיתא בהדיא בפרק אין מעמידין (ע"ז כב, ב), איבעיא להו עופות מאי ת"ש דאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי חנינא אני ראיתי עכו"ם שלקח אווז מן השוק רבעה חנקה צלאה ואכלה כו'. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בהדיא בפ"א מהלכות איסורי ביאה (הלכה ט"ז) דהא דכתיב (ויקרא יח, כג) ובכל בהמה לא תתן שכבתך שגם עוף בכלל, וכן מסקינן נמי בפרק המזבח מקדש (זבחים פה, ב) לענין קרבנות שיש נרבע בעופות אף על גב דליתנהו ברובע, דאין לך עוף רובע אשה מ"מ בנרבע איתנהו, וכן דרשינן בסוף פרק קמא דחולין (כג, א) מן התורים למעוטי נרבע, וכן פסק הרמב"ם בפ"ב [בפ"ג] מהלכות איסורי מזבח (הלכה י') עכ"ל.

בניהו בן יהוידע על אתר וז"ל: שם אמר לו רשע במותר לי נאסר לי באסור לי לא כל שכן. מקשים והלא העורב דבר עוד טענה גדולה וחזקה, איך שלח אותו כיון דלא נשאר בתיבה עורב זכר ואם קרה לו אסון נמצא העולם חסר בריה אחת, ועוד קשה מה לו לעורב בדבר השני שמא לאשתי אתה צריך, כיון שטען טענה נצחת בראשונה. ונ"ל בס"ד דטענה זו הראשונה תשובתה בצידה, והיינו כיון דהעורב שמש בתיבה ידע נח ברוח הקודש דנתעברה אשתו ממנו בזכר, ולכן אם יקרה לו אסון אין העולם חסר בריה, דהזכר יבא על אמו ויוליד, אך העורב עשה לו מזה קנטור אחר, והוא איך שלחת אותי דשמא יהיה אסון והעולם חסר בריה, ואם תאמר אני ידעתי ששמשת עם אשתך ונתעברה בזכר, הנה עתה איני מניח את אשתי בתיבה ואלך, יען כי אני חושד אותך שאתה רוצה לשכב עמה, ואם לא היית יודע ששמשתי עם אשתי ונתעברה אין אני חושש שמא תשכב עמה, יען כי כל בעל חי שיבא עליו אדם יהיה עקר אותו בעל חי ולא יוליד, ואם כן אפילו שאתה מתאוה לאשתי לא תבא לשכב עמה מפני שאם תשכב עמה תהיה עקרה ולא תוליד עוד אחר שיצאו מן התיבה ונמצא העולם חסר בריה, כי כל הנכנסים צריך שילדו אח"כ כדי שיתרבה המין בעולם מן הולדות, אך עתה שידעת שנתעברה אשתי ממני תשכב עמה, כי אפשר שידעת שהיא מעוברת תאומים זכר ונקבה, והם יולידו אח"כ, או שידעת שהיא מעוברת בנקבה, ואז הנקבה תוליד ממני, על כן מעתה אני חושד אותך שאתה משלחני כדי שתשכב עם אשתי, והשיב לו ואמר לו רשע, הנה בקראו אותו רשע רמז לו תשובה על טענתו הראשונה דאסון, והוא כי אמר לו אני מכיר בך שאתה רשע נעשית בתיבה מחמת ששמשת עם אשתך דאסור לך התשמיש, ואם כן בטלה טענתך דאסון, כי אני יודע שנתעברה ממך אשתך בזכר, ועל כן אם יקראך אסון אין העולם חסר בריה, ועל אשר אמרת שמא לאשתי אתה צריך, איך תחשוד אותי בזה, והלא במותר לי נאסר לי שאין אני נזקק לאשתי וכל שכן שלא אשמש עם אשתך האסורה לי, דצדיק אני עכ"ל.