בראשית זכיית בני ישראל בארץ כנען מדין מה שקנה עבד (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
בראשית ברא אלקים (א א)

פירש רש"י אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החודש הזה לכם", שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים", שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו, ע"כ. והקשה בפירוש הריב"א מבעלי התוספות בשם ר"ת מאורליינש, איך יאמרו האומות לסטים אתם, הרי כתיב "עבד עבדים יהיה לאחיו", ומה שקנה עבד קנה רבו, ואם כן שלהם היה.

ובהגהות הרמ"א על פי' הרא"ם עה"ת (נדפס בסו"ס יריעות שלמה למהרש"ל ב"ב תשד"מ) כתב דלא קשה מידי, דכל הדין ש"מה שקנה עבד קנה רבו" הוא דוקא בעבד של ישראל שהוא קנוי בקנין הגוף, אבל גוים אינם קונים זה את זה בקנין הגוף אלא רק בקנין מעשה ידים, כדאמרינן בגיטין לח. "לא הם קונים זה מזה", וא"כ קודם מתן תורה שכולם גוים, אינו אלא כפועל דיש לו רק מעשה ידים, אבל אין גופו קנוי ואין בו דין מה שקנה עבד קנה רבו.

ובדעת רבותינו בעלי התוס' שלא תירצו כן יש לומר, דכל הדין שעכו"ם אינם קונים זה מזה הוא רק ממתן תורה ואילך שניתנה תורה ונתחדשה הלכה, אבל קודם מתן תורה היה שייך בהם קנין הגוף. ומצינו שכתבו כן האחרונים, דהנה במנחת חינוך מצוה ב' כתב לגבי חיוב האדון למול את עבדיו, שהחיוב הוא רק בעבדים הקנויים בקנין הגוף, אבל עבד הקנוי רק למעשי ידיו אין חייב האדון למולו, והקשה המנ"ח לפי"ז מדוע אברהם אבינו עצמו היה חייב למול את עבדיו כדכתיב בקרא דסוף פרשת לך לך, הרי יש לו דיני בני נח ואינו קונה עבדים אלא למעש"י, ותירץ המנ"ח שם שהיה להאבות דין ישראל גם קודם מתן תורה. אמנם ידוע דדבר זה תלוי במחלוקת הראשונים, וא"כ לסוברים שהיה להם דין בני נח אכתי קשה. וכתבו בזכר יצחק ח"א סי' ל' ובספר חשבונות של מצוה להאדר"ת סי' ב', די"ל דרק לאחר מתן תורה ניתנה תורה ונתחדשה הלכה דלא הם קונים זה מזה.
​

◆ ◆ ◆​

ובפירוש הריב"א שם תירץ בשם רבינו אהרן, דמצד "עבד עבדים יהיה לאחיו" הרי הם עבדים גם לבני יפת כדכתיב "ויהי כנען עבד למו", וא"כ אין זו תשובה אלא על חצי ארץ ישראל, דהחצי השני צריך להיות לבני יפת, ועדיין לסטים הם, לולי שהקב"ה נתן להם נחלה זו.

ושוב הקשה שם מהגמ' בסנהדרין צא. שבאו בני אפריקי לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון, וטענתם היתה שהארץ שלהם מפני שהם בני כנען, ודחאם גביהא בן פסיסא מדכתיב "ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו" עבד שקנה נכסים עבד למי ונכסים למי, ולא עוד אלא שהרי כמה שנים שלא עבדתונו. וקשה לפי הנ"ל, שמכל מקום אינו יכול לסלקם אלא מחצי ארץ ישראל. ותירץ שם דטענת גביהא בן פסיסא הועילה לענין לסלק אותם מן הארץ, כי אין ברירה איזה חלק מגיע לשם ואיזה חלק מגיע ליפת, ומאחר שאין ברירה היו ישראל יכולין לומר להם אתם עבדינו וכל מה שיש לכם שלנו הוא לנו מארצינו, וכשיבא יפת אנו והוא נחלק הארץ לרצונינו. אבל לענין "לסטים אתם" אין זו תשובה נצחת, כיון שהם מחזיקים בארץ בני יפת בלא רשותם, עכ"ל. והיינו, דבני כנען אין להם שום טענה שהיא שלהם, דממ"נ אין זה שלהם אלא או לבני שם או לבני יפת, ובפרט דהרי בני ישראל היו מוחזקים בארץ ובני כנען באים להוציא בלא שום טענה, ולאו בעלי דברים דידן אתם.​

 

[גרינפלד]

והקשה בפירוש הריב"א מבעלי התוספות בשם ר"ת מאורליינש, איך יאמרו האומות לסטים אתם, הרי כתיב "עבד עבדים יהיה לאחיו", ומה שקנה עבד קנה רבו, ואם כן שלהם היה.​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ואע"פ שבארץ ישראל היו ז' אומות, ורק כנען היה עבד, מ"מ מבואר ברמב"ן (בראשית י טו) שכל ז' אומות הם בני כנען.​

ובדעת רבותינו בעלי התוס' שלא תירצו כן יש לומר, דכל הדין שעכו"ם אינם קונים זה מזה הוא רק ממתן תורה ואילך שניתנה תורה ונתחדשה הלכה, אבל קודם מתן תורה היה שייך בהם קנין הגוף. ומצינו שכתבו כן האחרונים, דהנה במנחת חינוך מצוה ב' כתב לגבי חיוב האדון למול את עבדיו, שהחיוב הוא רק בעבדים הקנויים בקנין הגוף, אבל עבד הקנוי רק למעשי ידיו אין חייב האדון למולו, והקשה המנ"ח לפי"ז מדוע אברהם אבינו עצמו היה חייב למול את עבדיו כדכתיב בקרא דסוף פרשת לך לך, הרי יש לו דיני בני נח ואינו קונה עבדים אלא למעש"י, ותירץ המנ"ח שם שהיה להאבות דין ישראל גם קודם מתן תורה. אמנם ידוע דדבר זה תלוי במחלוקת הראשונים, וא"כ לסוברים שהיה להם דין בני נח אכתי קשה. וכתבו בזכר יצחק ח"א סי' ל' ובספר חשבונות של מצוה להאדר"ת סי' ב', די"ל דרק לאחר מתן תורה ניתנה תורה ונתחדשה הלכה דלא הם קונים זה מזה.​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
אמנם אין זה הכרח גמור ליסוד הנ"ל דרק במתן תורה נתחדש הדין שעכו"ם אינן קונין זה מזה קנין הגוף, דבפשטות י"ל דהנך שיטות דס"ל דהיה להאבות דין ב"נ, יסברו דחיוב מילת עבדים הוא גם בעבד הקנוי רק בקנין למעשי ידיו בלבד ודלא כהמנ"ח הנ"ל. אמנם באמת עדיין יקשה, דמבואר בקרא דסוף פרשת לך לך דאברהם אבינו נתחייב גם במילת יליד בית, והיינו עבדים שנולדו משפחותיו, והרי אם אין לו בהם קנין הגוף הולדות אינם שלו כמבואר בתוס' גיטין מג: ד"ה אבל, שמה שהולדות שייכים לאדון זהו דוקא בקנין הגוף, וא"כ אין שייך כלל יליד בית דהלא הולדות אינן שלו, וזו לכאורה הוכחה עצומה דלהשיטות שהיה להאבות דין בני נח קודם מתן תורה, על כרחך דקודם מתן תורה היה לעכו"ם זה בזה קנין הגוף, ורק במתן תורה נתחדשה הלכה דלא הם קונים זה מזה.​

ושוב הקשה שם מהגמ' בסנהדרין צא. שבאו בני אפריקי לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון, וטענתם היתה שהארץ שלהם מפני שהם בני כנען, ודחאם גביהא בן פסיסא מדכתיב "ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו" עבד שקנה נכסים עבד למי ונכסים למי, ולא עוד אלא שהרי כמה שנים שלא עבדתונו.​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ואאמו"ר שליט"א הקשה מגמ' זו דגביהא בן פסיסא, על דברי הרמ"א הנ"ל, דהרי מבואר כאן דשייך בכנען מה שקנה עבד קנה רבו, וצ"ע.​