תראה כאן מדברי גאון פלוני.
בדין מי שלא ספר בלילה אם סופר ביום, מצינו כמה שיטות בד' הראשונים, דהנה בבה"ג שלפנינו בהל' עצרת כתב, ז"ל, והיכי דאינשי ולא בריך על ספיה"ע מברך למחר, אך התוס' במגילה ד"כ: הביאו בשם בה"ג שסופר למחר בלא ברכה, (ועמש"נ הטעם בזה לעיל ענף ג'), וכנ' הוא עפ"ד בה"ג בהל' מנחות בשם ר"י גאון דלהלן, (וראבי"ה בסי' תקכ"ו הביא בשם בה"ג דמי שלא ספר בלילה לא יברך ביום וכ"ה באו"ז סי' שכ"ט ובמרדכי ספ"ב דמגילה, ואולי כונתם שלא יברך אך יספור בלא ברכה, ועי' ב"ח סי' תפ"ט שעמד בזה ע"ד המרדכי), והובאו ד' בה"ג אלו בספה"י סי' ת"י וכן הביאו ד' בה"ג אלו בשבה"ל סי' רל"ד, ובתוהרא"ש מגילה ד"כ:, וברשב"א ריטב"א ור"ן שם, וכתב ע"ז דליתא, מדאמרי' כל הלילה כשר לקצירת העומר וכו', ובמנחות אמרי' לילה דומיא דיום, מה דיום בלילה וכו', ש"מ ליתא בלילה, ודעת הרמב"ם פ"ז מתו"מ הכ"א דשכח ולא מנה בלילה מונה ביום, וכבר תמהו בזה על מה שנסתפק בזה בשעה"צ סי' תפ"ט סקמ"ג בדעת הרמב"ם בזה, (וע' גם בביה"ל ח"א סו"ס ל"ח שדן בזה לדעת הרמב"ם, ולא הזכיר שהוא מפורש בד' הרמב"ם).
והתוס' במגילה ד"כ: כתבו עוד, דאף למאן דמכשר קצירת העומר ביום דיעבד, מודה הוא דאין לספור ביום, משום דשנה עלי' הכתוב לעכב דכתיב תמימות, ואי אתה מוצא תמימות אלא כשאתה מונה בלילה, עכ"ל, וכ"כ הרשב"א הריטב"א והר"ן שם והשבה"ל בסי' רל"ד, ובפשוטו אין כונתם דצריך לספור בלילה משום דין תמימות, שהרי משום תמימות אין לנו להצריך לספור בלילה רק בלילה הראשון, אך מדכתיב תמימות ילפי' דספירה היא בלילה, דאל"כ אי"ז תמימות, כיון שגם בט"ז אינו סופר בלילה, אך בד' התוס' בסוגיין ובד' הרי"ד בספר המכריע מבו' שדעתם דתמימות קאי על כל לילה ולילה שתהא ספירתו תמימה, וכדלהלן.
ועיי"ש ברשב"א וריטב"א ובשבה"ל שהוסיפו עוד, שאין לדמות להא דמכשיר נקצר ביום, שהרי ה"נ מכשיר קצירה ב' ימים קודם, ואפ"ה לא נכשיר ספירה ב' ימים קודם, וע' משכנו"י דיני ספיה"ע, ועונג יו"ט או"ח סי' מ"ג, ואו"ש ספ"ז מתמידין ומוספין, מש"כ לישב לדעת בה"ג דסופר ביום דומיא דקצירה, ולא אמרי' שאין לדמות לקצירה שכשרה גם ב' ימים קודם, עיי"ש, (ולכאו' נ' שעיקר הישוב בזה, הוא דהגם דקצירה כשרה כמה ימים קודם, מ"מ ספירה ל"ש רק באותו היום, דביום אחר אי"ז ספירה כלל דיום זה, ולא מדמי' ספירה לקצירה, אלא לענין זה דאין הזמן דליל ט"ז מעכב, ואכמ"ל עוד בזה).
והנה בבה"ג מנחות סו"ס ע"א, ז"ל, מר רב יהודאי גאון הכי אמר, היכא דלא מנה עומר לילה קמא לא מני בשאר לילותא, מ"ט דבעי' שבע שבתות תמימות ולילות, אבל בשאר לילותא היכא דלא מנה מאורתא מני ביממא ושפיר דמי, עכ"ל.
ומבו' דעת ר"י גאון, דהגם דמהניא ספירה ביום, מ"מ ביום הראשון ל"מ משום דינא דתמימות, ונ' להוסיף לפ"ז, דהנה בד' ר"י גאון מבו' ב' דינים, חדא דמי שלא ספר כלל ביום הראשון שוב אינו סופר, ול"ד לשאר הימים שאף אם לא ספר יום א' סופר בימים שאח"כ, ועוד שאם לא ספר בלילה הראשון אינו סופר ביום, ול"ד לשאר ימים שאם לא ספר בלילה סופר ביום, ופשוט שאי"ז ב' חידושי דינים נפרדים, אלא הכל חד דינא הוא, דמשום דינא דתמימות בעי' שתתחיל הספירה בליל ט"ז, וע"כ מה"ט אם לא ספר בט"ז אינו סופר בשאר הימים, וע"כ נמי אם לא ספר בליל ט"ז אינו סופר ביום, דהגם דספירה ביום כשרה, מ"מ הרי בעי' שתתחיל הספירה בליל ט"ז, וכל שלא התחיל לספור בליל ט"ז, הרי דכ"ה שאינו סופר בשאר הימים, ה"נ ל"מ לספור ביום זה, וז"פ.
והרי"ד בספר המכריע כתב ע"ז, ז"ל, אינו נראה דעל כל הימים כתב תמימות, וכ"ה דספירת יום ראשון אינה כשרה אלא בלילה וכו', עכ"ל, והובא גם בשבה"ל סי' רל"ד.
ומבו' דעת הרי"ד, דדינא דתמימות ל"ה על הספירה כולה, אלא הוי זה על כל יום ויום, שתהא ספירתו תמימה מבלילה, ועיי"ש לעיל מינה בד' הרי"ד, שתמה ע"ד ר"י גאון דהיכא דלא ספר בלילה הראשון אינו סופר בשאר לילות, ז"ל, אלא ודאי לא אמר רחמנא תמימות אלא שיתחיל מנינה מבערב ולא שיעכבו זא"ז וכו', עכ"ל, וזהו כדעתו שדין תמימות נאמר על כל יום ויום בפנ"ע, וכן נ' דעת התוס' בסוגיין שהביאו די"א דאפי' ביום סמוך לחשיכה עדיף משום תמימות, וכ"ה ברא"ש בשלהי פסחים, ומשמעות הדברים דאיירי בכל הלילות, והרי שבכל יום ויום נאמר דין תמימות שתהא ספירתו תמימה, וכפי הנר' מה"ט תמהו התוס' בסו"ד טובא ע"ד בה"ג שאם הפסיק יום א' ולא ספר שוב אינו סופר משום דבעיא תמימות, וכתבו ע"ז דתימה גדולה הוא ולא יתכן, והיינו משום דלטעמייהו דין תמימות לא נאמר כלל על הספירות כולן, אלא נאמר על כל ספירה וספירה.
אך הר"ן בשלהי פסחים הביא שאמרו בתוס' דכיון דמדרבנן הוא טוב לספור "ביום ראשון בספק חשיכה כדי שיהיו שבע שבתות תמימות לגמרי, עכ"ל, והרי שלא אמרו כן אלא בלילה הראשון, והיינו משום דדין תמימות ל"ה על כל יום ויום, אלא על הספירה כולה שיהיו שבע שבתות תמימות, וע"כ יש לו להתחיל בתחילת ליל ט"ז.
והנה במ"ב סי' תפ"ט סק"ב כתב דסופרין קודם עלינו, כדי שיתקיים יותר מה שכתוב תמימות תהיינה, והנה הרי בכל לילה סופרין קודם עלינו, ונ' מזה דקי"ל דדינא דתמימות נאמר על ספירת כל לילה ולילה, וכמש"נ מד' תוס' והרי"ד.
וראיתי להעיר עוד בזה, דהנה לפי' המבו' נמצא, דנחלקו הראשונים בטעם הא דל"מ ספירה ביום, אם הוא משום דזמן ספירה הוי בלילה, או דהוא משום דין תמימות דבעי' שתהא ספירה תמימה, ויל"פ דהיינו דבעי' שתחול הספירה על כל היום, וע"כ צריך לספור בלילה, והנה הראבי"ה בסי' תקכ"ו דן דיועיל ספירה ביום מדין תשלומין, והובא באו"ז ובמרדכי, ולכאו' כ"ז ל"ש רק אם לילה הוי זמן להספירה, אך אם דין לילה הוי בהחפצא דהספירה שתהא ספירה תמימה ותחול על כל היום, הרי ל"ש ע"ז תשלומין, דספירה ביום לאו ספירה היא, ומה"ט לא דן ראבי"ה דיהני תשלומין בלילה שלאחריו, דביום אחר ל"ש כלל מעשה ספירה דאתמול, וע"כ ל"ש שיספור מדין תשלומין, וזה דלא כשיטת רה"ג והגאונים שהבאנו לעיל ענף ג' דס"ל דאף בסופר למחר הוי זה מעשה ספירה, עיי"ש בסקי"ב ובהערה שם.
