נח האם בניו של נח היו נביאים (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויאמר אלקים אל נח ואל בניו אתו לאמר (ט ח)

מלשון הכתוב משמע שהנבואה היתה גם לבני נח. והרמב"ן נתקשה איך יתכן שחם התנבא, הרי הוא היה רשע ובודאי לא הגיע למעלת הנבואה. ולכן פירש שבאמת לא נתנבאו בני נח כלל, וביאור הכתוב הוא שהקב"ה אמר לנח שיאמר לבניו, וכמו שאמרו כיוצא בזה בתו"כ ויקרא א' עה"פ ויאמר ה' אל משה ואל אהרן, שהכוונה שאמר ה' אל משה שיאמר לאהרן.

ורבינו בחיי פירש, שבאמת גם בני נח נתנבאו כפשטות לשון הכתוב, אבל רק שם ויפת, ולא חם, שלא הגיע למעלת הנבואה. ויש להוכיח שכן דעת בעל הלכות גדולות, שבהלכות הספד סי' ע"ו מנה את כל הנביאים שנתנבאו קודם מתן תורה, וכתב את אדם הראשון ונח ושם ויפת, ולא מנה את חם. והנה ממה שמנה את שם ויפת מוכח שפירש כהרבינו בחיי ששם ויפת נתנבאו בעצמם ודלא כהרמב"ן הנ"ל, ומ"מ לא מנה את חם, דס"ל גם בזה כהרבינו בחיי שחם לא הגיע למעלת הנבואה, וכוונת הכתוב לשם ויפת ולא לחם.

אמנם יש להוכיח כדברי הרמב"ן דכל בני נח לא נתנבאו, מהא דאיתא במדרש רבה (פרשה ל"ט סי' ד') "החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר", מעשרה דורות שמנח ועד אברהם, ומכולם לא דברתי אלא עמך, ויאמר ה' אל אברהם, ע"כ. מבואר דבכל עשרה דורות שבין נח לאברהם לא היו נביאים, ועל כרחך דשם ויפת לא היו נביאים, וצ"ע לדברי הבה"ג ורבינו בחיי, ועי' בפי' מהרז"ו שם.
​

◆ ◆ ◆​

ובעיקר מה שנקטו כל הראשונים שעכ"פ חם עצמו לא היה בכלל הנבואה מפני שלא היה ראוי לזה, הנה לפי דברי הרשב"א יש לקיים לשון הכתוב כפשוטו שלכל בני נח ממש נאמר דיבור זה, וגם חם בכלל. דהנה בשו"ת הרשב"א החדשות מכת"י סי' שס"ז כתב לדקדק מדוע ביציאתם מן התיבה היה הדיבור רק עם נח לבדו, כדכתיב "ויאמר אלקים אל נח צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך" וגו', ואילו אחר כך נאמר "ויברך אלקים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו" וגו'. וביאר שם, שבפרשה שדיבר עם הבנים היו מצות שנצטוו בהם בני נח לדורות, כגון פרו ורבו, וכן אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו, ושופך דם האדם באדם דמו ישפך, ונתינה של מצות הקפיד הבורא לתת אותם בפרסום בפני כל מי שהיה מצווה באותה העת, כמו שבמתן תורה ניתנה התורה בפני כל ישראל בפרסום, והטעם בזה כדי שלא יוכל כל אחד לבוא ולומר שנאמר לו בנבואה לבטל את התורה, דכיון שניתנה התורה לכל המצווים נאמר למי שיבוא לחדש להפך, שאם כן היה לו לבוא באותה הדרך שנתגלה על כולנו בשעת נתינת התורה, עכת"ד.

ולפי"ז י"ל דבאמת גם חם נתנבא [וכן נראה בפשטות מדברי הרשב"א גופא, שדיבור זה נאמר לכל הנמצאים אז], דאמנם מצד מדריגתו העצמית של חם אינו ראוי לנבואה, אבל כאן רצון ה' שכל הנמצאים המצווים יצטוו בפירוש מפי הגבורה, וכמו במתן תורה שלא היו נחשבים כולם נביאים, רק בשעת מתן תורה נאמר להם מהטעם הנ"ל, ואע"פ שהיו שם דתן ואבירם וכדומה שאינם ראוים לנבואה.

ולפי דרך זו לא קשה גם מדברי המדרש הנ"ל שמנח ועד אברהם לא היו נביאים, כי אינם בשם נביאים עבור זה, כמו שכל בני ישראל שהיו במתן תורה לא נמנו בכלל נביאים שעמדו להם לישראל, דאינם בדרגת נביאים, רק במתן תורה זכו לגילוי מהטעם הנ"ל.​

 

[גרינפלד]

ובעיקר מה שנקטו כל הראשונים שעכ"פ חם עצמו לא היה בכלל הנבואה מפני שלא היה ראוי לזה, הנה לפי דברי הרשב"א יש לקיים לשון הכתוב כפשוטו שלכל בני נח ממש נאמר דיבור זה, וגם חם בכלל. דהנה בשו"ת הרשב"א החדשות מכת"י סי' שס"ז כתב לדקדק מדוע ביציאתם מן התיבה היה הדיבור רק עם נח לבדו, כדכתיב "ויאמר אלקים אל נח צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך" וגו', ואילו אחר כך נאמר "ויברך אלקים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו" וגו'. וביאר שם, שבפרשה שדיבר עם הבנים היו מצות שנצטוו בהם בני נח לדורות, כגון פרו ורבו, וכן אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו, ושופך דם האדם באדם דמו ישפך, ונתינה של מצות הקפיד הבורא לתת אותם בפרסום בפני כל מי שהיה מצווה באותה העת, כמו שבמתן תורה ניתנה התורה בפני כל ישראל בפרסום, והטעם בזה כדי שלא יוכל כל אחד לבוא ולומר שנאמר לו בנבואה לבטל את התורה, דכיון שניתנה התורה לכל המצווים נאמר למי שיבוא לחדש להפך, שאם כן היה לו לבוא באותה הדרך שנתגלה על כולנו בשעת נתינת התורה, עכת"ד.​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
וצ"ל שהדיבור השני ויאמר אלקים אל נח ואל בניו אתו ואני הנני מקים וגו', שאין בו שום מצוה ומכל מקום נאמר גם לבנים, היינו משום שהכל היה בדיבור אחד עם הדיבור הראשון שהיה בו נתינת מצות, וביחד עם זה נאמר ג"כ הדיבור השני בטפילות אליו.​

 

[גרינפלד]

ועי' בפי' מהרז"ו שם.​

לחץ כדי לכווץ...

שכתב שפירוש מעשרה שליטים הוא מתוך העשרה שליטים, כי אברהם הוא בכלל העשר, מלבד נח. אך הרד"ל (אות ט) פירש ע"פ המדרש את המשך הפסוקים "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", שגם נח שהיה צדיק חטא [לכאורה בשתיית היין], ולכן ה' דיבר רק עם אברהם אשר בחר בו, ע"כ.

ויתכן ללמוד מדבריו שהעשר הם מלבד אברהם כולל נח, והמכוון שלא היה מי שדיבר עמו בלי להפסיק, כי לנח הפסיקה הנבואה כשחטא, ולפי"ז מיושב הבה"ג. אך תירוץ זה לכאורה נסתר מהמדרש רבה (פרשה לט סי' ה) ששם דרשו "מעשרה שליטים מי' דורות מאדם ועד נח ומכולם לא דברתי עם אחד מהם אלא עמך" [נח], וכיון שזה אותו לשון קשה לומר שכאן המכוון הוא בלי הפסק.

עוי"ל שהבה"ג סבר כהמדרש אגדה פרשת נח (שהביא בספר הדר יעקב להגרי"ח סופר שליט"א, ח"ה סי' ח) שבני נח היו שוים עמו בדיבור. ובאמת ההדר יעקב מביא מדרש רבה (פרשה לה סי' א) "לפיכך זכה הוא ובניו לדיבור", משמע כהבה"ג. מיהו יש לדחוק, כמו שציין שם מהרז"ו לויקרא רבה (פרשה יג סוף סי' א) שאלעזר ואיתמר זכו ונתייחד הדיבור עליהם שכתוב "וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר עליהם", וא"כ יתכן שגם כאן לדיבור הכוונה שנח הצטווה לומר להם​