הנה בפרשתינו יש הרבה מדיני חושן משפט, ומהפסוק "מי בעל דברים יגש אליהם", דרשו בב"ק (מו, ב) שנזקקין לתובע תחילה, ובהו"א דרשו לדין המוציא מחבירו עליו ראיה, ומרש"י (גיטין מח, ב) נראה שנשאר גם למסקנא, לכה"פ לדעה אחת.
יש לציין בגדר המוציא מחבירו עליו הראיה מה שכתב בשערי יושר (ש"ה פ"א) דגזל ספק, אם הוא בידך אין כאן איסור גזל, דכך הלכה נאמרה המוציא מחברו עליו הראיה, ומי שתפס יכול להחזיק ואין כאן ספק איסור כלל, כי לא אסרה תורה גזל בכה"ג ועל תנאי זה נאמר וכו', ע"כ.
מבואר מדבריו שלא הכוונה שהמוציא מחבירו הוא בירור גמור, אלא שלאו דגזל לא נאסר בכהאי גווונא. חידוש.