- הודעות
- 2,442
- פוסט השבוע
- 1
- תודות
- 8,568
- נקודות
- 525
אמנם החינוך לא העתיק המילים כדי למנעו מהעבירה שבעיקר עליהם התבססתיוכן העתיק החינוך, אמנם לא נקבע כן במצות הצלת הנרדף, אלא באיסור לחוס על הרודף, ובהכרח שיש סיבה לכך.
אמנם החינוך לא העתיק המילים כדי למנעו מהעבירה שבעיקר עליהם התבססתיוכן העתיק החינוך, אמנם לא נקבע כן במצות הצלת הנרדף, אלא באיסור לחוס על הרודף, ובהכרח שיש סיבה לכך.
אבל עדין מוכח שהוא מחמת העבירה שאם היה מחמת הצלת הנרדף מה ששיך בשבת ובע"ז שהרמב"ם בא לאפוקיומה נעשה למה שכתב הרמב"ם בספרו "והוא הדין לשאר כל העריות, חוץ מן הבהמה; אבל הזכור, מצילין אותו בנפש הרודף כשאר עריות. אבל הרודף אחר הבהמה לרבעה, או שרדף לעשות מלאכה בשבת, או לעבוד עבודה זרה אף על פי שהשבת ועבודה זרה עיקרי הדת אין ממיתין אותו עד שיעשה, ויביאוהו לבית דין, וידינוהו, וימות."





או שנאמר שאדרבה, בא הרמב"ם לאפוקי שאינו מחמת העבירה?אבל עדין מוכח שהוא מחמת העבירה שאם היה מחמת הצלת הנרדף מה ששיך בשבת ובע"ז שהרמב"ם בא לאפוקי
אלא שהכתוב חידש רק ברציחה ובג"ע ולא בשאר עבירות
אבל למה שיהא כזו ס"ד?





יתכן.
מקור?אלא ברודף אחר נערה המאורסה שניתן להצילו בנפשו. ולא בבא על נערה המאורסה או על אחת מן העריות.





ראשית, הא לך לשון הרמב"ם בדין הנ"ל "אחד הרודף אחר חברו להורגו, או רודף אחר נערה מאורסה לאונסה--שנאמר "כי כאשר יקום איש על רעהו, ורצחו נפש--כן, הדבר הזה" (דברים כב,כו). והרי הוא אומר "צעקה, הנערה המאורשה, ואין מושיע, לה" (דברים כב,כז); הא יש לה מושיע--מושיעה בכל דבר שהוא יכול להושיעה, ואפילו בהריגת הרודף."





וכעת נסתפקתי, האם יש בלשון זה להוכיח שהטעם הוא כדי להצילו מן האיסור.





אבלהנה הרש"י במסכת סנהדרין דף ע"ג ע"א כתב בד"ה בנפשן. ניתנו ליהרג לכל אדם כדי להצילן מן העבירה.
שוב ראיתי ברש"י שם שכתב "במקפדת על פגמה - דאי בשאינה מקפדת לא קאמרי רבנן למקטליה משום עבירה דלא חמיר מעבודת כוכבים ושבת:"
וכן הקשהחיות רודפות זו את זו. בטבע.
זו משמשת כמזון של זו וכן להיפך- מטבען ולא ממידת אכזריות או תאוות רצח שבהן.
א"כ למה ואיך מוטל על האדם להתערב בניהול הבריאה?
ובחשוקי חמד מסכת זבחים דף עג עמוד א כתב על דבריו
ודבריו מחודשים מאוד, כי היכן מצינו דין רודף בבעלי חיים, וכי עשינו בהמה כאדם? [וכי אם לא יציל את התרנגולים יעבור על 'לא תעמוד על דם רעך', שהוא היסוד לדין 'רודף'?]. ועוד יש להקשות: הרי הבורא הטביע בחתול את יצר הטרף, כאמור, ובשר התרנגול הוא המזון המועדף עליו, ואם כן, מדוע לא נרחם על החתול הרעב ונאפשר לו לאכול את התרנגול?!
דעתי נוטה שצריך את שני המרכיבים
ראיתי שמביאים שהר"ן שם במשנה עג מביא ב' פירושים אם הוא כדי להציל את הרודף מהעבירה או את הנרדףוכעת נסתפקתי, האם יש בלשון זה להוכיח שהטעם הוא כדי להצילו מן האיסור.
או שמא ניתן לפרש להצילו ממעשה זה
וקרוי עבירה, מפני שיש בו עבירה, אך אין זה עיקר הטעם.