זכורני, שראיתי בשם החזון איש, שהוכיח שטומאה היא מציאות אמיתית, ולא רק דינים גרידא.
הכוזרי (ב-ס) סובר שהטומאה משפיעה גם בעולם הזה: "מן הניסיון ידוע כי בעל קרי מקלקל במגע ידו את הדברים העדינים כפנינים ויינות. ורוב בני אדם משתנים בקרבת המתים והקברים, וידוע הדבר כי נפשות בני אדם מתבלבלות לזמן מה בבית שהיה בו מת. ורק מי שטבעו קשה אינו משתנה בהשפעה זאת".
 
ואי נימא דטומאה, אינה מציאות אמיתית, אלא דינים בעלמא, א"כ מהיכ"ת שהנטמא לפני שנאמרה פרשת טומאה וטהרה, הרי הוא טמא.
אך עדיין ייפלא, כי הרי נכרי אינו מקבל טומאה, ואין לומר שהוא באמת טמא ורק אינו מצווה על זה, כי אם כן למה ישראל הנוגע בו אינו נטמא? ומוכח שהנכרי אינו בר קבלת טומאה כלל, ואם כן איך היו טמאים כשמגעם עם המת היה קודם מתן תורה?
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון