נתקלתי לאחרונה בכמה דיונים על הגדרת הבטחון, בעיקר האם הכוונה שאבטח שה' ימלא את כל מבוקשי, או שמא שאבטח שהוא עושה את הטוב לי כפי ראות עיניו והכל בידו.
ובפרק א משער הבטחון לשון החובות הלבבות מורה על הצד השני. וכן לכאורה פשטות דברי החזו"א המפורסמים. יש בניהם חילוקים אולי לגבי הגדרת הבטחון עצמה אך לכאורה שניהם אומרים שאין לאדם לבטוח שישיג מבוקשו.
ואני רואה הרבה שאומרים ש"העולם נוהג לומר שהחזו"א חולק על החוה"ל ואין זה כך" וכו' ולא הבנתי מה המחלוקת הלא פשט דבריהם ברור כמו הצד השני.
אליכם חו"ר הפורום!
מצו"ב ציטוטים:
"אך מהות הביטחון הוא מנוחת נפש הבוטח, ושיהיה לבו סמוך על מי שבטח עליו, שיעשה הטוב והנכון לו בעניין אשר יבטח עליו, כפי יכולתו ודעתו במה שמפיק טובתו." חוה"ל.
"טעות נושנת נתאזרחה בלב רבים במושג בטחון. שם בטחון המשמש למדה מהוללה ועיקרית בפי החסידים, נסתובבה במושג חובה להאמין - בכל מקרה שפוגש האדם והעמידתו לקראת עתיד בלתי מוכרע ושני דרכים בעתיד, אחת טובה ולא שניה - כי בטח יהיה הטוב, ואם מסתפק וחושש על היפוך הטוב הוא מחוסר בטחון:
ואין הוראה זו בבטחון נכונה, שכל שלא נתברר בנבואה גורל העתיד אין העתיד מוכרע, כי מי יודע משפטי ד' וגמולותיו ית'
וכאשר האדם נפגש במקרה אשר לפי הנוהג שבעולם צפוי' אליו סכנה מדרכי הטבע לפחוד מטבעת העולם, וקשת רוחו ירפהו מלזכור שאין המקרה אדוניה לנו ושאין מעצור לד' מלהושיעו ולהכן מסבבים שיחליפו את כל המסובבים, וההבלגה בשעה הקשה הלזו ולהשרות בקרבו את האמת הידועה כי אין כאן לפניו שום פגע רע מיד המקרה רק הכל מאתו ית' בין לטוב בין למוטב, ואשר שרש אמונתו מפיגה פחדתו ונותנת לו אמץ להאמין באפשרות ההצלה, ושאין לפניו נטיה לרעה יותר מנטיה לטובה, ענין זה יקראוהו מדת הבטחון" חזו"א.
ובפרק א משער הבטחון לשון החובות הלבבות מורה על הצד השני. וכן לכאורה פשטות דברי החזו"א המפורסמים. יש בניהם חילוקים אולי לגבי הגדרת הבטחון עצמה אך לכאורה שניהם אומרים שאין לאדם לבטוח שישיג מבוקשו.
ואני רואה הרבה שאומרים ש"העולם נוהג לומר שהחזו"א חולק על החוה"ל ואין זה כך" וכו' ולא הבנתי מה המחלוקת הלא פשט דבריהם ברור כמו הצד השני.
אליכם חו"ר הפורום!
מצו"ב ציטוטים:
"אך מהות הביטחון הוא מנוחת נפש הבוטח, ושיהיה לבו סמוך על מי שבטח עליו, שיעשה הטוב והנכון לו בעניין אשר יבטח עליו, כפי יכולתו ודעתו במה שמפיק טובתו." חוה"ל.
"טעות נושנת נתאזרחה בלב רבים במושג בטחון. שם בטחון המשמש למדה מהוללה ועיקרית בפי החסידים, נסתובבה במושג חובה להאמין - בכל מקרה שפוגש האדם והעמידתו לקראת עתיד בלתי מוכרע ושני דרכים בעתיד, אחת טובה ולא שניה - כי בטח יהיה הטוב, ואם מסתפק וחושש על היפוך הטוב הוא מחוסר בטחון:
ואין הוראה זו בבטחון נכונה, שכל שלא נתברר בנבואה גורל העתיד אין העתיד מוכרע, כי מי יודע משפטי ד' וגמולותיו ית'
וכאשר האדם נפגש במקרה אשר לפי הנוהג שבעולם צפוי' אליו סכנה מדרכי הטבע לפחוד מטבעת העולם, וקשת רוחו ירפהו מלזכור שאין המקרה אדוניה לנו ושאין מעצור לד' מלהושיעו ולהכן מסבבים שיחליפו את כל המסובבים, וההבלגה בשעה הקשה הלזו ולהשרות בקרבו את האמת הידועה כי אין כאן לפניו שום פגע רע מיד המקרה רק הכל מאתו ית' בין לטוב בין למוטב, ואשר שרש אמונתו מפיגה פחדתו ונותנת לו אמץ להאמין באפשרות ההצלה, ושאין לפניו נטיה לרעה יותר מנטיה לטובה, ענין זה יקראוהו מדת הבטחון" חזו"א.