חבל שנחזור פה עם אלף הודעות ברמה זו. כבר נענית מראיה על דורו של אחאב שהוא אכל כשר והיה דתי! (ואיני הולך לשחזר פה את כל מה שכתוב למעלה כשכל פעם תחזור, ומוסר מודעה בזה"ל "עיי"ש"...
דרך אגב, בלי לעיין בדבריו בפנים מה הוא מסביר על גמרא מפורשת שאומרת נוסח "קשר רשעים" על יהודים? (וכן על כל מי שכתוב שאין לו חלק לעולם הבא איך הוא מסביר את כל זה עם מה שהוא כותב שהם קיימים לעולם וכו')
הריני מבין שמשום מה כל מה שאתה מסביר פה זה רק עבורי, אם כן יש דרך לעשות זאת באופן אישי... אך כיוון שהאשמת אותי ביחס לא הגון לר' צדוק ואילצת אותי להתנער מההאשמה זו שאין לה כל שחר, אז אני מתנער ממנה. ואם תואיל כעת בטובך לבאר את דברי רבינו צדוק הכהן המוקשים מכל השאלות (כולל זאת שאתה רואה כהוכחה לדעה המוזרה שהגדרת כלל ישראל כוללת מינים שלא כדברי הרמב"ם ועוד מפורשים)
גם מחובתך, ולכן תנסה לומר כדברי שהוא מדבר במקרים מסויימים שאין בהם מינות וכו' או תירוץ אחר, והככי גרוע תשאיר בצ"ע במקום לנסות לדחוק את דבריו.
הריני מבין שמשום מה כל מה שאתה מסביר פה זה רק עבורי, אם כן יש דרך לעשות זאת באופן אישי... אך כיוון שהאשמת אותי ביחס לא הגון לר' צדוק ואילצת אותי להתנער מההאשמה זו שאין לה כל שחר, אז אני מתנער ממנה. ואם תואיל כעת בטובך לבאר את דברי רבינו צדוק הכהן המוקשים מכל השאלות (כולל זאת שאתה רואה כהוכחה לדעה המוזרה שהגדרת כלל ישראל כוללת מינים שלא כדברי הרמב"ם ועוד מפורשים)
זה לא קשה כלום להבין.
ובקצרה,
כבר הבאנו שהענין הזה שמומר נחשב גוי זה לא לכל דבר, ובמהות זה לא כך, ולחלק מהדעות זה רק מדרבנן (ולחלק מהראשונים אף לא מדרבנן).
וכגון לענין קדושת הארץ, תלוי ברוב יושביה ולא מתבטל גם כשהם מומרים, וכן לעוד הרבה דברים, וכן מצינו שדאם שנחשב כמומר עדיין נאמר בו "ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה", וכשמצטער שכינה אומרת "קלני מראשי קלני מזרועי" (זה בהרוגי ב"ד שנחשבים כמומריםכמו שכתב הרא"ש).
ולכן אין שום תימא בעצם הענין שנחשבים כעם ישראל ושיש מעלה לאחדותם.
מה שכתב שיש להם חלק לעוה"ב, נראה שנקט כדורשי רשומות בסנהדרין שכולם באים לעוה"ב,
ואפשר שסבר שלכ"ע הוא כן אחרי כמה גלגולים וכדו'.
וראיתי שכתב בבן יהוידע: "אָמַר לְמָחָר נִפְתַּח בְּחַבְרִין. פירש מהרש"א על מנשה בלבד עיין שם. ולי נראה דקאי על כולם דסבירא ליה כמו שדרשו דורשי רשומות שכולם באים לעולם הבא וגם אנשי כנסת הגדולה דמנו אותם באין להם חלק לעולם הבא יודעים הם שסופם להיות להם חלק לעולם הבא וכתבו עליהם כך כדי דתהוי להו כפרה בכתיבה זו".
מה שכתב שלא אומרים בזה "קשר רשעים אינו מן המנין", הוא קצת השאלת לשון, שמצינו בשבנא כן, לענין לומר שאין תוקף להחלטה מוטעית שנעשית ע"י קשר רשעים. ר' צדוק משאיל את הביטוי הזה, שלא תאמר עד"ז, באותו אופן, כיון שהם רשעים אין שום משמעות לאחדות שלהם, לזה כתב שזה אינו, כיון שהם קיימים לנצח, ואינם בבחינה עצמית של רשעים שנאמר בהם "ושם רשעים ירקב".
(אלא שגם ביטוי זה של שם רשעים ירקב מצינו ביהודים, אלא צ"ל, שביהודים זה בבחינה מסויימת, שלא להזכירם לשבח או דלא מסקינן בשמייהו, ולא באופן מוחלט, וה"נ י"ל גם לענין קשר רשעים, שהם בבחינת רשעים ולכן לא מועיל הקשר בענין שבנא, אבל יש ענין בעצם האחדות שלהם כגון למלחמה).
הרמב"ן מפרש שהכופרים הם צאצאים של כאלו שבשעת דור המדבר הרהרו בע"ז, ושורשם מן הרע. וז"ל רמב"ן דברים כט "ואמר פן יש בכם וגו' אשר לבבו פנה היום - על הנפתה כבר לע"ז והוא בלבו מאמין בה היום הזה. או, פן יש בכם שרש רע, שיפרח וישגה ובימים הבאים יוציא פרחים רעים ויצמיח מרורות, וזה על אשר איננו פה עמנו היום, כי האב שרש, והבן נצר משרשיו יפרה. והזכיר השרש, לומר כי הוא יכול להביא באלה הדורות הבאים, שהשרש אשר ממנו יצמחו הוא לפניו היום והוא בא בברית ובאלה הזאת: ואמר פרה ראש - לרמוז כי משרש מתוק לא יצא מר, וכל אשר לבבו שלם עם השם הנכבד ולא הרהר כלל בע"ז לא יוליד מודה בה. ואל תקשה עלי בזה מן הכתוב (יחזקאל יח י) והוליד בן פריץ, כי אמת הדבר, וסוד גדול לא אוכל לפרש בו."
אגב שהבאתי פה באשכול אחר דברי הקה"י נזכרתי שאף כאן ראוי לציין מ"מ לדבריו. כי הסטייפלער בקריינא דאגרתא (ח"א עמ' צז) ביאר בדברי הרמב"ן שדוקא במי שכופר בשיטה אך לא במי שנשתקע בעוונות ומחמת זה כפר רח"ל כדי לתרץ עצמו (וצ"ב הגדר בזה) ומ"מ תפס הדברים כפשוטן שייתכן מישהו שייראה לנו כישראל אך בפועל אינו כזה.
אכן, התברר לי כי הויכוח שבינינו הוא ישן נושן, עוד הרבה לפני פרוץ הציונות.
אולם לפני שאביא את הראיה שהביאו אז בהבשיל הויכוח, אביא עוד כמה ראיות (ייתכן וחלקן כבר הובאו ופרחו מזכרוני) ואין מוקדם ומאוחר בתורה בסדר חשיבותן.
בספר הכוזרי מאמר ג "הלא תראה המילה, כמה היא רחוקה מן ההקשה ואין לה דרך אל ההנהגה, וכבר קבל אותה אברהם, עם קושי הענין על הטבע, והוא בן מאת שנה, בנפשו ובבניו, והיתה אות ברית להדבק בו ובזרעו הענין האלהי" כלומר שהעניין הדבוק בעם ישראל הוא הענין האלוקי גרידא. (ומתבאר שהכוונה בנשמות הקדושות ומיוחדות לקשר עם הבורא) וכן לאורך הספר הוא משנן ענין זה.
ובמפורש יותר במאמר ב אות סד "ומה שנקבע בה לאומה זאת הדלת החומר החזקת הצורה. ואיך איננה כן, והיא איננה מורגשת בין האומות ממיעוטה ודלותה וגלותה, ומחברת אותה שארית התורה האלהית חבור שהם בו כאחד"
במהר"ל בספרו נצח ישראל פרק יא "שבחר השם יתברך בישראל, מאחר שיש בהם תורתו. ודבר זה אין צריך ביאור כי התורה גורמת החבור עם ישראל, והכל מודים בזה".
באגרת הנחמה לר' מימון אבי הרמב"ם (לא היה לי איך להביא ציטוט מצרף תמונה מהספר שם מבאר מי כן נקרא עם ה'-המאמינים!) מבאר שהטעם שנגזר כליה על עמ"י שהתלוננו אחר בליעת קורח עד כדי שמשה ואהרן הצטוו "הרומו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע" היה על כך שהם כינו את קורח ועדתו "אתם המיתם את עם השם” על כך שהם התייחסו לאלו שפקפקו בנבואת משה "עם ה'"...
באיגרות מהרש"ב מלובביץ סי' תנט "עיקר קדושתן הוא ע"י התורה והמצוות... וקדושה זו היא המאחדת את כל עם ישראל, ובזה הם עם אחד".
אבל למעשה מצאתי שכבר התווכחו בזה קדמונים ממש... דמות אחת נערצת על כל המגזרים, והדמות השניה אמנם מוזכרת לשבח רבות בכתבי המזרחי, אבל קצת פחות מוערכת...
חבל שאין לי את המומחיות של @הצעיר שבחבורה לבאר מלבי"ם, אך כך הוא מפרש את מחלוקת אליהו ואחאב מי הוא עוכר ישראל...
מלבי"ם מלכים א יח "לא עכרתי. כי בעברם על מצות ה' לעבוד אלהים אחרים אינם ישראל רק כגויי הארצות, ולא עכרתי את ישראל. אבל אתה ובית אביך בעזבכם את מצות ה', עכרתם את ישראל, כי בזה היו כגוים, וכן הפסקת הטל ומטר גזרתי בחטאם כי כן ראוי להם, ואתה הגורם:"
כלומר עומד לו אחאב ומכנה את אליהו עוכר ישראל, כי הוא מתנגד לכופרים ומכנה אותם כגויים. אולם אליהו משיב, עכירת ישראל האמיתית היא להחליף את קדושת עמ"י בגוייות כמו שאר העמים...
ואת הדרך בה הוכיח אליהו לאחאב שהוא הצודק כולם יודעים, בדקו על המזבח של מי ירדה האש... הבה ונצא השדה ונראה באיזה מגזר בוערת אש האמונה...
אכן, התברר לי כי הויכוח שבינינו הוא ישן נושן, עוד הרבה לפני פרוץ הציונות.
אולם לפני שאביא את הראיה שהביאו אז בהבשיל הויכוח, אביא עוד כמה ראיות (ייתכן וחלקן כבר הובאו ופרחו מזכרוני) ואין מוקדם ומאוחר בתורה בסדר חשיבותן.
בספר הכוזרי מאמר ג "הלא תראה המילה, כמה היא רחוקה מן ההקשה ואין לה דרך אל ההנהגה, וכבר קבל אותה אברהם, עם קושי הענין על הטבע, והוא בן מאת שנה, בנפשו ובבניו, והיתה אות ברית להדבק בו ובזרעו הענין האלהי" כלומר שהעניין הדבוק בעם ישראל הוא הענין האלוקי גרידא. (ומתבאר שהכוונה בנשמות הקדושות ומיוחדות לקשר עם הבורא) וכן לאורך הספר הוא משנן ענין זה.
ובמפורש יותר במאמר ב אות סד "ומה שנקבע בה לאומה זאת הדלת החומר החזקת הצורה. ואיך איננה כן, והיא איננה מורגשת בין האומות ממיעוטה ודלותה וגלותה, ומחברת אותה שארית התורה האלהית חבור שהם בו כאחד"
במהר"ל בספרו נצח ישראל פרק יא "שבחר השם יתברך בישראל, מאחר שיש בהם תורתו. ודבר זה אין צריך ביאור כי התורה גורמת החבור עם ישראל, והכל מודים בזה".
באגרת הנחמה לר' מימון אבי הרמב"ם (לא היה לי איך להביא ציטוט) מבאר שהטעם שנגזר כליה על עמ"י שהתלוננו אחר בליעת קורח עד כדי שמשה ואהרן הצטוו "הרומו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע" היה על כך שהם כינו את קורח ועדתו "אתם המיתם את עם השם” על כך שהם התייחסו לאלו שפקפקו בנבואת משה "עם ה'"...
באיגרות מהרש"ב מלובביץ סי' תנט "עיקר קדושתן הוא ע"י התורה והמצוות... וקדושה זו היא המאחדת את כל עם ישראל, ובזה הם עם אחד".
הכל לא נוגע לענין, וגם מתעלם ממקורות אחרים.
וכבר הבאנו הוכחות אין מספר בעניין.
נשמות קדושות זה דבר שבסגולה, והוא לא נפקע גם בדורות של רשעים, כמו שכותב הכוזרי בהרחבה.
הכוזרי רק כותב, שגם במצבנו שאנו מפוזרים התורה מאחדת אותנו, בלי שום קשר למה שאתה רוצה להוציא ממנו.
לגבי המהר"ל, אני דן לזכות שאתה לא מכוון להטעות במזיד, באותו פרק הוא מאריך בענין, וכותב ג' סיבות לבחירת ד' בישראל, הוא למשל כותב שם ממש הפוך מדבריך:
"בארו בזה דברינו אשר אמרנו לך, כי ההפרש אשר יש בין ישראל לאומות. כי השם יתברך בחר בישראל בעצם, ולא בשביל מעשיהם הטובים. שלא לומר דוקא כאשר הם עושים רצונו של השם יתברך, אז בחר בהם, ולא כאשר אין עושים רצונו של השם יתברך, ולפיכך כתיב "והייתי לכם לאלהים" קודם, ואחר כך "והמה יהיו לי לעם". כלומר מה שהשם יתברך בחר בישראל הוא קודם, ואף כי ישראל אינם מקבלים אלקותו, לכך לא כתב גם כן קודם בחירת אברהם מעשיו הטובים, שלא תאמר כי הוא יתברך, בחר באברהם ובזרעו אחריו בשביל מעשיהם, ואז היה לך לומר כאשר אין מעשיהם טובים ימאס בהם, שדבר זה אינו, רק כי הבחירה בהם מצד עצמם, וזוהי בחירה כללית. אבל באומות כתיב קודם "להיות לי לעם", שכאשר מעשיהם טובים וצדיקים, אז השם יתברך מקרב אותם, ואין הקירוב אליהם רק מצד הפרטים, לא בחירה כללית".
אבל גם מה שהבאת (באופן סלקטיבי) מהסיבה השלישית אינו נוגע כלל לענין, זה רק מסביר את טעם בחירתם של ישראל ואת הקשר שלהם עם הקב"ה, אבל עצם המושג "עם" שלהם, ביאר המהר"ל במקומות אחרים שהוא מורכב מחומר וצורה, כמו שהבאנו בהרחבה במאמרנו עיי"ש.
אבל למעשה מצאתי שכבר התווכחו בזה קדמונים ממש... דמות אחת נערצת על כל המגזרים, והדמות השניה אמנם מוזכרת לשבח רבות בכתבי המזרחי, אבל קצת פחות מוערכת...
חבל שאין לי את המומחיות של @הצעיר שבחבורה לבאר מלבי"ם, אך כך הוא מפרש את מחלוקת אליהו ואחאב מי הוא עוכר ישראל...
מלבי"ם מלכים א יח "לא עכרתי. כי בעברם על מצות ה' לעבוד אלהים אחרים אינם ישראל רק כגויי הארצות, ולא עכרתי את ישראל. אבל אתה ובית אביך בעזבכם את מצות ה', עכרתם את ישראל, כי בזה היו כגוים, וכן הפסקת הטל ומטר גזרתי בחטאם כי כן ראוי להם, ואתה הגורם:"
כלומר עומד לו אחאב ומכנה את אליהו עוכר ישראל, כי הוא מתנגד לכופרים ומכנה אותם כגויים. אולם אליהו משיב, עכירת ישראל האמיתית היא להחליף את קדושת עמ"י בגוייות כמו שאר העמים...
(יב) ה' בדד ינחנו יתבאר על דרך אומרם ז"ל (ב"ר פל"ח) בפסוק (הושע ד') חבור עצבים אפרים הנח לו, כשישראל יש ביניהם אחדות אפילו עובדי עבודה זרה הנח לו, פירוש על דרך (אסתר ב') והנחה למדינות עשה, והוא אומרו ה' בדד פירוש כשהעם בדד לשון בד ה' ינחנו, ואומרו ואין עמו אל נכר פירוש הגם שהם עובדי עבודה זרה אין ה' מחשיב לו עון זה, ומאמר אין עמו תתפרש על דרך שדרשו ז"ל (ר"ה ל א) בפסוק (ירמי' ל') דורש אין לה, מכלל שיש לה, כמו כן במה לפנינו אמר אין עמו מכלל שיש עמו אלא שאין ה' מיסרו על זה:
ספר חרדים ידיעת הבורא יתברך פרק ז
אם חלילה וחס ימצא מחלוקת ופירוד ביניהם לא ישרה בתוכם כדפי' רשב"י על פסוק והוא בא' ומי ישיבנו שדקדק שלא אמר הכתוב והוא אחד אלא והוא באחד שרוצה לומר שלא ישרה במקום פירוד אלא במקום ייחוד ופי' מי ישיבנו על דרך כי הא דאמרו רז"ל כשישראל בשלום זה עם זה אין שטן נוגע בהם שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו ושכינתו אינה מסתלקת מביניהם אפילו הם עובדים עבודה זרה זהו פירוש ומי ישיבנו כלומר אין שום עון יכול לגרום סילוק שכינתו מעליהם דוגמת דור אחאב שאף על פי שהיו ישראל עובדים עבודה זרה לפי שהיה ביניהם שלום כשהיו יורדים למלחמה היו נוצחין וכשאין שלום ביניהם נופלים אף על פי שהם צדיקים כדורו של דוד ולכן נתארך גלותינו על עון מחלוקת ושנאת חנם שהוא בינינו שעדיין לא הטהרנו ממנו שכל העולמות קשורים זה בזה ובהראות פירוד בתחתון גורם דוגמת פירוד בשלשה אשר עליו ואין לך עבודה זרה גדולה מזוולכך אמרו בגמ' שפעם אחת היה מחלוקת בבית הכנסת של טבריה וקם אחד ואמר שבעבור אותו עון יהיה אותו בית הכנסת בית ע"ז מכ"מ וכן היה:
תורת משה דברים פרק א פסוק מא (פרשת דברים)
(מא) ותענו ותאמרו אלי חטאנו לה' אנחנו נעלה ונלחמנו וגו' ויאמר ה' אלי וגו' כי אינני בקרבכם ולא תנגפו לפני אויביכם. צ"ע אמרם חטאנו לה' אנחנו נעלה ונלחמנו, שהוא מאמר הסותר, כיון שחטאו לה' איך יעלו ללחום. גם תיבת אנחנו מיותר. גם תשובת הי"ת להם כי אינני בקרבכם ולא תנגפו מיותר. וי"ל כי ידוע חבור עצבים אפרים הנח לו (הושע ד' י"ז, וב"ר ל"ח ו') וממש בלתי אפשר שמפני חטא שבינם למקום לחוד ימאסם ה' ח"ו, וכו'
דרושי הצל"ח דרוש ד
ח) תמיד בכל שנה ושנה אני עומד ומזהיר על המחלוקת, כי זאת היא עבירה חמורה שבחמורות, ויש בה הפסד, מה שאין בכל העבירות שמחלוקת מפסיד הגוף והנשמה, והיא עבירה חמורה כעבודה זרה, ואש היא עד אבדון תאכל,
צל"ח מסכת ברכות דף סד עמוד א
ונראה משום דאיתא בבראשית רבה [פרשה ל"ח ו'] הובא בילקוט [שמעוני] הושע רמז תק"ך, חבור עצבים אפרים הנח לו, אמר רבי גדול השלום שאפילו ישראל עובדים ע"ז ושלום ביניהם כביכול אינו יכול לשלוט בהם שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו, אבל משנחלקו מהו אומר חלק לבם עתה יאשמו, הא גדול השלום ושנאוי המחלוקת. והנה תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם כמבואר כאן במאמר רבי אלעזר בשם רבי חנינא, ובשעת חורבן בית ראשון איזה שנים קודם החורבן היה בירושלים החרש והמסגר, ובחורבן בית שני היו גדולי התנאים רבי יוחנן בן זכאי ותלמידיו ושאר גדולי התנאים. וזהו תמיהת הפסוק על מה אבדה הארץ, ובודאי היה נודע שהיה בהם עבירות חמורות, אבל התמיה היא כיון שהיו בהם גדולי החכמים א"כ בודאי היו מרבים שלום בעולם שזה הוא דרכו של תלמידי חכמים, וכיון שהיו מרבים שלום בעולם א"כ אפי' עבדו ע"ז כביכול אינו יכול לשלוט בהם להאבידם, וא"כ על מה אבדה הארץ. ולכן שמו נביאים וחכמים יד לפה ולא ידעו להשיב עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו ויאמר ה' על עזבם את תורתי, ובזה רימז שלא היו החכמים ההם יכולים להרבות שלום בעולם, דהא ודאי שכן הוא מדת תלמידי חכמים להרבות שלום בעולם, ואמנם הני מילי כשיש שלום בין התלמידי חכמים בעצמם, אבל אם ח"ו קטגוריא בין התלמידי חכמים והם בעצמם יש מחלוקת ביניהם איך יתקבלו דבריהם אצל בני דורם להרבות השלום, וכתיב התקוששו וקושו [צפניה ב', א'].
[מבואר בדבריו, שאפילו בדור שיש בו עובדי ע"ז, מוטל על הת"ח להרבות שלום בעולם (ומבואר שאין ענין האחדות סותר שום דבר מעניין הלכות הרשעים, וזה מבואר למבין)].
באותו פרק הוא מאריך בענין, וכותב ג' סיבות לבחירת ד' בישראל, הוא למשל כותב שם ממש הפוך מדבריך:
"בארו בזה דברינו אשר אמרנו לך, כי ההפרש אשר יש בין ישראל לאומות. כי השם יתברך בחר בישראל בעצם, ולא בשביל מעשיהם הטובים. שלא לומר דוקא כאשר הם עושים רצונו של השם יתברך, אז בחר בהם, ולא כאשר אין עושים רצונו של השם יתברך, ולפיכך כתיב "והייתי לכם לאלהים" קודם, ואחר כך "והמה יהיו לי לעם". כלומר מה שהשם יתברך בחר בישראל הוא קודם, ואף כי ישראל אינם מקבלים אלקותו, לכך לא כתב גם כן קודם בחירת אברהם מעשיו הטובים, שלא תאמר כי הוא יתברך, בחר באברהם ובזרעו אחריו בשביל מעשיהם, ואז היה לך לומר כאשר אין מעשיהם טובים ימאס בהם, שדבר זה אינו, רק כי הבחירה בהם מצד עצמם, וזוהי בחירה כללית. אבל באומות כתיב קודם "להיות לי לעם", שכאשר מעשיהם טובים וצדיקים, אז השם יתברך מקרב אותם, ואין הקירוב אליהם רק מצד הפרטים, לא בחירה כללית".
אבל גם מה שהבאת (באופן סלקטיבי) מהסיבה השלישית אינו נוגע כלל לענין, זה רק מסביר את טעם בחירתם של ישראל ואת הקשר שלהם עם הקב"ה, אבל עצם המושג "עם" שלהם, ביאר המהר"ל במקומות אחרים שהוא מורכב מחומר וצורה, כמו שהבאנו בהרחבה במאמרנו עיי"ש.
לא זכיתי מימי ללמוד את הספר הקדוש ויואל משה, אם כי שעל הזלזול המחוצף שלך היה ראוי לנדותך ולקיים בך דין מורידין וכו' וכו' אך אם נמצא בויואל משה לימוד זכות על אחאב הוא כפי מה שכל הזמנים משננים לך ולחבריך, שאם יש איזה לימוד זכות על הרשעים והמסיתים הרי זה בגלל איזו נקודה טובה שיש במעשיהם ולא בגלל הלאום שלהם או התוצאות שקרו וכדו'
מוותר על התענוג המפוקפק להתקרב למערת הפריצים. מספיק לי המדגם המייצג שלהם בפרלמנט... (העוסק כל העת בעניני לאום ואפס בעניני דת. כמו גם המאבקים של כל המגזר הזה החל מפרוץ המדינה ולפני...) גם הסטודנטים לתלמוד שביניהם שהתמחו ביצירת קבצי יסודות וחקירות ובידע התואם למקצוע, לא מי יודע מה מגרים להתקרב אליהם...
לא זכיתי מימי ללמוד את הספר הקדוש ויואל משה, אם כי שעל הזלזול המחוצף שלך היה ראוי לנדותך ולקיים בך דין מורידין וכו' וכו' אך אם נמצא בויואל משה לימוד זכות על אחאב הוא כפי מה שכל הזמנים משננים לך ולחבריך, שאם יש איזה לימוד זכות על הרשעים והמסיתים הרי זה בגלל איזו נקודה טובה שיש במעשיהם ולא בגלל הלאום שלהם או התוצאות שקרו וכדו'
אך אם נמצא בויואל משה לימוד זכות על אחאב הוא כפי מה שכל הזמנים משננים לך ולחבריך, שאם יש איזה לימוד זכות על הרשעים והמסיתים הרי זה בגלל איזו נקודה טובה שיש במעשיהם ולא בגלל הלאום שלהם או התוצאות שקרו וכדו'