בהעלותך הִתְבּוֹנְנוּ מָה אֵרַע לְמִרְיָם הַנְּבִיאָה (1 צופה)

[געגועים]

וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה

וְעַל עִנְיָן זֶה מַזְהִיר בַּתּוֹרָה וְאוֹמֵר (דברים כד, ח-ט) הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת. זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר הִתְבּוֹנְנוּ מָה אֵרַע לְמִרְיָם הַנְּבִיאָה א) שֶׁדִּבְּרָה בְּאָחִיהָ ב) שֶׁהָיְתָה גְּדוֹלָה מִמֶּנּוּ ג) בְּשָׁנִים ד) וְגִּדַלְתּוֹ עַל בִּרְכֶּיהָ ה) וְסִכְּנָה בְּעַצְמָהּ לְהַצִּילוֹ מִן הַיָּם ו) וְהִיא לֹא דִּבְּרָה בִּגְנוּתוֹ ז) אֶלָּא טָעֲתָה שֶׁהִשְׁוַתּוֹ לִשְׁאָר נְבִיאִים ח) וְהוּא לֹא הִקְפִּיד עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב, ג) וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאֹד. וְאַף עַל פִּי כֵן מִיָּד נֶעֶנְשָׁה בְּצָרַעַת. קַל וָחֹמֶר לִבְנֵי אָדָם הָרְשָׁעִים הַטִּפְּשִׁים שֶׁמַּרְבִּים לְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת. לְפִיכָךְ רָאוּי לְמִי שֶׁרוֹצֶה לְכַוֵּן אָרְחוֹתָיו לְהִתְרַחֵק מִישִׁיבָתָן וּמִלְּדַבֵּר עִמָּהֶן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתָּפֵס אָדָם בְּרֶשֶׁת רְשָׁעִים וְסִכְלוּתָם. ​

(רמב"ם פט"ז מהלכות טומאת צרעת ה"י)​

​

מקור מיימון​

א) למרים הנביאה. פי' אפילו שהיתה צדקת גדולה שהיה הבאר עולה בזכותה וגם נביאה כמו שכתוב ותקח מרים הנביאה. (ע"פ שמירת הלשון שער התבונה פרק י"ב)

ב) שדברה באחיה. פי' אפי' שהיה אחיה חביבה אשר אהבתו כנפשה וודאי לא התכוונה לרעתו. (ע"פ שמירת הלשון הנ"ל)

ג) שהיתה גדולה ממנו. בברכי יוסף להרב חיד"א ז"ל (יו"ד סי' ר"מ ס"ק י"ז) מוכיח מדברי הרמב"ם הללו שאדם חייב בכבוד אחותו הגדולה, וזה לשונו: חייב אדם בכבוד אחיו הגדול וכו'. יש לחקור אי אחיו לאו דוקא וה"ה אחותו הגדולה או דילמא אחיו הגדול דוקא אך אחותו הגדולה אינו חייב לכבדה. והיה מקום למצוא סמך דה"ה דחייב לכבד אחותו הגדולה ממ"ש הרמב"ם סוף הל' טומאת צרעת פט"ז הל' י' וז"ל התבוננו מה אירע למרים הנביאה שדברה באחיה שהיא גדולה ממנו בשנים וגדלתו בין ברכיה וכו' ע"ש ומשמע קצת דכוונת הרמב"ם לומר שהיא אחותו הגדולה והוא חייב בכבודה, ועוד שהיא גדלתו בין ברכיה.

ד) בשנים. בשש שנים היתה מרים הנביאה גדולה ממשה רבינו כמבואר במדרשים.

ה) וגידלתו על ברכיה. לכאורה אמר זה מסברא דנפשיה, לפי שמרים היתה אחת מהמיילדות לחד שיטה בחז"ל וכתיב ותחיין את הילדים א"כ כ"ש שגידלתו לאחיה על ברכיה. וראה בספר שערים מצוינים בהלכה שפי' מה שאמרו בגמ' (ב"ב קמא.) בת תחילה סימן יפה לבנים איכא דאמרי דמרביא לאחהא. כיון שהיא הגדולה היא עוזרת לגדל אחיה, וכן אמרי' במס' נדה (מח:) בבנות עניים שנושאין אחיהן על צדיהן, והיינו שמגדלות אותם מפני שאין להם שפחות. ועי' ברמב"ם שכתב דמרים הנביאה היתה גדולה מאחיה וגידלתו על ברכיה כו'. עכ"ל.

ו) וסכנה בעצמה להצילו מן הים. גם זה לכאורה אמר מסברא דנפשיה מדכתיב ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו, כי בנוסף למה שדאגה שמא המצריים יזיקו לו, גם דאגה שהוא בסכנה מפני מי הים השוטפים, ובזה שעמדה שם סיכנה את עצמה.

יש שרצו להגיה בדברי הרמב"ם "להצילו מן היאור", ואין צורך לפי שסובר כדברי ר"א במדרש רבה ותשם בסוף בים סוף מקום שנילוס וים סוף מתחברים ודו"ק.
וראה בשמירת הלשון הנ"ל שמביא דברי הרמב"ם וכותב וסיכנה עצמה להצילו מן המים.

ז) והיא לא דברה בגנותו. כמובא בספרי בהעלותך אות צ"ט: והרי דברים ק"ו ומה מרים שלא נתכוונה לדבר באחיה לגנאי אלא לשבח וכו'. וכן בפ' תצא אות רע"ה: והרי דברים ק"ו ומה מרים שלא דברה אלא שלא בפניו של משה ולהנייתו של משה ולשבחו של מקום ולבנינו של עולם כך נענשה, כל המדבר בגנותו של חבירו, ברבים עאכ"ו. ובספרי זוטא בהעלותך סי' יב אות ט: והלא דברים קל וחומר ומה אם אלו שדברו באחיהן הקטן מהן ולא דברו בגנותו אלא שהשוו אותו לשאר נביאים כך נענשו, המדבר בגנותו של חבירו בפניו על אחת כמה וכמה. ובתנחומא מצורע אות ב: והלא דברים קל וחומר ומה מרים שלא דברה אלא באחיה חביבה שלא בפניו ולא נתכונה אלא להחזירו לאשתו כך, המספר לשון הרע על חברו על אחת כמה וכמה. (מתוך ספר קרית מלך להגר"ח קנייבסקי זצ"ל)

ח) אלא טעתה שהשותו לשאר נביאים. כמובא בספרי זוטא שם: אלא שהשוו אותו לשאר נביאים.

והרב אלחנן ווסרמן בספר קובץ מאמרים עמוד מ"ט הקשה וז"ל: והנה בעיקרי הדת שמנה הרמב"ם בפיה"מ (פ' חלק) מנה שם עיקר אחד שכל דברי נביאים אמת ועוד עיקר אחר שנבואת מרע"ה היתה למעלה מנבואת כל הנביאים, ולפי"ז האומר כי נבואת מרע"ה שוה לנבואת כל הנביאים ה"ז כופר באחד מעיקרי הדת ודינו כמומר לכל התורה ואין לו חלק לעוה"ב. וקשה איך אפשר ללמוד בק"ו ממרים לענין איסור לשה"ר שהמספרו לא יצא מכלל ישראל וגם איך אפשר לומר על מרים הנביאה שיצתה מכלל ישראל ח"ו, וי"ל שהעיקר הזה למדנו מפרשת מרים שאמר להן הקב"ה "לא כן עבדי משה פא"פ אדבר בו במראה ולא בחידות" וגו' אבל בשעה שדיברה מרים עדיין לא נאמרה הפרשה ההיא ולא נודע עדיין העיקר הזה ודיבורה אז לא היה בו כפירה בעיקר מעיקרי הדת אלא לשה"ר שמיעטה מדרגת מרע"ה מכפי שהיה באמת, אבל עכשיו אם יאמר אדם כמו שאמרה מרים, שנבואת מרע"ה איננה גדולה מנבואת שאר הנביאים ה"ז כופר באחד מעיקרי הדת. עכ"ל.​