בראשית האדמה היא זו שהרגה את הבל (1 צופה)

[גרינפלד]

כתב האור החיים, וז"ל, וחשב להורגו, וחש שתעל צחנתו ובאשו בפגעו בו, כי נצטווה על הרציחה (סנהדרין נו, ב), ונתיעץ עצות להורגו מבלי שלוח יד בו. והנה, זה האיש [-קין] איש אדמה היה יודע מוצאיה ומובאיה ובקי בחדריה, ואמרו ז"ל (קהלת רבה א, ד) כי הארץ יש לה איברים כאיברי אדם, עינים ידים ורגלים, פה וכו', ולמכיר בה ידע המקומות, ומעתה מצא היועץ רעה להרגו בערמה מבלי שלוח ידו בו, והוא אומרו "ויהי בהיותם בשדה" מתהלכים באדמה, מצא מקום למועצותיו... שנתחכם לעמוד עליו במקום שיהיה נבלע באדמה, וזו היא מיתתו, והאדמה היא ההורגת. והגם שלא פירש הכתוב כאן אופן ההריגה, הנה הוא גילה בפסוק שאחר זה שאמר "אשר פצתה", ע"כ [ועיין שם שהפה של האדמה בלע].

ועי' במשנ"כ בעניין חילופי אותיות, שאפשר להחליף אות בסוג חילוף אחד, ולהחליף את החילוף בסוג חילוף שני [עכ"פ כשגם אם נעשה להיפך, תצא אותה תוצאה]. ולפי"ז "קין", יוצא "קבר" [י=מ באתב"ש, מ=ב באלב"ם, וכן י=ש באלב"ם, ש=ב באתב"ש, א"כ מ-י' יוצא ב'; נ=ט באתב"ש, ט=ר באלב"ם, וכן נ=ג באלב"ם, ג=ר באתב"ש, א"כ מ-נ' יוצא ר'].

ורמז זה גם מסתדר עם מה שפירשו הרמב"ן והספורנו שקין קבר את הבל [וכ"ה בתנחומא (אות י)], ובעצם ביחס לדם זה נאמר במפורש בתורה. ובבעלי התוס' עה"ת (הובא בתוס' השלם אות ד, הובאו בעלים לתרופה תשפ"א) הוסיפו שהאדמה עשתה שלא יישאר שום רושם מהדם.​