אני באמת לא מבין איך מלאכים עוברים, ולכן כפי שכתבתי - כל סדר טהרות אינו מובן, כי אין לנו שום הבנה והשגה בצורה בה מלאכים עוברים ומהם כללי המעבר שלהם, ולא יתכן - כמובן - שסדר שלם בש"ס אינו מובן וחסר פשר,
ובכלל, כל סדר טהרות מלא בסברות של חכמים ומחלוקות וויכוחים מסברא (ולא רק מפסוקים או ממסורת), ואין לכך שום מקום אם מדובר בכללים מאגיים ודילוגים של מלאכים.
לטענתך הראשונה כשלעצמה אין שום משמעות לולי השורה הבאה, ולכן היא טענה אחת ולא שתים.
ולענינו - אני לא יכול לדון באויר, תביא דוגמא ונראה.
אתה לא מבין, אבל אם תלמד סדר טהרות - אולי תבין,
אבל אם מדובר על מעבר של מלאכים - אין לכך שום פשר ושום הבנה.
הטענה שלך לא הייתה מדבר ספציפי, אלא מטענה כללית שסדר טהרות לכאורה נראה עובדות ולא סברות ולכן הם לא ניתנות להסברה במלאכים שאין לנו בהם השגה, ולכן אין לזה קשר לשאלה אם למדתי סדר טהרות.
ושוב, אם יש לך דוגמא ספציפית, אוכל לדון בצורה עניינית.
לא דיברתי על התוכן המהותי של המילה "שלום", אלא על עצם העובדה שיש כאן צירוף של ש' וו' ול' ומ' בסדר מסוים, שזהו דבר שלא קיים באותיות עצמם, כך שהסדר יוצר משהו חדש שלא היה קיים באותיות עצמם, הצירוף של ארבעת האותיות יחד.
הבנתי היטב שלכך כוונתך, אך מחמת שעל זה כשלעצמו איני יכול לומר יותר מאשר "לא נכון", הסברתי את הכשל הפסיכולוגי שגורם לך לחשוב דבר חסר טעם כמו שהשלם הוא יותר מסך חלקיו. (אי, שתים עשרה ועוד שתים עשרה זה לא עשרים וארבע? ויש ליישב בקל...)
ובעיקר לציבור הצופים שיבחינו היטב מה טענתך, אחר שזה היה מטושטש מעט.
כל אלו דיבורים חסר פשר ומובן, ואין שום טעם להתייחס אליהם.
לא כתבתי שצורה היא סדר מסוים של דברים, אלא שהיא נוצרת באמצעות סדר מסוים של דברים, אך היא קיימת לא פחות מאשר החומר קיים, וכך גם יופי וטומאה ושאר הצורות המופשטות.
גם כאן זכיתי היטב להבין את טענתך, אלא שאני ביארתי את דעתי והיא שונה. הוגן, לא?!
עוד יש לתמוה כיצד זכה הכותב להתייחס לדיבורים חסרי פשר ומובן ושאין
שום טעם להתייחס אליהם?
אם אתה מסכים שאין במציאות דברים חומריים במובן המלא
לא הסכמתי עם כך שאין במציאות דברים חומריים במובן במלא, אלא עם כך שיש במציאות דברים שאינם חומריים. הדבר אכן מוכח מכך שכשאנו מדמיינים אטום אנו לא יכולים שלא לחשוב על הצורה שלו, שכבר מבטאת את המרחב.
האטום כשלעצמו הוא במציאות דבר חומרי במובן המלא, אלא שמשמעות האמירה על חומר (כגון אטום) כקיים היא - מקום פלוני במרחב = חומר, ולכן
קיום של חומר לא מתאפשר בלי חיבורו לצורה. דברים מטאפיזים לא בהכרח צריכים מרחב כדי להיות בו, ולכן במובן הזה קיומם יכול להיות גם חומרי לחלוטין.
אז מה הבעיה להניח שהחפץ באמת יפה או באמת טמא?
אני מניח שחפץ הוא באמת יפה ובאמת טמא, הדיון כאן הוא מה זה אומר. ומבחינתי - עובדה מטאפיזית על החפץ. מטאפיזי = דבר שאינו נתפס בחושים ואין לו שום השלכה על דבר שאנו יכולים לתפוס בחושים.
התפיסה שאתה מייצג שהחומר המתפשט במרחב הוא הדבר היחידי שקיים וכל השאר אלו הזיות של המוח - היא תפיסה ילדותית שעבר עליה הכלח ושום הוגה דעות רציני לא מחזיק בה כיום,
כאמור, דווקא החומר הוא הדבר שלא מובן מה זאת אומרת שהוא קיים, שהרי האמירה שהחומר הוא משהו שמתפשט במרחב מכילה סתירה, לכאורה, שהרי מה הוא אותו הדבר שמתפשט במרחב? לא יכול להיות שעצם הדבר הוא ההתפשטות במרחב, השכל שלנו לא יכול להבין אלא דבר שהוא רעיון ומושג ותוכן ומשמעות, סתם גוש שרובץ איך שהוא במציאות אי אפשר להבין, הוא פשוט מה שהוא וזהו,
אתה מנסה בדבריך לומר שאין שום דבר רוחני במציאות, הכול זה רק גושים שרובצים במרחב, וכל דבר רוחני שקיים אתה הופך לגוש (מלאך, בלשונך) שרובץ לו באיזה "מרחב רוחני" מדומיין, אבל אתה עדיין מכחיש קיום רוחני במובן של קיום וממשות של רעיון ומושג,
אבל כאמור, המציאות היא ממש להיפך, רק רעיונות קיימים במציאות, שום דבר לא קיים רק בגלל שהוא סתם כך רובץ ושרוע במרחב, גם החומר (לפי הפיזיקה המודרנית, וכך גם לפי תורת המיתרים) - אינו באמת קיים כמשהו שנוכח במרחב אלא כרעיון מופשט,
ההבדל בין חומר (במובן שאתה מבין אותו, שלא קיים במציאות) לבין רעיון הוא שחומר הוא דבר שרירותי, אין לו שום מהות פנימית והוא לא אמיתי, הוא סתם כך קיים ויכול להיות גם לא קיים, אי אפשר להבין אותו, הוא מה שהוא וזהו,
אני לא מייצג כאן בכלל תפיסה שהחומר המתפשט במרחב הוא הדבר היחידי שקיים, וקשה לי להגיב באופן מדויק כי אני לא לגמרי מבין למה אתה מתכוין כשאתה משתמש במושגים "קיים" ו"מציאות", אבל אם אתה מתעקש, אתמצת את תפיסתי.
החומר (האטום) הוא מושג, והמרחב הוא מושג, אמירה על חומר כקיים היא אמירה שהחיבור בין המושג מרחב (-ספציפי) למושג חומר = חיובי. וכנראה זו כוונת האמירה החומר מתפשט במרחב ואין בה שום בעיה.
העובדה שהמושגים האלו מאפשרים מרחב שאלה שיכול להיות בו חיובי ושלילי, נובעת מעצם מהות מושגם, שמאפשר חיבור ביניהם, ולא כל ב' מושגים מאפשרים את זה, ולכן אי אפשר לומר לדוגמא שהחיבור בין גרביים למקרר הוא חיובי.
האבחנה של חומר וצורה היא אבחנה של סוגי קטגוריות של מושגים שמעצם מושגם מאפשרים חיבור ביניהם, בהקשר הזה, חומר (במובן של אטום) הוא בקטגוריית חומר, ומרחב הוא בקטוגריית צורה, ולכן הם מאפשרים חיבור ביניהם שמאפשר חיוב או שלילה.
בהקשר למה שאתה כנראה מתכוין כשאתה אומר קיים במציאות, אכן רק רעיונות קיימים, והם רעיונות של חיבורי מושגים כ"חיובי".
קיומם של מלאכים בהקשר של עצמים, כמו החפץ טמא למשל, היא אמירה שחיבורם של המושג מרחב (הזה) והמושג המטאפיזי = חיובי.
ומכיון שאתה רוצה לחבר את המושג המטאפיזי (הטומאה) עם המושג מרחב (הפיזי), שהוא מושג מקטגוריית צורה, למרות שאין לך עליו שום נתונים הוא חייב להיות מקטגוריית חומר, ולכן בדמיון שלך זה נשמע כמו גושים.
אילו רעיון זה משהו שאנו מבינים אותו ויכולים לדבר עליו ולנהל עליו וויכוחים ודיונים, אי אפשר לומר עליו "סתם כך", אי אפשר לומר שיש איזה שהוא חוק טבע שכל חפץ שיש לו שבע זוויות - נהיה יפה, כיון שיופי זהו מושג מובן ומושכל, אנו מבינים מה הוא אומר, והוא לא יכול להיות שרירותי, הוא מושג שחל רק במקום שנכון שהוא יחול בו,
אין שום קשר לדיון הזה האם זה שרירותי או לא. אפשר לומר "סתם כך" גם על רעיונות ומושגים.
הדוגמא מהיופי היא ממש זלזול בדיון, אחר שכבר ביארנו שהיופי הוא שבלונה, וכמובן שמה שלא תואם לשבלונה נראה לך לא יפה, ואתה קורא לזה "מושכל".
אגב, מצאת את עצמך פעם עומד ושקוע בדיון עמוק האם איזה חפץ הוא יפה?
וכך גם טומאה ובעלות וקידושין ושאר המושגים המופשטים, כולם מושגים שהאדם משכיל ומבין מה הם אומרים, (בבעלות - חפץ ששייך לי, בקידושין - אישה שהיא אשתי), ולכן הם נתונים להכרעה בסברא ובהיגיון.
במובנו הפשוט - אני יכול גם לחתום על המשפט הזה, רק אחרי שתמחוק את המילים "ושאר המושגים המופשטים".
אגב, ראיתי שבאחד ההודעות באשכול סימנת לי לייק, אחר כך ביטלת ושוב סימנת, ועל זה עלת בליבי הקושיא העצומה והעתיקה בה נתקשו כבר דורות רבותינו מצוקי ארץ מעתיקי השמועה - מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר?
