חנוכה דיני חנוכה (1 צופה)

[שיח יצחק]

דיני חנוכה, בתוספת פרטים רבים המיוחדים לחנוכה – מתוך דפי 'הלכה למעשה' מהרה"ג רבי יצחק יעקב פוקס שליט"א


מצוה חביבה

כתב הרמב"ם הלכות חנוכה ד, י"ב: "מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד, וצריך אדם להיזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח הא-ל והודיה לו, על הניסים שעשה לנו". ואמר הגרי"ש אלישיב זצ"ל שחובה זו, יותר מחיוב כל המצוות, ואפילו יותר מתפילין, שרק בשביל נר חנוכה חייב לחזר על הפתחים (פניני חנוכה עמ' ט). והכריע, שיש לוותר אף על עסקה בשווי מיליונים, אם יפסידו קיום יום אחד של ההדלקה (שבות יצחק קובץ עניינים קע"ו). ואמרו חכמים בגמ' שבת כ"ג ע"ב: הזהיר בנר חנוכה ונר שבת יהיו לו בנים תלמידי חכמים (רש"י).

הכנת המנורה

כתב הר"י בן הראב"ד (בקובץ המועדים קונטרס סוד הדלקת נרות): "הזהיר בנרות חנוכה, צריך להקדים שני ימים קודם לחנוכה לתקן הנרות ולהזמין שמן זית זך להדלקה וכו' " ובאורחות רבנו (ח"ג, עמ' א) שהגרי"י קנייבסקי זצ"ל נהג להכין את החנוכיה בכ"ב כסלו וכן הגרי"י פישר זצ"ל הכין המנורה והעמידה על מכונה, כמה ימים לפני הגיע החנוכה (הליכות אבן ישראל, עמ' שכ"ט).

מקום ההדלקה

מצוה להניח נר חנוכה בטפח [ – 8 ס"מ] הסמוך לפתח הבית, והטוב ביותר להדליק בתוך חלל הפתח (משנ"ב תרע"ו, ט) והיינו בפתח הסמוך לרשות הרבים, והמדליקים מחוץ לבית, בכלי זכוכית, לדעת הגרי"ז מבריסק זצ"ל יניחו את החנוכייה בפתח החצר או הגשר במקום שעוברים למדרכה או הרחוב, ויש שהצריכו שתהיה שם צורת הפתח. מאידך, לדעת מרן החזון איש זצ"ל ויבדל"ח הגר"ח קנייבסקי שליט"א מדליקים על פתח הבית עצמו במעבר מחדר המדרגות לחוץ. כיון שהחצר כיום אינה משמשת לתשמישי הבית (טחינה, וכביסה), אלא לאוויר ולנוי, ואינה חצר לעניין נר חנוכה.

בבניין רב קומות: כיון שחדר המדרגות משותף לכל הדיירים, דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל (שבות יצחק עמ' ז) וכן פסק הגרש"ז אויערבך זצ"ל (מעדני שלמה עמ' ק"ח) כיון שחדר המדרגות מקום שמשתמשים בו השכנים כדי להיכנס לדירתם, השתמשות מעין זו, דיה להחשיב את חדר המדרגות להיקרא "חצר" להדליק בפתחה נרות חנוכה [היינו בפתח חדר המדרגות בתחתית הבניין], ראה גם כן, באורחות רבנו ח"ג עמ' י"א אות כ"ח. אכן, יש סוברים שלמעשה, דין חדר המדרגות כמבוי ולא כחצר, ולכן אין להדליק בפתח חדר המדרגות (שו"ת חוט שני לגר"נ קרליץ זצ"ל עפ"י דעת החזון איש, ארחות רבנו ח"ג עמ' י"א) ועדיף להדליק בחלון הבית הפונה לרשות הרבים , כיון שבהדלקה בכניסת הבניין ע"י כל השכנים – אין הדלקה ניכרת. ובהדלקה בדירה מרוויחים גם כן פרסומי ניסא לבני הבית (שו"ת שבט הלוי ח"ז סי' פ"ד). וכן כתב הגר"א נבנצל שליט"א: "אדמו"ר [הגרשז"א] זללה"ה הורה לי להדליק בחלון ביתי, דניכר שזו הדלקה שלי, אף שלא הדליק מישהו בפתח הבית".

דירה שיש בה כמה חלונות – ידליק בחלון שיש בו יותר פירסומי ניסא – הגרש"ז אויערבך זצ"ל (הליכות שלמה י"ד, י). ובאורחות רבנו (ח"ג עמ' י"ד) שאם הפירסומי ניסא שווה בכל החלונות, ויש חלון בחדר האוכל שאוכלים בו בני הבית – ידליקו היכן שאוכלים. ואמנם, כן פסק בשו"ת אגרות משה או"ח ד, רכ"ה שעדיף להדליק בחלון שיש בו פחות פרסום הנס לחוץ, אבל ניכרת ההדלקה לבני הבית, מאשר בחלון שיש בו יותר פרסום לחוץ.

הגרים בקומה רביעית ומעלה – אין טעם להניח החנוכייה לכיוון רשות הרבים שהרי למעלה מ 9.60 מטר [כ' אמה 48 ס"מ (לגר"ח נאה) כפול 20] – העין לא רואה מהרחוב, אלא אם כן יש ממול בנין, אזי אפשר להניח בחלון (שו"ת שבט הלוי ד, ס"ה). וכן דעת הגאון רח"פ שיינברג זצ"ל (חידושי בתרא תרע"א, ז).

הערה: מי שגר אל מול שאינם יהודים, לדעת רוב הפוסקים ידליק בתוך הבית כדלהלן. מפני שפרסומי ניסא לנכרים – אינו כלום (שו"ת אגרות משה או"ח ד, ק"ה הגרח"פ שיינברג זצ"ל ויבדל"ח הגר"א וייס שליט"א קובץ דרכי הוראה ז')

המדליקים בתוך הבית

לכתחילה, עדיף להניח החנוכייה על שרפרף בגובה שבין שלשה טפחים [24 ס"מ] לבין עשרה טפחים [80 ס"מ] בתוך הפתח של הסלון כשהמזוזה מימין והחנוכייה בשמאל. וראה להלן לעניין ההדלקה בליל שבת חנוכה.

 

[שיח יצחק]

בבניין רב קומות: כיון שחדר המדרגות משותף לכל הדיירים, דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל (שבות יצחק עמ' ז) וכן פסק הגרש"ז אויערבך זצ"ל (מעדני שלמה עמ' ק"ח) כיון שחדר המדרגות מקום שמשתמשים בו השכנים כדי להיכנס לדירתם, השתמשות מעין זו, דיה להחשיב את חדר המדרגות להיקרא "חצר" להדליק בפתחה נרות חנוכה [היינו בפתח חדר המדרגות בתחתית הבניין], ראה גם כן, באורחות רבנו ח"ג עמ' י"א אות כ"ח. אכן, יש סוברים שלמעשה, דין חדר המדרגות כמבוי ולא כחצר, ולכן אין להדליק בפתח חדר המדרגות (שו"ת חוט שני לגר"נ קרליץ זצ"ל עפ"י דעת החזון איש, ארחות רבנו ח"ג עמ' י"א) ועדיף להדליק בחלון הבית הפונה לרשות הרבים , כיון שבהדלקה בכניסת הבניין ע"י כל השכנים – אין הדלקה ניכרת. ובהדלקה בדירה מרוויחים גם כן פרסומי ניסא לבני הבית (שו"ת שבט הלוי ח"ז סי' פ"ד). וכן כתב הגר"א נבנצל שליט"א: "אדמו"ר [הגרשז"א] זללה"ה הורה לי להדליק בחלון ביתי, דניכר שזו הדלקה שלי, אף שלא הדליק מישהו בפתח הבית".

דירה שיש בה כמה חלונות – ידליק בחלון שיש בו יותר פירסומי ניסא – הגרש"ז אויערבך זצ"ל (הליכות שלמה י"ד, י). ובאורחות רבנו (ח"ג עמ' י"ד) שאם הפירסומי ניסא שווה בכל החלונות, ויש חלון בחדר האוכל שאוכלים בו בני הבית – ידליקו היכן שאוכלים. ואמנם, כן פסק בשו"ת אגרות משה או"ח ד, רכ"ה שעדיף להדליק בחלון שיש בו פחות פרסום הנס לחוץ, אבל ניכרת ההדלקה לבני הבית, מאשר בחלון שיש בו יותר פרסום לחוץ.

הגרים בקומה רביעית ומעלה – אין טעם להניח החנוכייה לכיוון רשות הרבים שהרי למעלה מ 9.60 מטר [כ' אמה 48 ס"מ (לגר"ח נאה) כפול 20] – העין לא רואה מהרחוב, אלא אם כן יש ממול בנין, אזי אפשר להניח בחלון (שו"ת שבט הלוי ד, ס"ה). וכן דעת הגאון רח"פ שיינברג זצ"ל (חידושי בתרא תרע"א, ז).

הערה: מי שגר אל מול שאינם יהודים, לדעת רוב הפוסקים ידליק בתוך הבית כדלהלן. מפני שפרסומי ניסא לנכרים – אינו כלום (שו"ת אגרות משה או"ח ד, ק"ה הגרח"פ שיינברג זצ"ל ויבדל"ח הגר"א וייס שליט"א קובץ דרכי הוראה ז')

המדליקים בתוך הבית

לכתחילה, עדיף להניח החנוכייה על שרפרף בגובה שבין שלשה טפחים [24 ס"מ] לבין עשרה טפחים [80 ס"מ] בתוך הפתח של הסלון כשהמזוזה מימין והחנוכייה בשמאל. וראה להלן לעניין ההדלקה בליל שבת חנוכה.

במה מדליקים

"כל נפ"ש נדלקת בחנוכה" נפש – נרות פתילות ושמנים, כולם כשרים להדלקה (שו"ע תרע"ג, א) בשונה מנר שבת ש"אין מדליקין.. לא ב…. ולא ב…. ולא ב…. כי בשבת צריך נר שידלוק יפה שלא לבוא לידי הטיית הנר.

מצווה מן המובחר להדליק בשמן זית בדומה להדלקת המקדש [דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל שלכתחילה אין להשתמש בשמן שאינו למאכל, (קונטרס נרות חנוכה, תשס"ו) וכן דעת הגר"ח קנייבסקי שליט"א (דולה ומשקה, עמ' רל"ז) והגר"מ שטרנבוך שליט"א (קובץ קול מהיכל עמ' תקט"ו)אבל שמענו מפי הגרי"ש זצ"ל שוודאי אין זה מעכב]. ויש מתירים לכתחילה אף בשמן שאינו ראוי לאכילה כגון ב"שמן למאור" – חזון איש וכף החיים תרע"ג, י"א הגר"נ קרליץ זצ"ל (חוט שני חנכה, עמ' שי"ט ובעל קנה בשם זצ"ל). וכן יש לדייק מלשון המ"ב תרע"ג, ב.

אין משתמשים בשמן שבקדושת שביעית להדלקת נר חנוכה, שהרי אין לנו רשות להשתמש בהם (ואין מצוי בשווקים שמן כזה שנותר מהשמיטה הקודמת).

ומצוה מן המובחר בפתילה מצמר גפן, אך כנ"ל, הכול כשר להדלקת החנוכייה. ויש מהדרים להחליף את הפתילות מדי יום, בדומה להדלקה שבמקדש, וכן מנהג חב"ד. "פתיל צף" – כשר, אעפ"י שהוא מצופה שעווה, מכל מקום, כיון שנשרף מיד, עיקר ההדלקה בשמן (דעת הגרש"ז אויערבך הגרי"ש אלישיב והגר"ש ווזנר זצ"ל).

הערה: נשארו נר או שמן שדלקו כל הלילה עד הלילה הבא – יש לכבותם, ולהדליקם מחדש להדלקה הלילה הזה.

הדלקה בנרות חשמליים: כשאין כל אמצעי אחר להדלקה, ידליקו בנורות חשמליות בלא ברכה, ויניחום במקום שאין שם נר חשמלי במשך השנה הדלקה בפנס או במצבר: דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל (קונטרס הליכות והנהגות עמ' י"ד) והגרב"צ אבא שאול זצ"ל (בשו"ת אור לציון י"ח, י"ב) שבשעת הצורך במקום שאין שום אפשרות במה להדליק, עדיף להדליק בפנס או במצבר, המספיקים לפחות לחצי שעה, כיון "שכל שיעור ההדלקה נמצא לפנינו, וצריך שהנרות יהיו מסודרים בצורת חנוכייה, ראה עוד להלן בקובץ הלכות המופיע להלן בסוף הלכות החנוכה.

זמן ההדלקה

1. יש מדליקים כשיטת הגר"א "משתשקע החמה" היינו, ממש בשעת השקיעה, ולדעת הגאונים, היינו השקיעה הנראית לעינינו [השנה תשפ"ב לאורך כל ימי החנוכה – 4:39 ]. וכן מנהג הפרושים בירושלים ת"ו. וצריך שידלקו הנרות לכל הפחות עד סוף חצי שעה לאחר צאת הכוכבים (משנ"ב תרע"ט, ב). 2. ויש נוהגים "משתשקע החמה" היינו כשסיימה לשקוע – צאת הכוכבים [השנה תשפ"ב 5:14 כל ימי החנוכה] והם מתפללים תחילה ערבית ש"תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם" כלשון הטור והשו"ע תרע"ב, א "מדליקין נר חנוכה עם סוף השקיעה, עד חצי שעה מהלילה" שאז העם עוברים ושבים, ואיכא פרסומי ניסא". ובערוה"ש שם, ד "והעולם נוהגים כהטור והשו"ע" וכן הכריע כף החיים (שם, ב) וכן המנהג הפשוט ברוב קהילות ישראל (שו"ת תפילה לדוד, מ"ז). 3. ויש המדליקים כ 20 דקות אחרי השקיעה (לפני ערבית), לצאת ידי שתי השיטות וכך נוהג הגר"מ שטרנבוך שליט"א ראב"ד העדה החרדית, וכן הגר"ח קנייבסקי שליט"א כפי שנהג מרן החזון איש זצ"ל. שבזה יוצאים ידי חובת כל השיטות.

הזמן המוקדם ביותר שניתן להדליק – מ"פלג המנחה" – השנה תשפ"ב 3:31 ואזי, צריך שיספיקו השמן או הנרות לדלוק עד חצי שעה לאחר צאת הכוכבים (ביה"ל תרע"ב, ד"ה ובלבד וכו'). ואם אין הנרות דולקים עד אז – לא קוימה ההדלקה (קצור שו"ע קל"ט, י).

הזמן המאוחר ביותר להדלקה, לפני "עלות השחר" [השנה 4:48 – 4:50]. ואזי יש להעיר את בני הבית, לקיים "פרסומי ניסא" בפניהם. כמובן, שיש להשתדל בכל איחור, להדליק לפני ש"תכלה רגל מן השוק" באותו מקום. וברוב המקומות העירוניים, "כלות רגל מן השוק" – שעה 12:00 – 12:30 בלילה.

אכילה, לימוד תורה, עשיית מלאכה או שינה לפני הדלקת הנרות

חצי שעה קודם זמן הדלקת הנרות, אסור לאכול פת ביותר משיעור "כביצה" – 56 גרם (להגר"ח נאה זצ"ל), ולא לשתות משקה משכר. ואפילו התחילו לפני כן, בהיתר, בהגיע זמן ההדלקה, מפסיקים. למדליקים 20 דקות אחרי השקיעה – האיסור מתחיל חצי שעה לפני ההדלקה (הגרח"ק שליט"א ב"דולה ומשקה" והגר"נ קרליץ זצ"ל חוט שני, שי"ח). אכילת פירות ושתייה – מותרים בלא הגבלה (הגרי"ש אלישיב זצ"ל בקונטרס הליכות והנהגות). משנ"ב תרע"ב, י: "ואפילו ללמוד אסור משהגיע זמנה" ויש אומרים, שהאיסור אף בחצי שעה שקודם זמנה (מחצית השקל על המג"א שם, ה). אבל למדליקים בשקיעה – אין להחמיר שלא ללמוד תורה בחצי שעה שקודם ההדלקה – שער הציון תרע"ב, י"ד. והמתפלל ערבית בביתו – יניח שומר. לימוד הלכות חנוכה – מותר עד הדלקת הנרות (הגר"נ קרליץ זצ"ל חוט שני שי"ח וכן נוהג הגרח"ק שליט"א למעשה). ומסתבר, דהיינו שלא בעיון גדול.

הערה: אישה הממתינה לבעלה שיבוא להדליק – מותרת לאכול (שו"ת מבית לוי להגר"ש ואזנר זצ"ל).

אסור לעשות מלאכה מחצי שעה קודם זמן ההדלקה – מג"א תרע"ב, ה. וב"הליכות שלמה" חנוכה, עמ' ר"ח, שגם הנשים לא תעשנה אז מלאכות (תפירה, כיבוס וגיהוץ וכדומה). ואסור לישן אפילו שנת עראי, מחצי שעה קודם זמן ההדלקה – ראה משנ"ב רל"ה, י"ז ואפשר שלא יועיל לזה שומר (ראה חכמת שלמה סימן ער"ה).

סדר הנחת הנרות

ביום הראשון מניחים את הנר בצד ימין של החנוכייה, ובכל יום מוסיפים נר לשמאלו של הנר של אתמול [מימין לשמאל] ומתחילים להדליק את הנר הנוסף [משמאל לימין] – כך המנהג למעשה לרוב הדעות (שיטת השו"ע והרמ"א תרע"ו, ה הפר"ח, הא"ר, סידור שו"ע הרב, שו"ת חת"ס, קפ"ז, קיצור שו"ע קל"ט, י, ערוה"ש, י"א וכן נהג האריז"ל כמובא בשער הכוונות ק"ח, ע"ג).את השמש [העשוי גם בשמן, ואי אפשר להדליק בו את שאר הנרות], מדליקים לאחר הדלקת כל הנרות, או לפני הברכה, ויש להניחו מעל או מתחת לגובה הנרות או בריחוק מהם באופן בולט, שיהא ניכר כל יום מספר הנרות שהודלקו בלי השמש.

הברכה

ביום הראשון מברכים שלש ברכות: להדליק וכו' שעשה ניסים וכו' ושהחיינו וכו' וסימנך: עשה לך שרף (להדליק), ושים אותו על הנס (שעשה ניסים) והיה כל המביט בו וחי (שהחיינו) – הגר"א בשאר הימים, משמיטים שהחיינו, לא ברך שהחיינו ביום הראשון יברך אפילו ביום האחרון על ההדלקה. שכחו לברך על הדלקת הנרות: וכבר הסתיימה ההדלקה – יש לברך "שעשה ניסים" בלבד, וביום הראשון "שהחיינו" (משנ"ב תרע"ו, ד ובא"ח (א) וישב, י).

לעניין נוסח ברכת להדליק וכו': כתבנו את הנוסח לפי המשנ"ב תרע"ו, א "שלחנוכה" ולדעתו יש לאומרם לכתחילה כמילה אחת. ובמקור חיים (לבעל החוו"י) דהיינו בשו"א תחת הל', אמנם, בשלמי תודה, כ"ד בשם החזון איש, לומר עפ"י כללי הדקדוק בפת"ח תחת הל'.

הערה: אין להפסיק בדיבור עד תום הדלקת הנר האחרון, פרט לאמירת "הנרות הללו וכו' " שיכולה להיאמר לאחר הדלקת הנר הראשון, במשך הדלקת שאר הנרות (משנ"ב תרע"ו, ד וראה הלכות חג בחג עמ' ק"ח).

לאחר ההדלקה

שולחן ערוך תר"ע, א: "נוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בחצי השעה הראשונה שהנרות דולקים בבית, ואין להקל להן, כיון שהנס נעשה על ידן" ושני טעמים לדבר: א. כדי שלא יבואו לעשות מלאכה לאור הנרות, שאסור ליהנות מהם. ב. כדי שלא להסיח דעת מן הנס ולהודות לבורא על הניסים שבימים ההם ובזמן הזה. והעירו הפוסקים, שאיסור עשיית המלאכה גם לאנשים, אלא שבדרך כלל הנשים עסוקות במלאכותיהן בערב, לכן, כתב השו"ע "נהגו הנשים וכו".

הלכה למעשה: הכרעת המשנה ברורה (שער הציון תרע"ב, י"ב), שגם לאחר תום החצי שעה מחמירים שלא ליהנות מן הנרות ולא לטלטלם ממקומם, כל זמן שדולקים, מפני שהנכנס לבית, אינו יודע מתי הודלקו. והמנהג להימנע מ"מלאכות כבדות שיש בהן טורח ועמל", כביסה, תפירה, שטיפת הרצפה והדחת כלים (בפרט במוצאי שבת), ובכלל זה, ניפוי קמח ולישת בצק להכנת סופגניות, בישול ואפייה, כל דבר המסיח דעת מן המצווה, ובשו"ת רבבות אפרים א, תל"ו בשם הגרי"י פישר זצ"ל שמנהג ירושלים, שאסורה כל מלאכה אפילו בישול ואפייה בחצי שעה שהנרות דולקים, אמנם שמעתי מהגרי"י פישר זצ"ל, שאם הסופגנייה כבר מוכנה לטיגון אפשרי להכניסה לשמן, ואפשר להכין חביתה, להרתיח מים ולהכין קפה וכדומה. ובבית מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל נהגו הנשים שלא לעשות שום מלאכה, אפילו כתיבה ובישול, חוץ מטיגון סופגניות , הנאכלות באותה שעה.

שהייה ליד הנרות לאחר ההדלקה

אף ש"הדלקה עושה מצוה", כתב בעל חוות יאיר ב"מקור חיים": "ועיקר המצווה הוא, שיהיה המדליק אצל הנרות חצי שעה, לראות אותם ולשמוח בהם, ולא סגי שידליק וילך לו למקום אחר". יש לציין, שהגר"ח קנייבסקי שליט"א (בקונטרס עבודת ימי החנוכה עמ' כ ענה לשואל: "לא ראינו נוהגים כן". וכן אמר רבנו הגרש"ז אויערבך זצ"ל שאין חיוב לשהות כדי שיעור זמן ההדלקה ליד הנרות (קונטרס ברכת משה ענייני חנוכה ג, ו).

שכחו להדליק נרות מי שמשום מה לא הדליק נרות חנוכה באחד מהלילות – אין לו תשלומין, וידליק בלילה הבא, את מספר הנרות שמדליקים באותו לילה כולם (שו"ע תרע"ב, ב).

על הניסים

מתפילת ערבית של ליל כ"ה בכסלו [אפילו טרם הדליקו נרות חנוכה] אומרים "על הניסים וכו' " בכל תפילת עמידה במשך ימי החנוכה, לאחר אמירת: "כי מעולם קיווינו לך" שבסוף ברכת מודים, וכן בכל ברכת המזון לאחר המילים: "בכל עת ובכל שעה" ויש לומר ועל הניסים עם וא"ו (משנ"ב תרפ"ב, א וכ"כ ערוה"ש) השוכח לאומרו בתפילה וכבר חתם את הברכה – אינו חוזר, אלא, שאפשרי להוסיף ב"אלקי נצור" בקשה: "הרחמן הוא יעשה לנו ניסים כאשר עשה וכו' בימי מתתיהו וכו' " וכן בברכת המזון אם לא נזכרו עד חתימת "על הארץ ועל המזון" – אין חוזרים. ואפשר להוסיף לפני "הרחמן הוא יזכנו וכו' – "הרחמן הוא יעשה לנו ניסים וכו' " כנ"ל. ולדעת האדר"ת יאמרוהו כ"הרחמן" הראשון לאחר "לעולם אל יחסרנו".

מנחה קצרה: הגר"א קוטלר זצ"ל, וכן הורו כמה מראשי הישיבות בארץ ישראל, שבימי החנוכה אין להתפלל מנחה קצרה, כיון שאין אומרים בה חזרת הש"ץ ואין שומעים משליח הציבור "על הניסים וכו', ולדעת התוס' בשבת כד ע"א יש דין פרסומי ניסא בחנוכה גם בתפילה.

הזכרת על הניסים ב"ברכת מעין שלש"

אין מזכירים של חנוכה ושל פורים בברכת מעין שלש (שו"ע ר"ח ובמשנ"ב תרפ"ג, ב) משום ש"על הניסים" ראוי להזכירו בהודאה, כ"מודים" בתפילה, וכ"נודה לך" בברכת המזון, אבל ב"מעין שלש" שאין בה הודאה – אין מזכירים. ואף שמזכירים ""ונודה לך על הארץ", אי אפשר להפסיק שם, שהרי צריך להסמיך מעין החתימה לחתימה (לבוש בסי' ר"ח) וגם חנוכה ופורים לא הוזכרו בתורה(לחם חמודות הובא במחצה"ש ר"ח, מ).

חובת הנשים בהדלקת הנרות

שולחן ערוך תרעה, ג: "אישה מדלקת נר חנוכה, שאף היא חייבת במצווה זו" המקור בגמ' שבת כ"ג: אמר רבי יהושע בן לוי, נשים חייבות בנר חנוכה [אף שהיא מצות עשה ש"הזמן גרמא"], שאף הן היו באותו הנס": 1. בגזרות הקשות. 2. הנס שנעשה על ידי יהודית בת יוחנן כהן גדול [כנראה אחות מתתיהו] שהרגה את שר צבאם, לאחר שהשקתו בחלב, וכתוצאה מכך עזבו את ירושלים, ועל כן יש שנוהגים לאכול בחנוכה מאכלי חלב 3 כמובא במדרש: אישה אחת בירושלים ילדה בן זכר, וביום השמיני לא מצאה מוהל למוהלו… עלתה על חומת ירושלים… וקראה לכל אחיה המסתתרים…. אם לא תבטלו הגזרות… אין עתיד לאומתנו… ואז הפילה עצמה עם תינוקה… ומיד כששמעו זאת מתתיהו ובניו, קראו: "מי לד' אלי".

הלכה למעשה: אישה נשואה – יוצאת ידי חובה בהדלקת בעלה, ואף יכולה להוציאו ידי חובה כשאינו בבית, כשאין חשש לפגיעה ב"שלום בית, מפני שעדיף להדליק בזמן, כשם שהאיש מוציא את אשתו, כמפורט להלן, ואז צריך מי שיצא ידי חובה, לראות את ההדלקה של היום, כדלהלן, ואם לא ראה, ושב הביתה, וכבר כבו הנרות – ידליק שוב בלא ברכה. לדעת הגר"א נבנצל שליט"א אישה מוציאה ידי חובה את בעלה, אף כשנמצאים במלון (שו"ת תורה מציון תצא, קכ"ג). יש לציין שהגאון רבי ח. ד. אלטוסקי זצ"ל חתן מרן הגרח"פ שיינברג זצ"ל ראש ישיבת "תורה אור", העדיף להיות אחר הצהריים בימי החנוכה בישיבתו עם תלמידיו, והרבנית תחי' לאוי"ט הייתה מדליקה בבית, ומוציאה אותו ידי חובה, ושמע אמירת הברכות בבית המדרש, וירד לחדרו בישיבה להדליק נרות. ובערב ראה את הדלקתה.

חידוש מצאנו, בדברי הגר"ח פלאג'י זצ"ל (מועד לכל חי כ"ז, כ"ה) לפי מה שאמרו חז"ל הרגיל בנר הויין ליה בנים ת"ח כמו שאמרו בשבת, אם כן, לאישה שייכת טפי [יותר] הכנה זו, שתהא זריזה לתקן הפתילות ולשים השמן וכו' ומה גם שהנס נעשה על ידי אישה יהודית כנודע". וכן הוא בהראבי"ה (א, ר): "ולכן נהגו נשים צדקניות וכשרות, לתקן נרות שבת וחנוכה, לזכות למצווה" ובבית הגר"ח קנייבסקי שליט"א נהגה הרבנית ע"ה להדליק נרות החנוכה ולכבותן, לפני הדלקת שר התורה. וכיום לא מצינו שנוהגים להקפיד בזה.

חובת הבנים והבנות בהדלקת הנרות

בני ספרד – נוהגים בחנוכה "נר איש וביתו" (שו"ע תרע"ב, ב) וכאשר אבא, אימא, או אפילו אח גדול מדליקים נרות, בבית, כהלכה, אסור לבן או בת ספרד, כל עוד לא נישאו, לברך על נרות שמדליקים במקום אחר [שבכל בית בישראל חובה לפרסם הנס בהדלקה, וגם אותם בן או בת, מחובתם לפרסם הנס בהדלקה – אך בלא ברכה] , ולדעת הגר"ע יוסף זצ"ל, היינו, אפילו הדלקת הבית במדינה אחרת, ובהפרש של שעות… ויש חולקים, כמו כן, שמענו מהגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, אם הבן והבת, בני ספרד, גרים לעצמם מחוץ לבית, וגם מתפרנסים בכוחות עצמם – מדליקים במקומם בברכה. בני אשכנז – נוהגים כדעת הרמב"ם (המובא ברמ"א תרע"א, ב): "המהדרין מדליקים נר לכל אחד ואחד מבני הבית" ואפילו עשרה אשכנזים קטנים מדליקים בחנוכיות שלהם ליד האבא, ומברכים לעצמם. ולמעשה, אף אישה ואף הבנות האשכנזיות, יכולות, אם תרצינה, להדליק בעצמן ולכוון שלא לצאת בהדלקת האבא ומברכות לעצמן.

מדוע לא נהגו בנות אשכנז, המהדרות במצוות, להדליק לעצמן? כתב ה"חתם סופר" זי"ע בסוגית כבתה, במסכת שבת: "משום, שכך קיבלנו מרבותינו, שכשהדליקו בחוץ, נשים לא הדליקו להידור, דהוי כפריצות, לעמוד יחד עם האנשים בפתח הבית לרשות הרבים להדליק, ועל כן עמדו מרחוק לשמוע הברכות, לכן גם אצלנו אינן נוהגות". מטעם זה, יש מנמקים מדוע נשים פטורות מאמירת "קידוש לבנה". וראה במשנ"ב תכ"ו, א סיבה נוספת לאי אמירתן קידוש לבנה. זאת, בנוסף לטעם המובא במג"א שם, מפני שהן גרמו למיעוט הלבנה.

במצוות נר חנוכה שני חלקים: חיוב הדלקה וחיוב ראייה

א. להדליק או להיות שייך להדלקה [בהשתתפות, או ש"מדליקים עליו"] ובנוסף ב. מצווה לראות כל ערב בהדלקה כשרה, את מספר הנרות שהודלקו. על כן, אף מי שלא נמצא בבית בזמן ההדלקה, ומוציאים אותו ידי חובה בביתו, מכל מקום עליו לראות, היכן שאפשר [לא בהדלקה במקום עבודה או באולם אירועים – שאין לברך עליה], אלא בהדלקה כשרה, את מספר הנרות שהדליקו היום. הדליקו עליו בביתו, אבל לא ראה במשך הערב הדלקה כשרה, וכששב לבית, הנרות כבר כבו, צריך להדליק שוב חנוכייה בלא ברכה, בנוכחות הנמצאים בבית – לפרסום הנס.

ברכת "הרואה"

מי שלא הדליקו עליו ואף לא ידליק הערב (עד עלות השחר) נרות, הרי, שאם ראה אפילו דרך חלון הדלקה כשרה, מברך: ברכת שעשה ניסים וכו' בשם ומלכות. שאף שאינו מקיים את ההדלקה, מקיים את חלק המצווה לראות הדלקה.

חיילים או מטיילים הנמצאים בשטח, ושוכנים באוהלים: חייבים בהדלקת נרות חנוכה, ואף שמדליקים עליהם בביתם – חייבים בהדלקה כדי לראות כל יום את הנרות, ובוודאי בני אשכנז אפילו רווקים – ידליקו בברכה. ובתנאי שיש להם עששית או תנאים שלא ייכבו הנרות תוך חצי השעה הראשונה של המצווה (משנ"ב תרע"ג, כה וציץ אליעזר ט"ו , כ"ט).

הנוסע ברכבת או אנייה : מתחילת הלילה, ולא יגיע עד לאחר עלות השחר – חייב להדליק נרות חנוכה (ערוך השולחן תרע"ז, ה) ובשו"ת מהרש"ם ד, קמ"ו שאם משלם עבור נסיעתו, הרי זה כדירה השכורה לו, ואף שמדליקים בביתו – חייב בהדלקה בברכה. בלתי אפשרי להדליק מטעמי בטיחות – ידליקו לפחות נר אחד, ואפילו יבואו ויכבוהו – יצאו ידי חובה. המדליק ומשער שיצטרך לכבות הנרות בטרם תחלוף חצי שעה – לא יברך. העיר מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל, כשנשאל על מטיילים בחנוכה: "היעלה על הדעת, שיפקיע אדם עצמו, ממצות נר חנוכה החביבה, שחייבו בה למכור כסותו וכו' ? חובה שלא מצאנו באף אחת מהמצוות.

 

[שיח יצחק]

התארחות ונסיעות בימי החנוכה

1. כשנמצאים רק להדלקה אצל סבא וסבתא או אדמו"ר או צדיק, אין יוצאים ידי חובה, אפילו מתכבדים שם במאכל ומשקה, ושרים, ונשארים שם אפילו כמה שעות – שאין זה לא מקום השינה ולא האכילה.
2. המתגורר בקביעות [אכסנאי] אצל משפחה, כבר 30 יום מלפני חנוכה, נחשב כבני הבית ויוצא בהדלקתם.
3. הבאים להתארח ליום יומיים בחנוכה או אפילו לכל ימי החנוכה, כגון יחיד, זוג או משפחה, אם יש באפשרותם, ידליקו לעצמם (משנ"ב תרע"ז, ה). ואם לא מדליקים לעצמם, חייבים להשתתף בהדלקה – כדלהלן ובוודאי כאשר יש להם חדר המיוחד להם לשינה,

אופן ההשתתפות – לצאת בהדלקת הבית, ב"השתתפות בפרוטה", היינו: או שייתנו 10 אגורות ["פרוטה" בכסלו תשפ"ד – 9.5 אגורות] לבעלי הבית על מנת שיהיה להם חלק בנרות או בשמן, או שבעלי הבית יקנו להם בקניין סודר או בהגבהה, חלק בשמן או בנרות, ויאמרו: אנחנו נותנים לכם במתנה חלק בנרות או בשמן. כאמור לעיל, כאשר המדובר ברווקים ורווקות בני ספרד שבביתם מדליקים כדין, בברכה, בכל מקרה, לא יברכו על הדלקה בבית מארחיהם, כמו כן, יש לציין, שלדעת הגר"ע יוסף זצ"ל בן ספרד הבא לאביו או חתן הבא לבית חמיו כגון לשבת חנוכה – יוצאים ידי חובה עם הבית כאילו הם מבני הבית. רווקים ורווקות בני אשכנז המתארחים גם לשינה, אינם יוצאים בהדלקת הוריהם וישתתפו עם המארחים כנ"ל, הגיעו לאחר שכבר הודלקה החנוכייה, ולא השתתפו איתם, ידליקו לעצמם עם ברכה (אז נדברו ג, נ"ג).

1. אורח שישן במקום אחד ואוכל במקום אחר, כששני המקומות שווים ומיוחדים לו – מברך במקום שאוכל (רמ"א). אבל כשמקום האכילה אינו מיוחד לו, ומקום השינה מיוחד לו – מדליק במקום השינה (דעת הגר"ש ווזנר זצ"ל מבית לוי עמ' ק"כ).
2. בעל או אישה המתארחים וישנים אצל אחרים: יוצאים בהדלקת בני זוגם שנשארו בבית וכנ"ל, ואינם צריכים השתתפות עם המארחים, וצריכים לשמוע הברכות.. רוצים הבעל או האישה להדליק לעצמם בברכה במקום שמתארחים – רשאים, ויכוונו שלא לצאת בהדלקה שבביתם (רמ"א תרע"ז, ג ומ"ב טו-ט"ז).
3. אחד מבני הבית שנסע לחוץ לארץ: יוצא ידי חובה בהדלקה שמדליקים עליו בביתו בארץ, אעפ"י שבמקום אליו נוסע, טרם הגיע זמן הדלקה (ואפילו נוסע ביום ראשון של חנוכה ששם עדיין טרם התחיל חנוכה), כדברי הגרש"ז אויערבך זצ"ל: "דעיקר חובת פרסום הנס תקנוהו על הבית… וכך היא המצווה שאחד מבני הבית ידליק, וכיון שבביתו כבר זמן הדלקה… נחשב במקום שיהיה כמקיים המצווה במקומו" (הליכות שלמה מועדים י"ג, ג). לא מדליקים עליו בביתו, ואינו מדליק שם לעצמו – צריך להשתתף עם המארחים.
4. בני ישיבה או בנות בפנימייה: כאשר באותו הבניין מקום השינה ומקום האכילה (חדר אוכל) – לדעת רוב הפוסקים עדיף להדליק בחדר האוכל וכן דעת מרן החזון איש. וכן הורה מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל בישיבתנו "קול תורה". ולדעת בעל אגרות משה ובעל מנחת יצחק זצ"ל – יש להדליק בפנימייה במקום השינה, ולהיזהר משריפה.

ישנים בבניין אחד ואוכלים בבניין אחר – נחלקו הדעות היכן יש להדליק, להכרעת שו"ת שבט הלוי ג, פ"ג אפשרי להדליק או בפנימייה או בחדר האוכל או בבית המדרש כהוראת הנהלת הישיבה. ויש האוכלים ארוחה אחת של פת במקום השינה ומדליקים שם לכתחילה. בני ובנות ספרד – מברכים, רק כשלא מדליקים בביתם כנ"ל.

אמירת הלל

בכל ימי החנוכה אומרים הלל שלם, שבכל יום התחדש הנס (שו"ע תרפ"ג). ונהגו גם הנשים לאומרו, אף שיש אומרים שהוא הודיה על הניצחון במלחמה ואישה אינה בכלל כיבוש ומלחמה.(שדי חמד). וכתב הגר"ע יוסף זצ"ל: בשו"ת יחווה דעת א, ע"ט: "הדבר ברור, שהנשים הספרדיות אינן רשאיות לברך על ההלל של החנוכה, היות וקבלו הוראתו של מרן הבית יוסף (תקפ"ט) שלא יברכו על מצות עשה שהזמן גרמא, ואם רוצות – יאמרו בלא ברכה. אבל הנשים האשכנזיות יש להן על מי לסמוך בברכתן על ההלל בחנוכה". הערה: הלל ניתן לומר עד השקיעה, שנאמר: "ממזרח שמש ועד מבואו מהולל שם ד'"

קריאת התורה

אין אומרים "א-ל ארך אפיים בהוצאת ספר תורה, ולא "יהי רצון וכו' " שלאחר הקריאה (משנ"ב תרפ"ג, א).

בימי החנוכה קוראים בתורה בפרשת הנשיאים, בכל יום קוראים לשלשה בקרבנות הנשיאים, ואומרים "חצי קדיש" : ביום הראשון, לדעת השו"ע – בברכת כוהנים. ולרמ"א – "ביום כלות משה וגו' [ויש ספרדים הנוהגים בזה כאשכנזים], ההפסקות: לספרדים – לכהן, עד לפני המשכן. ללוי – עד לחנוכת המזבח. ולאשכנזים: (עפ"י הגר"א) לכהן – מביום השני וגו' עד מלאה קטורת, ללוי – עד ביום השלישי, ולישראל – חוזרים וקוראים ביום השני וגו' וכן הלאה בשאר הימים. וביום השמיני: לכהן – ביום השמיני, ללוי – קרבן גמליאל [ולבני ספרד, מ"פר אחד" של היום השמיני (כה"ח), ולישראל – מיום התשיעי וגומרים הפרשה ומוסיפים מהתחלת בהעלותך, עד "עשה את המנורה" – שו"ע ורמ"א תרפ"ד, א ושערי אפרים ח, ע"ט). הערה: קראו בטעות נשיא של יום אחר – בדיעבד, יצאו ידי חובה (משנ"ב תרפ"ד, ג).

"שיר של יום"

במסכת סופרים, שבמקדש היו הלווים שרים בימי החנוכה "מזמור שיר חנוכת הבית וגו' " (תהלים, ל) ויש נוהגים לומר רק מזמור שיר חנוכת וגו' ויש אומרים גם שיר של יום של אותו היום וגם מזמור שיר חנוכת וגו' ולדעת הגר"א שאין אומרים בכל יום אלא מזמור אחד בלבד – אומרים בימי החנוכה "מזמור שיר חנוכת וגו' ".

סעודות חנוכה

רמ"א תר"ע, א: יש אומרים שיש קצת מצוה בריבוי הסעודות בחנוכה, שבאותם ימים הייתה חנוכת המזבח, ושיש לאכול מאכלי גבינה זכר ליהודית. ונוהגין לומר זמירות ותשבחות בסעודות שמרבין בהם, ואז הוי סעודת מצוה" ובביאור הלכה בשם מהרש"ל : "ראוי שהשמחה תהיה מעורבת ובלולה בשמחה של תורה… ובעוונותינו הרבים ,יש אנשים שתחת זמירות ותשבחות שראוי להלל לד' יתברך על הניסים, שעשה לנו הם מרבים בשחוק ה"קרטין" [קלפים], ושומר נפשו ירחק".

לביבות תפוחי אדמה

אף שנתרסקו במגררת וכדומה, כל שניכרת צורת תפוחי האדמה, ואפילו נראים רק כ"חוטי תפו"א דקים" – ברכתן "האדמה". אבל כשנתרסקו לגמרי, במעבד מזון או ב"בלנדר", ובוודאי כשעשויות מקמח תפו"א – ברכתן "שהכול" (עפ"י שו"ע או"ח ר"ב, ז וספר מקור הברכה ובהליכות שלמה תשרי-אדר י"ז, ח). לבני ספרד, יש לציין, שאמר לי הגרב"צ אבא שאול זצ"ל שכשמגישים לו פיר"ה תפוחי אדמה או לביבות, מבקש שיניחו עמהם חתיכת תפו"א ומברך עליו "אדמה" ופוטר השאר, ראה גם שו"ת אור לציון ח"ב י"ד, ב).

אבל ר"ל בחנוכה

תפילת אבל בחנוכה לפני התיבה: במשנ"ב אין הכרעה בדבר (ראה תרפ"ג, א תרל"א, מ"ד, תקפ"א, ז וביאור הלכה קל"ב בקונטרס מאמר קדישין) והדבר תלוי במנהג המקום, הלכה למעשה: בקהילות החסידים נהוג שאין אבל מתפלל אף לא במנחה וערבית וכן הביא בשו"ת יד סופר או"ח ל"ז בשם זקנו ה"כתב סופר". מאידך, בקהילות נוסח אשכנז נהוג להתפלל מנחה וערבית (ערוה"ש יו"ד שע"ו, י"ד), ויש הנוהגים להתפלל אף שחרית עד ההלל (גשר החיים כ"ג, ה וכן הוא במנהגי חב"ד כמובא בסוף שו"ע הרב). ולגר"א לא היה מניח לאבל להתפלל שחרית כלל, ובשו"ת רבבות אפרים א, תמ"ג שאמר לו הגר"מ פיינשטין זצ"ל שאבל אינו מתפלל כלל לפני העמוד בחנוכה.

הערה: אבל בתוך י"ב חודש, שבני משפחתו נוהגים להתאסף באחד מימי חנוכה לסעודה לכבוד חנוכה, מותרים גם בשנה זו, אולם יזמרו רק שירות ותשבחות לחנוכה (תשובת מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל (מבקשי תורה חנוכה תשנ"ו).


הסופגניות בהלכה

מנהג קדום לאכול ספגניות מטוגנות בשמן – זכר לנס השמן (רבנו מימון בן יוסף אבי הרמב"ם בקובץ שריד ופליט ירושלים, תש"ה). ומרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל הוסיף טעם, כיון שבחנוכת בית חשמונאי גנזו אבני המזבח שטימאו היוונים (גמ' ע"ז נ"ב ע"ב), ולכן נהגו במאכלים שברכתם דווקא "מזונות" כדי להזכיר בברכת "על המחיה" שמזכירים בה "ועל מזבחך", מה שאין מזכירים בברכת המזון, ועל כן, יש לאכלם מחוץ לסעודה (הליכות שלמה, אורחות הלכה).

1. בצק שמרים שיטוגן – פטור מחלה (שו"ע יו"ד שכ"ט, ג), וירא שמים מפריש בלא ברכה. מכינים בצק כשיעור, אם אפילו מיעוטו ייאפה, מפרישים מהכול בברכה. 2. עבור בני ספרד, לכאורה חובה שטיגון הסופגניות ייעשה על ידי ישראל, כי אין די, לדעת מרן בעל השולחן ערוך, בהדלקת האש בלבד כדי לשלול "בישולי גויים", אלא יש להניח כל סופגנייה בשמן, בידי יהודי. אמנם, יש לציין, שבשו"ת יחווה דעת ה, נ"ג ויביע אומר י, יו"ד ז מצרף הגר"ע יוסף זצ"ל כמה סיבות להקל אף לבני ספרד, לאכול סופגנייה שלא הונחה על גבי האש על ידי ישראל. 3. ברכת הסופגנייה, כנהוג היום לכל העדות – "בורא מיני מזונות" ( ראה שו"ע ורמ"א קס"ח, י"ג כה"ח, ק"ז ושו"ת אור לציון ב, עמ' צ"ח). וכשאוכלים אותה לקינוח סעודה – מברכים תחילה "מזונות" (ראה ביה"ל קס"ח, ד"ה וירא וכו' ובספר וזאת הברכה לוח ברכות, הערה ק"א). 4. סופגניות מטוגנות – אין בהם דין קביעות סעודה" ככל "תבשיל של דגן".
2. כשאוכלים סופגנייה, ומרגישים רטיבות על האצבעות, אין צורך בנטילת ידיים, כדין דבר "שטיבולו במשקה", כיון שטיגון הסופגנייה לא נעשה בשמן זית, וכל שמן אחר אינו משבעת המשקים (י"ד שח"ט ד"ם: יין, דבש, שמן (זית), חלב, טל, דם, מים).אינו מחייב נטילה בלא ברכה (עפ"י שו"ע קנ"ח, ד).
3. סופגניות הממולאות בריבת חלב, או הנילושות בחלב – יש למרוח מעליהן, גם כן, מעט מהקרם, כדי שייראה שהסופגנייה חלבית, ובפרט לקראת שבת חנוכה אף שמן הדין, איסור לישת עיסה בחלב נאמר דווקא בלחמים ולא בעוגות (שו"ע יו"ד צ"ז, א). הערה: סופגניות הנאפות בתנור – מפרישים מעיסתן חלה, ואפילו נאכלות לקינוח – אין מברכים עליהן. ויש בהן דין "קביעות סעודה" – ככל פת הבאה בכיסנין האפויה.

חלוקת דמי חנוכה

מרן הרב מפוניב'ז זצ"ל הסביר את המנהג לחלק "דמי חנוכה" לילדים בימי החנוכה, "מפני שהיוונים אסרו ללמוד תורה, וכאשר ניצחו אותם, ורצו להחזיר את הילדים ללימוד, נתנו להם קצת מעות כדי שילמדו, כי זו הדרך לחבב על הילדים את הלימוד, כמו שכתב הגר"א באיגרתו, ומתוך שלא לשמה בא לשמה, ולזכר זה נותנים "דמי חנוכה" כדי להמריץ את הילדים ללמוד" (ספר "שפתי חיים" להגר"ח פרידלנדר זצ"ל מועדים חלק ב עמ' קל"ד).

"בר מצווה" בחנוכה

קטן הנעשה בר מצוה באחד מלילות החנוכה ומנהג ביתו להדליק בשקיעת החמה, לדעת רוב הפוסקים ידליק בשעת השקיעה כמנהג ביתו, ולא ימתין עד לאחר צאת הכוכבים כשהוא כבר גדול (דעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל (הליכות שלמה חנכה ט"ז, יד), הגרי"ש אלישיב זצ"ל (אשרי האיש ג, טל ופסקי שמועות חנכה עמ' פג), הגר"נ קרליץ זצ"ל (ספר חנכה יג, טז) והגר"ח קנייבסקי זצ"ל (שם, חנכה ב, י"ז), כיון שמעיקר הדין יוצא בהדלקת אביו ואינו מדליק אלא משום הידור, ומעוד סיבות.

שאריות השמן והפתילות ביום השמיני

הנותר ביום השמיני מן השמן שהושם בבזיכי החנוכייה למצות ההדלקה, עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו – שהרי הוקצה למצוותו (שולחן ערוך תרע"ז, ד), ואין להשתמש בו, לא לנרות שבת ולא לנרות בית הכנסת, וכהסבר הרמב"ן למסכת שבת כ"א ע"ב: "ולא דמי לעצי סוכה ולנוי סוכה, שמותרים אחר החג, משום שלא נתנם אלא למצות החג, ודעתו עליהם לאחר שבעה, אבל הכא דעתו הייתה שיידלק כל השמן שבחנוכייה (אם לא התנה שמקדיש רק את המיועד לחצי שעה של מצוותו),כמו שהקדישו לשמים". ובקיצור שולחן ערוך קמ"ט, כשגם הפתילות שדלקו למצווה – בכלל הקדושה ויש לשרפן. אבל בשמן שנשאר בבקבוק – אין קדושה. יש נוהגים, להצניע את השמן והפתילות שנותרו, למדורת החמץ בערב פסח הבעל"ט, אבל אין להצניעם להדלקת חנוכה, בעוד שנה, שחוששים לתקלה, שמא ישתמשו בהם לצרכם במשך השנה.

פסקי הלכה נוספים

הקונים כוסיות היכולות לשמש גם לשתייה, לצורך הדלקת חנוכה: דעת הגר"נ קרליץ זצ"ל (שלמי תודה, חנוכה) שיש להטבילם עכ"פ בלא ברכה, ובספר "פרי אליהו" ג, כ"ה משום שמאוס הוא להדליק נרות מצוה, בכלי הראוי גם לשתייה, שטרם הוטבל. אמנם, לדעת הגר"א נבנצל שליט"א בשו"ת מציון תצא תורה עמ' ק שכל עוד אינן מיועדות לשתייה, אינן צריכות הטבלה, אא"כ נקנו מראש לשתי המטרות.

נרדמו ההורים לקראת זמן הדלקת הנרות: הורו הגרא"ל שטיינמן זצ"ל והגר"ח קנייבסקי זצ"ל ב"קונטרס דיני הדלקת חנוכה" שאם ילדיהם יודעים שניחא להם שיעירום – מותר להעירם, עפ"י חכמת אדם ס"ז, י"א שמותר להעיר אביו לתפילה אם ידוע שרוצה בזה. אמנם, אם האב מיקל להדליק מאוחר יותר – אין להעירו, עפ"י דברי הגרי"ש אלישיב זצ"ל לעניין אב שנוהג בזמן קר"ש כהגר"א (ספר כיבוד הורים ו, הערה י"ב).

הדלקה בנרות חשמליים: אסורה, מכמה סיבות: א. אור החשמל אינו מכלה את הפתילה, ולכן אינו דומה להדלקת המקדש. ב. בהדלקה בחשמל, אין דבר "הכלה", כמו השמן של ביהמ"ק שהיה שמן מתכלה, והנס היה שלא כלה. כמו כן, אין בזמן ההדלקה עדיין את כל השיעור להדלקת חצי שעה (דעת מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל בספרו "מאורי אש"). ג. מנורת המקדש נדלקה על ידי אדם ולא על ידי "מכונה". ד. נורת החשמל שבתוך הזכוכית דומה למדורה, ולדעת שו"ע תרע"א, ד אינה נחשבת אפילו לא לנר אחד (כף החיים שם). ה. כיון שמשתמשים כל השנה בנורות החשמל אין בהם פרסום הנס (בית יצחק להגאון רי"א ספקטור זצ"ל). לדעת הגר"ע יוסף זצ"ל , ושו"ת באר משה ח"ו קונטרס עלעקטריק סי' נ"ח ושו"ת ציץ אליעזר א, כ שבשעת הדחק גמורה, כשאין כל אמצעי אחר להדלקה, ידליקו בנורות חשמליות בלא ברכה, ויניחום במקום שאין שם נר חשמלי במשך השנה.

הדלקה בפנס או במצבר: דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל (קונטרס הליכות והנהגות עמ' י"ד) והגרב"צ אבא שאול זצ"ל (בשו"ת אור לציון י"ח, י"ב) שבשעת הצורך במקום שאין שום אפשרות במה להדליק, עדיף להדליק בפנס או במצבר, המספיקים לפחות לחצי שעה, כיון "שכל שיעור ההדלקה נמצא לפנינו, וצריך שהנרות יהיו מסודרים בצורת חנוכיה, וכן כתב מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל (בהליכות שלמה ט"ו, ג), וזכורני שכן הורה מרן הגרש"ז זצ"ל לחברי בישיבת קול תורה, שטס לאוסטרליה, בחנוכה, שידליק בפנסים קטנטנים, במטוס, כמובן בלי ברכה, רק לפרסם הנס.

"מעוז צור"

"רוב בניו וקנייניו על העץ תלית" ולכאורה לא מצאנו שתלו עם המן את רכושו? תשובה: ראה גמ' מגילה ט"ו ע"ב: "מלמד שכל גנזיו של אותו רשע חקוקין על ליבו" ועל זה הצביע, כשאמר: "וכל זה אינו שווה לי". ויש מפרשים, "רוב בניו" – שהתפאר בהם מאד, הם קנייניו. ועוד מפרשים, ש"קנייניו" מתייחס על "מחית", כלומר, את בניו ואת קנייניו מחית, ואת המן עצמו "על העץ תלית". "דחה אדמון בצל צלמון, הקם לנו רועה [רועים] שבעה מי הם השבעה? תשובה: ראה גמ' סוכה נ"ב ע"ב עפ"י הפסוק: "אשור לא יבוא בארצנו וגו' וכי ידרוך בארמונותינו והקימונו עליו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם" (מיכה ה, ד) – "אדם, שת, מתושלח, דוד, אברהם, יעקב ומשה, דוד באמצע, אדם ושת ומתושלח מימינו ואברהם, יצחק יעקב ומשה בשמאלו" (עי' רש"י לעניין יצחק). והנסיכים שבפסוק: "ישי, שאול, שמואל, עמוס, צפניה, צדקיה, משיח ואליהו".

 

[שיח יצחק]

מנהג קדום לאכול ספגניות מטוגנות בשמן – זכר לנס השמן (רבנו מימון בן יוסף אבי הרמב"ם בקובץ שריד ופליט ירושלים, תש"ה). ומרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל הוסיף טעם, כיון שבחנוכת בית חשמונאי גנזו אבני המזבח שטימאו היוונים (גמ' ע"ז נ"ב ע"ב), לכן נהגו במאכלים שברכתם דווקא "מזונות" כדי להזכיר בברכת 'על המחיה' "ועל מזבחך", מה שאין מזכירים בברכת המזון. ועל כן יש לאכלם מחוץ לסעודה (הליכות שלמה, אורחות הלכה).

1. בצק שמרים שנעשה על מנת לטגנו – פטור מחלה (שו"ע יו"ד שכ"ט, ג), וירא שמים מפריש בלא ברכה. סופגניות הנאפות בתנור – מפרישים מעיסתן חלה. כשמכינים בצק כשיעור, לאפיה, אפילו אם רק מיעוטו ייאפה, מפרישים מהכל בברכה.
2. עבור בני ספרד, חובה שטיגון הסופגניות ייעשה על ידי ישראל, כי אין די, לדעת מרן בעל השולחן ערוך, בהדלקת האש בלבד כדי לשלול "בישולי גויים", אלא יש להניח כל סופגנייה בשמן, בידי יהודי.
3. ברכת הסופגנייה, כנהוג היום לכל העדות – "בורא מיני מזונות" (ראה שו"ע ורמ"א קס"ח י"ג, כה"ח ק"ז, ושו"ת אור לציון ב עמ' צ"ח). סופגניות מטוגנות – גם כשאוכלים אותן לקינוח סעודה מברכים תחילה "מזונות" (ראה ביה"ל קס"ח ד"ה וירא וכו' ובספר וזאת הברכה לוח ברכות, הערה ק"א). ואין בהם דין קביעות סעודה ככל "תבשיל של דגן". סופגניות הנאפות בתנור – אפילו נאכלות לקינוח אין מברכים עליהן, ויש בהן דין "קביעות סעודה" ככל פת הבאה בכיסנין האפויה.
4. כשאוכלים סופגנייה, ומרגישים רטיבות על האצבעות, אין צורך בנטילת ידיים כדין דבר "שטיבולו במשקה", כיון שטיגון הסופגנייה לא נעשה בשמן זית, וכל שמן אחר שאינו משבעת המשקים (י"ד שח"ט ד"ם: יין, דבש, שמן [זית], חלב, טל, דם, מים) אינו מחייב נטילה בלא ברכה (עפ"י שו"ע קנ"ח, ד).
5. סופגניות הממולאות בריבת חלב, או הנילושות בחלב – יש למרוח מעליהן, גם כן, מעט מהקרם, כדי שייראה שהסופגנייה חלבית, ובפרט לקראת שבת חנוכה, אף שמן הדין איסור לישת עיסה בחלב נאמר דווקא בלחמים ולא בעוגות (שו"ע יו"ד צ"ז, א).
6. לביבות תפוחי אדמה, אף שנתרסקו במגררת וכדומה, כל שניכרת צורת תפוחי האדמה, ואפילו נראים רק כ"חוטי תפו"א דקים" – ברכתן "האדמה". אבל כשנתרסקו לגמרי, במעבד מזון או ב"בלנדר", ובוודאי כשעשויות מקמח תפו"א – ברכתן "שהכול" (עפ"י שו"ע או"ח ר"ב, ז וספר מקור הברכה ובהליכות שלמה תשרי-אדר י"ז, ח).

לבני ספרד, יש לציין, שאמר לי הגרב"צ אבא שאול זצ"ל שכשמגישים לו פיר"ה תפוחי אדמה או לביבות, מבקש שיניחו עמהם חתיכת תפו"א ומברך עליו "אדמה" ופוטר השאר, וראה גם שו"ת אור לציון ח"ב י"ד, ב.

 

[שיח יצחק]

א. "כל נפ"ש נדלקת בחנוכה". נפש – נ'רות פ'תילות וש'מנים, כולם כשרים להדלקה (שו"ע תרע"ג, א), בשונה מנר שבת ש"אין מדליקין.. לא ב… ולא ב… ולא ב…" כי בשבת צריך נר שידלק יפה, שלא לבוא לידי הטיית הנר. ועל כן יש שבשבת חנוכה אינם אומרים פרק במה מדליקין וכו', שלא ייראה שכבוד נרות החנוכה, כביכול, פחות מכבוד נר של שבת, והמשנה ברורה כתב לאומרו.

ב. מצווה מן המובחר להדליק בשמן זית בדומה להדלקת המקדש. ודעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל שלכתחילה אין להשתמש בשמן שאינו למאכל (קונטרס נרות חנוכה, תשס"ו), וכן דעת הגר"ח קנייבסקי שליט"א (דולה ומשקה, עמ' רל"ז) והגר"מ שטרנבוך שליט"א (קובץ קול מהיכל עמ' תקט"ו), אבל שמענו מפי הגרי"ש זצ"ל שוודאי אין זה מעכב. ויש מתירים לכתחילה אף בשמן שאינו ראוי לאכילה כגון ב'שמן למאור' – חזון איש, כף החיים (תרע"ג, י"א) הגר"נ קרליץ זצ"ל (חוט שני חנוכה עמ' שי"ט ובעל 'קנה בשם' זצ"ל), וכן יש לדייק מלשון המ"ב (תרע"ג, ב.).

ומצוה מן המובחר בפתילה מצמר גפן, אך כנ"ל, הכל כשר להדלקת החנוכיה. ויש מהדרים להחליף את הפתילות מדי יום, בדומה להדלקה שבמקדש, וכן מנהג חב"ד.

ג. פתיל צף – כשר, אעפ"י שהוא מצופה שעווה, מכל מקום, כיון שנשרף מיד, עיקר ההדלקה בשמן (דעת הגרש"ז אויערבך, הגרי"ש אלישיב והגר"ש וואזנר זצ"ל). הערה: אין מדליקים בשמן שבקדושת שביעית, שהרי "אין לנו רשות להשתמש בהם".

ד. הדלקה בנרות חשמליים אסורה, מכמה סיבות: א. אור החשמל אינו מכלה את הפתילה, ולכן אינו דומה להדלקת המקדש. ב. בהדלקה בחשמל אין דבר "הכלה", כמו השמן של ביהמ"ק שהיה שמן מתכלה, והנס היה שלא כלה. כמו כן, אין בזמן ההדלקה עדיין את כל השיעור להדלקת חצי שעה (דעת מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל בספרו "מאורי אש"). ג. מנורת המקדש נדלקה על ידי אדם ולא על ידי 'מכונה'. ד. נורת החשמל שבתוך הזכוכית דומה למדורה, ולדעת השו"ע (תרע"א, ד) אינה נחשבת אפילו לא לנר אחד (כף החיים שם). ה. כיון שמשתמשים כל השנה בנורות החשמל אין בהם פרסום הנס (בית יצחק להגאון רי"א ספקטור זצ"ל).

ודעת הגר"ע יוסף זצ"ל, וכן בשו"ת באר משה (ח"ו קונטרס עלעקטריק סי' נ"ח) ובשו"ת ציץ אליעזר (א, כ), שבשעת הדחק גמורה, כשאין כל אמצעי אחר להדלקה, ידליקו בנורות חשמליות בלא ברכה, ויניחום במקום שאין שם נר חשמלי במשך השנה.

ה. הדלקה בפנס או במצבר: דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל (קונטרס הליכות והנהגות עמ' י"ד) והגרב"צ אבא שאול זצ"ל (שו"ת אור לציון י"ח, י"ב) שבשעת הצורך במקום שאין שום אפשרות במה להדליק, עדיף להדליק בפנס או במצבר, המספיקים לפחות לחצי שעה, כיון שכל שיעור ההדלקה נמצא לפנינו. וצריך שהנרות יהיו מסודרים בצורת חנוכיה. וכן כתב מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל (הליכות שלמה ט"ו, ג), וזכורני שכן הורה מרן הגרש"ז זצ"ל לחברי בישיבת קול תורה, שטס לאוסטרליה בחנוכה, שידליק בפנסים קטנטנים במטוס, כמובן בלי ברכה, רק לפרסם הנס.