כתבת שהאחים דנו את יוסף, ובעצם התייחסת להסבר למעשה האחים על פי דין, וא"כ מה היה הטיעון שלהם. והנה לדוגמא דברי הספורנו שמבאר את דעת האחים:
ויתנכל. ו אותו להמיתו. הנה לשון נכל יורה על המצאה להרע כמו אשר נכלו לכם. אמר שחשבו את יוסף בלבם נוכל להמית ושבא אליהם לא לדרוש שלומם אלא למצוא עליהם עלילה או להחטיאם כדי שיקללם אביהם או יענישם האל ית' וישאר הוא לבדו ברוך מבנים ול' התפעל יורה על ציור הדבר בנפש כמו אתה מתנקש בנפשי מצייר בלבבך מוקש על נפשי ולשון להמיתו שימית הוא את אחיו כמו לעשותכם אותם לעברך בברית. ובזה הודיע מה היה למו בהיות כלם צדיקים גמורים עד שהיו שמותם לפני ה' לזכרון איך נועדו לב יחדו להרוג את אחיהם או למכרו ולא נחמו על הרעה כי גם כשאמרו אבל אשמים אנחנו על אחינו לא אמרו שתהיה אשמתם על מכירתו או מיתתו אלא על אכזריותם בהתחננו. והנה הגיד הכתוב כי ציירו בלבם וחשבו את יוסף לנוכל ומתנקש בנפשם להמיתם בעולם הזה או בעולם הבא או כשניה' והתורה אמר' הבא להרגך כו':
דהיינו דין רודף וכדומה ואת זה גם שונא יכול לדון. וזה שכתבתי:
לענין טענת שונא זה יכול לכאורה להעיד שהיה נידון בלי שינאה.
שהרי שונא אינו פסול הגוף, והרי כשר לעדות, כך שאם העיד עליהם יודע תעלומות שדנו בלי נגיעות, לכאורה יש להכשיר את דיונם.
לענין טענת שונא זה יכול לכאורה להעיד שהיה נידון בלי שינאה.
שהרי שונא אינו פסול הגוף, והרי כשר לעדות, כך שאם העיד עליהם יודע תעלומות שדנו בלי נגיעות, לכאורה יש להכשיר את דיונם.
זה באמת הכוונה שלי. אתה מתכוון כנראה לומר שזה אוקימתא, לומר שהיה הקב"ה מעיד עליהם.
אני חושב שאם ישב עמם נחשב שודאי העיד כן עליהם.
ומצינו שכל הדן בבי"ד נחשב כעדות על כך שכשר. ועוד רבות הראיות שנחשב שכל דיין החותם אומר שהדין נעשה כדין. וא"כ כן הוא בניון זה ע"י הקב"ה.