משנה תורה, הלכות תשובה, פרק ג
וכן כל העולם כלו אם היו עונותיהם מרבין מזכיותיהן מיד הן נשחתין שנאמר (בראשית ו ה) "וירא ה' כי רבה רעת האדם"
ויש לתמוה מהגמרא
זבחים, דף קטז.
נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע, ואמרו לו: מה קול ההמון אשר שמענו? שמא מבול בא לעולם (אמר להם) – ״ה׳ למבול ישב״? [אמר להם]: ״וישב ה׳ מלך לעולם״ – כבר נשבע הקדוש ברוך הוא שאינו מביא מבול לעולם. אמרו לו: מבול של מים אינו מביא, אבל מבול של אש מביא – שנאמר: ״כי (הנה) באש ה׳ נשפט״. אמר להן: כבר נשבע שאינו משחית כל בשר.
ועי' שו"ת בנין ציון החדשות, ב, קמו
הקשה לי מר נ"י על מה שכתבתי דשבועת הקב"ה אחר המבול לא היתה רק שלא להכות כל חי במים אבל בדבר אחר חוץ ממים לא הי' בכלל השבועה וז"ל יש לתמוה ע"ז מזבחים (ד' קי"ו ע"א) דאיתא שם נתקבצו כולם וכו' שמא מבול בא לעולם אמר להם וכו' כבר נשבע וכו' אמרו לו של מים אינו מביא אבל של אש מביא אמר להן כבר נשבע דאינו משחית כל בשר וכו' יע"ש ומ"ש בסוטה (ד' י"א) ובמדרש רבה שמות פ"א שני פעמים ופ' כ"ב שאמרו מצרים נדין אותם במים שכבר נשבע הקב"ה שאין מביא מבול לעולם משמע אבל של דבר אחר מביא י"ל המצרים טעו כך אבל האמת אינו כן כמו שטעו שאפילו על מדינה אחת אינו מביא אך יש לתמוה ע"ז דהא איתא שם במ"ר שמות פ"א א"ר סימן ג' היו באותו עצה בלעם וכו' וקשה הא בזבחים שם איתא אמר להן בלעם כבר נשבע שלא לשחת כל בשר וא"כ בלעם הי' יודע שאין בין מבול של מים או שאר השחתה ע"כ אני אומר כי בודאי יש מדרשות חלוקות בזה וכן יש בילקוט שמעוני פ' נח פלוגתא דתנאי בענין זה ולפי"ז דברי מעכ"ת נ"י נכונים די"ל דהרמב"ם תפס כחד מאן דאמר עכ"ל:
תשובה
מה שהקשה לי מר נ"י כבר הקשה לי תורני אחד נ"י והשבתי לו כן כמו שהמליץ גם מעכ"ת נ"י בעד דברי כאן שמגמרא דסוטה עכ"פ מוכח כדברי א"כ אפילו לו יהי סתירה מסוגיא דזבחים י"ל דהרמב"ם פסק כסוגיא דסוטה רק שהוספתי עוד שהרי גם מסוגיא דע"ז שהבאתי דמעשה בראשית הי' תלוי ועומד עד מ"ת יש ראי' לזה ולכן אפי' נאמר דמסוטה אין ראי' שהמצרים טעו בכך (מה שבלא"ה אין משמעות מדמסיים שם והם לא ידעו וכו' משמע שרק בדבר זה טעו ולא בשאר דברים) מכ"מ הרי יש ראי' מהא דע"ז וא"כ אדרבא נאמר שבלעם טעה אכן באמת אין צורך לכל זה שמה שנאמר בסוגיא דזבחים הנ"ל הוא מהמכילתא ריש פ' יתרו ושם כתוב בלשון אחר באותה שעה נתקבצו וכו' כבר נשבע הקב"ה לנח שאינו מביא מבול לעולם שנאמר כי מי נח זאת לי וגו' א"ל שמא מבול של מים אינו מביא מבול של אש מביא אמר להם אינו מביא לא מבול של אש ולא מבול של מים אלא תורה נותן הקב"ה לעמו ולידידיו שנאמר ה' עוז לעמו יתן עכ"ל אבל שנשבע הקב"ה שלא יאבד העולם כל עיקר לא כתוב כן ואולי עפ"י זה יש להגי' כן גם בזבחים כנראה גם מהפסוק דהא כתיב אשר נשבעתי מעבור מי נח וגו' הרי שרק על מי נח נשבע שלא להעבירם על הארץ:
וכעי"ז בספר הליקוטים עהרמב"ם בשם ציוני מהר"נ.
מה שעדיין לכאורה תמוה הוא, שאם הקב"ה לא נשבע שלא ישחית כל בשר א"כ איך אנו קיימים והרי כבר כו"כ פעמים נראתה הקשת, א"כ איך לא נשחת העולם באופן אחר???
(גם אם נאמר כד' ר"י איבשיץ שאין מדובר על הקשת הרגילה אלא על קשת אחרת, כמדומני בצבע תכלת, מ"מ מוכח בגמרא כתובות ע"ז: שנדירים האנשים שלא נראתה בימיהם וכן מוכח ברש"י בפרשה)
וכן כל העולם כלו אם היו עונותיהם מרבין מזכיותיהן מיד הן נשחתין שנאמר (בראשית ו ה) "וירא ה' כי רבה רעת האדם"
ויש לתמוה מהגמרא
זבחים, דף קטז.
נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע, ואמרו לו: מה קול ההמון אשר שמענו? שמא מבול בא לעולם (אמר להם) – ״ה׳ למבול ישב״? [אמר להם]: ״וישב ה׳ מלך לעולם״ – כבר נשבע הקדוש ברוך הוא שאינו מביא מבול לעולם. אמרו לו: מבול של מים אינו מביא, אבל מבול של אש מביא – שנאמר: ״כי (הנה) באש ה׳ נשפט״. אמר להן: כבר נשבע שאינו משחית כל בשר.
ועי' שו"ת בנין ציון החדשות, ב, קמו
הקשה לי מר נ"י על מה שכתבתי דשבועת הקב"ה אחר המבול לא היתה רק שלא להכות כל חי במים אבל בדבר אחר חוץ ממים לא הי' בכלל השבועה וז"ל יש לתמוה ע"ז מזבחים (ד' קי"ו ע"א) דאיתא שם נתקבצו כולם וכו' שמא מבול בא לעולם אמר להם וכו' כבר נשבע וכו' אמרו לו של מים אינו מביא אבל של אש מביא אמר להן כבר נשבע דאינו משחית כל בשר וכו' יע"ש ומ"ש בסוטה (ד' י"א) ובמדרש רבה שמות פ"א שני פעמים ופ' כ"ב שאמרו מצרים נדין אותם במים שכבר נשבע הקב"ה שאין מביא מבול לעולם משמע אבל של דבר אחר מביא י"ל המצרים טעו כך אבל האמת אינו כן כמו שטעו שאפילו על מדינה אחת אינו מביא אך יש לתמוה ע"ז דהא איתא שם במ"ר שמות פ"א א"ר סימן ג' היו באותו עצה בלעם וכו' וקשה הא בזבחים שם איתא אמר להן בלעם כבר נשבע שלא לשחת כל בשר וא"כ בלעם הי' יודע שאין בין מבול של מים או שאר השחתה ע"כ אני אומר כי בודאי יש מדרשות חלוקות בזה וכן יש בילקוט שמעוני פ' נח פלוגתא דתנאי בענין זה ולפי"ז דברי מעכ"ת נ"י נכונים די"ל דהרמב"ם תפס כחד מאן דאמר עכ"ל:
תשובה
מה שהקשה לי מר נ"י כבר הקשה לי תורני אחד נ"י והשבתי לו כן כמו שהמליץ גם מעכ"ת נ"י בעד דברי כאן שמגמרא דסוטה עכ"פ מוכח כדברי א"כ אפילו לו יהי סתירה מסוגיא דזבחים י"ל דהרמב"ם פסק כסוגיא דסוטה רק שהוספתי עוד שהרי גם מסוגיא דע"ז שהבאתי דמעשה בראשית הי' תלוי ועומד עד מ"ת יש ראי' לזה ולכן אפי' נאמר דמסוטה אין ראי' שהמצרים טעו בכך (מה שבלא"ה אין משמעות מדמסיים שם והם לא ידעו וכו' משמע שרק בדבר זה טעו ולא בשאר דברים) מכ"מ הרי יש ראי' מהא דע"ז וא"כ אדרבא נאמר שבלעם טעה אכן באמת אין צורך לכל זה שמה שנאמר בסוגיא דזבחים הנ"ל הוא מהמכילתא ריש פ' יתרו ושם כתוב בלשון אחר באותה שעה נתקבצו וכו' כבר נשבע הקב"ה לנח שאינו מביא מבול לעולם שנאמר כי מי נח זאת לי וגו' א"ל שמא מבול של מים אינו מביא מבול של אש מביא אמר להם אינו מביא לא מבול של אש ולא מבול של מים אלא תורה נותן הקב"ה לעמו ולידידיו שנאמר ה' עוז לעמו יתן עכ"ל אבל שנשבע הקב"ה שלא יאבד העולם כל עיקר לא כתוב כן ואולי עפ"י זה יש להגי' כן גם בזבחים כנראה גם מהפסוק דהא כתיב אשר נשבעתי מעבור מי נח וגו' הרי שרק על מי נח נשבע שלא להעבירם על הארץ:
וכעי"ז בספר הליקוטים עהרמב"ם בשם ציוני מהר"נ.
מה שעדיין לכאורה תמוה הוא, שאם הקב"ה לא נשבע שלא ישחית כל בשר א"כ איך אנו קיימים והרי כבר כו"כ פעמים נראתה הקשת, א"כ איך לא נשחת העולם באופן אחר???
(גם אם נאמר כד' ר"י איבשיץ שאין מדובר על הקשת הרגילה אלא על קשת אחרת, כמדומני בצבע תכלת, מ"מ מוכח בגמרא כתובות ע"ז: שנדירים האנשים שלא נראתה בימיהם וכן מוכח ברש"י בפרשה)