דין רודף בבעל חי

[עוזי ומגני]

וכן העתיק החינוך, אמנם לא נקבע כן במצות הצלת הנרדף, אלא באיסור לחוס על הרודף, ובהכרח שיש סיבה לכך.

לחץ כדי לכווץ...

אמנם החינוך לא העתיק המילים כדי למנעו מהעבירה שבעיקר עליהם התבססתי

 

[עוזי ומגני]

ומה נעשה למה שכתב הרמב"ם בספרו "והוא הדין לשאר כל העריות, חוץ מן הבהמה; אבל הזכור, מצילין אותו בנפש הרודף כשאר עריות. אבל הרודף אחר הבהמה לרבעה, או שרדף לעשות מלאכה בשבת, או לעבוד עבודה זרה אף על פי שהשבת ועבודה זרה עיקרי הדת אין ממיתין אותו עד שיעשה, ויביאוהו לבית דין, וידינוהו, וימות."​

לחץ כדי לכווץ...

אבל עדין מוכח שהוא מחמת העבירה שאם היה מחמת הצלת הנרדף מה ששיך בשבת ובע"ז שהרמב"ם בא לאפוקי
אלא שהכתוב חידש רק ברציחה ובג"ע ולא בשאר עבירות

 

[הצעיר שבחבורה]

אבל עדין מוכח שהוא מחמת העבירה שאם היה מחמת הצלת הנרדף מה ששיך בשבת ובע"ז שהרמב"ם בא לאפוקי
אלא שהכתוב חידש רק ברציחה ובג"ע ולא בשאר עבירות

לחץ כדי לכווץ...

או שנאמר שאדרבה, בא הרמב"ם לאפוקי שאינו מחמת העבירה?

 

[עוזי ומגני]

או שנאמר שאדרבה, בא הרמב"ם לאפוקי שאינו מחמת העבירה?

לחץ כדי לכווץ...

אבל למה שיהא כזו ס"ד?
כי דייקנו את לשונו בספר המצוות?

 

[הצעיר שבחבורה]

אבל למה שיהא כזו ס"ד?
כי דייקנו את לשונו בספר המצוות?

לחץ כדי לכווץ...

יתכן.
בפרט אם נאמר שאכן הלאו ד"לא תחוס עיניך" אכן נאמר מסיבה זו וכש"נ, הרי בוודאי שיוצרך הרמב"ם לאפוקי מדעה שכזו.

ומלבד זאת, אף מן הסברא היה מקום להניח כדברי מר, אחר שמצאנו כן בעריות ובשפיכות דמים, ונדון מסברתנו שהטעם הוא מחמת חומר האיסור והיות האיסור מעיקרי הדת.
וע"ז בא הרמב"ם להשמיענו שעיקרו משום הצלת הנרדף, השייך הן בשפיכות דמים, והן בגילוי עריות.

שוב התבוננתי, ולכאו' מוכרחים הדברים מן הסברא, שהרי כמדו' שלא אמרו אלא ברודף אחר נערה המאורסה שניתן להצילו בנפשו. ולא בבא על נערה המאורסה או על אחת מן העריות.
ואם משום חומר האיסור, מה בין זה לזה?

 

[אור זרוע לצדיק]

הנה הרש"י במסכת סנהדרין דף ע"ג ע"א כתב בד"ה בנפשן. ניתנו ליהרג לכל אדם כדי להצילן מן העבירה.

ובפשטות לא שייך להציל בע"ח מן העבירה.
(אולי מצד ולא תשים דמים בביתך, אם היא שלו)

 

[עוזי ומגני]

אלא ברודף אחר נערה המאורסה שניתן להצילו בנפשו. ולא בבא על נערה המאורסה או על אחת מן העריות.

לחץ כדי לכווץ...

מקור?

 

[הצעיר שבחבורה]

מקור?

לחץ כדי לכווץ...

ראשית, הא לך לשון הרמב"ם בדין הנ"ל "אחד הרודף אחר חברו להורגו, או רודף אחר נערה מאורסה לאונסה--שנאמר "כי כאשר יקום איש על רעהו, ורצחו נפש--כן, הדבר הזה" (דברים כב,כו). והרי הוא אומר "צעקה, הנערה המאורשה, ואין מושיע, לה" (דברים כב,כז); הא יש לה מושיע--מושיעה בכל דבר שהוא יכול להושיעה, ואפילו בהריגת הרודף."

ולעיקרם של דברים, כך היה מונח בזכרוני, ולכך כתבתי בלשון 'כמדו''
וכעת עיינתי בדבר, וכמין ראיה יש לי לזה מדברי הגמרא

דנחלקו תנאים בדין אומרת "הניחו לו" כדי שלא יהרגנה.

"רבי יהודה אומר אף האומרת הניחו לו שלא יהרגנה: במאי קמיפלגי אמר רבא במקפדת על פיגמה ומניחתו שלא יהרגנה רבנן סברי אפיגמה קפיד רחמנא והרי מקפדת על פיגמה ורבי יהודה האי דקאמר רחמנא קטליה משום דמסרה נפשה לקטלא הא לא מסרה נפשה לקטלא אמר ליה רב פפא לאביי אלמנה לכהן גדול נמי קא פגים לה אמר ליה אפיגמה רבה קפיד רחמנא אפיגמה זוטא לא קפיד רחמנא:"

הרי לדעת רבי יהודה אינו נהרג אלא משום שמא "מסרה נפשה לקטלא", ואף לדעת רבנן היינו מחמת פגמה, ואם רצונה בכך מה נעשה אנן?

שוב ראיתי ברש"י שם שכתב "במקפדת על פגמה - דאי בשאינה מקפדת לא קאמרי רבנן למקטליה משום עבירה דלא חמיר מעבודת כוכבים ושבת:"​

 

[הצעיר שבחבורה]

למנעו מן העבירה

לחץ כדי לכווץ...

להצילן מן העבירה

לחץ כדי לכווץ...

וכעת נסתפקתי, האם יש בלשון זה להוכיח שהטעם הוא כדי להצילו מן האיסור.
או שמא ניתן לפרש להצילו ממעשה זה
וקרוי עבירה, מפני שיש בו עבירה, אך אין זה עיקר הטעם.

 

[הצעיר שבחבורה]

הנה הרש"י במסכת סנהדרין דף ע"ג ע"א כתב בד"ה בנפשן. ניתנו ליהרג לכל אדם כדי להצילן מן העבירה.

לחץ כדי לכווץ...

אבל

שוב ראיתי ברש"י שם שכתב "במקפדת על פגמה - דאי בשאינה מקפדת לא קאמרי רבנן למקטליה משום עבירה דלא חמיר מעבודת כוכבים ושבת:"

לחץ כדי לכווץ...

 

[העמל]

חיות רודפות זו את זו. בטבע.
זו משמשת כמזון של זו וכן להיפך- מטבען ולא ממידת אכזריות או תאוות רצח שבהן.
א"כ למה ואיך מוטל על האדם להתערב בניהול הבריאה?

 

[אברך מישיבת מיר]

חיות רודפות זו את זו. בטבע.
זו משמשת כמזון של זו וכן להיפך- מטבען ולא ממידת אכזריות או תאוות רצח שבהן.
א"כ למה ואיך מוטל על האדם להתערב בניהול הבריאה?

לחץ כדי לכווץ...

וכן הקשה

ובחשוקי חמד מסכת זבחים דף עג עמוד א כתב על דבריו
ודבריו מחודשים מאוד, כי היכן מצינו דין רודף בבעלי חיים, וכי עשינו בהמה כאדם? [וכי אם לא יציל את התרנגולים יעבור על 'לא תעמוד על דם רעך', שהוא היסוד לדין 'רודף'?]. ועוד יש להקשות: הרי הבורא הטביע בחתול את יצר הטרף, כאמור, ובשר התרנגול הוא המזון המועדף עליו, ואם כן, מדוע לא נרחם על החתול הרעב ונאפשר לו לאכול את התרנגול?!

לחץ כדי לכווץ...

 

[עוזי ומגני]

אבל

לחץ כדי לכווץ...

דעתי נוטה שצריך את שני המרכיבים
גם את העבירה וגם את הפגם
הינו שיש בהריגה תועלת כפולה
גם להציל את הרודף וגם להציל את הנרדף

 

[שמריהו]

אולי יש גם להוכיח מהפיוט 'חד גדיא', ששם משמע דהיו שלא כדין כולם והקב"ה הוא העושה משפט, ואולם שם מיירי בגדיא דזבין אבא ולא בסתם הפקר.

 

[עוזי ומגני]

וכעת נסתפקתי, האם יש בלשון זה להוכיח שהטעם הוא כדי להצילו מן האיסור.
או שמא ניתן לפרש להצילו ממעשה זה
וקרוי עבירה, מפני שיש בו עבירה, אך אין זה עיקר הטעם.

לחץ כדי לכווץ...

ראיתי שמביאים שהר"ן שם במשנה עג מביא ב' פירושים אם הוא כדי להציל את הרודף מהעבירה או את הנרדף
בשי' רש"י ראיתי בשיעורי הגרש"י בורנשטיין שס"ל שבעי לב' הטעמים וכמש"כ לעיל