- הודעות
- 605
- תודות
- 1,977
- נקודות
- 126
ידוע ומפורסם המעשה אם החפץ חיים שממנו נלמד שאסור לאדם לומר לשון הרע על עצמו ואומנם זה תמוה מאוד שהרי החפץ חיים עצמו כתב בבאר מים חיים כלל א' ט"ו
"וגם על שאמר כי איש וגו' השיבו הקב״ה עליך אתה רשאי לומר ואי אתה רשאי לומר עליהם וכמו דאיתא בילקוט שם"
ובשיר השירים רבה ו' א' "דָּבָר אַחֵר, אֵין לְךָ שָׂמֵחַ בְּבָנַי יוֹתֵר מִיְשַׁעְיָהוּ, וְעַל יְדֵי שֶׁאָמַר (ישעיה ו, ה): וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יְשַׁעְיָה בְּנַפְשְׁךָ אַתְּ רַשַּׁאי לוֹמַר"
ועוד שהרי ממעשה לא לומדים דין כאמור בבא בתרא קל: "תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין לְמֵדִין הֲלָכָה לֹא מִפִּי תַלְמוּד, וְלֹא מִפִּי מַעֲשֶׂה, עַד שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה."
וכאן אספר לכם סיפור ששמעתי מאבי ששמע מסבתו שבעלה למד בישיבתו של הח"ח והוא שמע מהח"ח בעצמו שאמר שמע מינה מהסיפור שאין ענין לאדם לספר לה"ר על עצמו
ואין אני מחייב אדם האמין לסיפור סבתא הנ"ל אלא שעל פי האמור הוא יותר הגיוני.
"וגם על שאמר כי איש וגו' השיבו הקב״ה עליך אתה רשאי לומר ואי אתה רשאי לומר עליהם וכמו דאיתא בילקוט שם"
ובשיר השירים רבה ו' א' "דָּבָר אַחֵר, אֵין לְךָ שָׂמֵחַ בְּבָנַי יוֹתֵר מִיְשַׁעְיָהוּ, וְעַל יְדֵי שֶׁאָמַר (ישעיה ו, ה): וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יְשַׁעְיָה בְּנַפְשְׁךָ אַתְּ רַשַּׁאי לוֹמַר"
ועוד שהרי ממעשה לא לומדים דין כאמור בבא בתרא קל: "תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין לְמֵדִין הֲלָכָה לֹא מִפִּי תַלְמוּד, וְלֹא מִפִּי מַעֲשֶׂה, עַד שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה."
וכאן אספר לכם סיפור ששמעתי מאבי ששמע מסבתו שבעלה למד בישיבתו של הח"ח והוא שמע מהח"ח בעצמו שאמר שמע מינה מהסיפור שאין ענין לאדם לספר לה"ר על עצמו
ואין אני מחייב אדם האמין לסיפור סבתא הנ"ל אלא שעל פי האמור הוא יותר הגיוני.
