נדרים האם יש מילים בלשון הקודש שאינן מופיעות בתנ"ך (1 צופה)

[יצחק א]

מצינו במשנה כינויי נדרים "קונם קונח קונס",
והר"ן בריש נדרים כתב בשם ה"ר חסדאי, שמילים אלו הם מלשון הקודש אלא שנשתבש (כלומר שהיה במקור בלה"ק "קונם").
והעיר שם הרש"ש:
"לא ידעתי איזו היא תיבה המשמשת לשון קרבן או הקדש דומה לתיבות אלו, ואולי כיון דבימי חכמי המשנה היה הלשון חי והיו מדברים בו היו להם עוד תיבות מקובלות אשר אינן נמצאות במקרא".

 

[יצחק א]

יש להביא בזה גם לשון הרמב"ם (פהמ"ש) ריש תרומות:

אמרם בכל המשנה "תרם, ותורם, ויתרום", בעלי הלשון האחרונים מקשין על זה, ואומרים כי השורש "הרים, ומרים, וירים". וזו אינה קושיא אמתית, כיון שעיקר כל הלשון מן הלשונות, הוא חוזר למה שמדברים בו בעלי אותו הלשון, ומה שנשמע מהם, ואלו בעלי המשנה בלא ספק עבריים היו במקומן, רוצה לומר בארץ הצבי, ונשמע מהם לשון תרם ובו נשתמשו, הנה זו ראיה שהוא מקובל בלשון, ושזו המלה לשון מלשונות העבריים. ועל זה הדרך תהיה תשובתך, לכל מי שיאמר מן האחרונים, שלשון המשנה אינו צח, או שהם נשתמשו במילות שאינן כראוי בלשון. וזה העיקר שזכרתי לך אמיתי אצל החכמים השלמים, המדברים על הדברים הכוללים כל הלשונות כולם.

 

[קול שופר]

ישנם מאות מילים במשנה שהם בכלל לשון הקודש ואין להם זכר בתנ"ך
ולדוג' בעלמא
חבילה, פרוטה, הפקר, חיוב, פטור..

 

[נסכא דר' אבא]

יש באוצר המדרשים (אייזנשטיין), אגרת ששלחו יהודים לאחד הגאונים (כמדומני רב צמח גאון), לאחר שהגיע אליהם אלדד הדני ואמר להם שהוא מעשרת השבטים משבט דן וכו' וכו' והם כותבים שם שהוא מדבר בלשון הקודש, ויש בדבריו מילים שאינן קיימות אצלנו, והם בדקו אותו על המילים האלו, דהיינו שאמר להם על ציפור מסוימת ששמה כך וכך, ולמחרת שאלו אותו שוב על הציפור, ושוב השתמש באותה מילה.

כתבתי מזיכרוני יתכן שהפרטים אינם מדויקים (גם רמת האמינות של הספר הנ"ל אינה גבוהה).

 

[נסכא דר' אבא]

עמ' 19 "ולשון הקודש שהוא מדבר יש בו דברים שלא שמענום מעולם, כמו ליונה קורא תינתרא, ציפור קורא ריקות, פילפול דרמוש, כגון אלה כתבנו מפיו הרבה, שהיינו מראים לו הדבר ואמר לנו השם בלה"ק, ואחר ימים חזרנו ושאלנוהו על כל דבר ודבר ומצאנו אותו כדיבור הראשון".

 

[פנחס ע]

עמ' 19 "ולשון הקודש שהוא מדבר יש בו דברים שלא שמענום מעולם, כמו ליונה קורא תינתרא, ציפור קורא ריקות, פילפול דרמוש, כגון אלה כתבנו מפיו הרבה, שהיינו מראים לו הדבר ואמר לנו השם בלה"ק, ואחר ימים חזרנו ושאלנוהו על כל דבר ודבר ומצאנו אותו כדיבור הראשון".

לחץ כדי לכווץ...

זה דבר משונה, כי הרי יונה וציפור כן קיים בלשה"ק? ושמא כשם שהיה כתב עברי וכתב אשורי היו גם שפת דיבור עברית ושפת לשה"ק.
ומ"מ לגוף השאלה, לכאו' י"ל שהקדושה שבלשון היא בכך שהיא בתורה, ולא כי הינה שפת הדיבור.

 

[יצחק א]

ישנם מאות מילים במשנה שהם בכלל לשון הקודש ואין להם זכר בתנ"ך
ולדוג' בעלמא
חבילה, פרוטה, הפקר, חיוב, פטור..

לחץ כדי לכווץ...

השאלה היא אם כולן מלשון הקודש, או שמקורן בארמית או לשונות אחרים.

 

[איש גליא]

לכאו' רובן מארמית, ויש מיונית, ושורשים מהתנ"ך שנשתנו (תינוק, תכשיט, תורם). איני מכיר מילה בחז"ל שאינה נכנסת בארבע קטגוריות האלו. ולגבי המובא כאן:

ישנם מאות מילים במשנה שהם בכלל לשון הקודש ואין להם זכר בתנ"ך
ולדוג' בעלמא
חבילה, פרוטה, הפקר, חיוב, פטור..

לחץ כדי לכווץ...

חבילה מלשון חבל ויש לו זכר במקרא (ותורידם בחבל) וכן פרוטה מלשון פרט (ופרט כרמך) - אף שהוא יותר נפוץ בארמי, חייב נמצא בדניאל (וחייבתם את ראשי למלך) אבל לכאו' הושאל כבר בימיו מארמי (וע"ע בילקו"ש על הפסוק איכה יעיב).
ופ.ק.ר ופ.ט.ר מצויים מאד מארמי.

 

[קול שופר]

הקדמת הרמב"ם למשנה

רבינו הקדוש ע"ה היה יחיד בדורו ומיוחד בתקופתו, איש שכלל בו ה' מן המדות הטובות והחסידות מה שזכהו בעיני אנשי דורו לקרותו רבינו הקדוש, והיה שמו יהודה, והיה בתכלית החכמה ורום המעלה, כמו שאמרו מימי משה ועד רבי לא ראינו תורה וגדולה במקום אחד. והיה בתכלית הענוה ושפלות הרוח והרחקת התאות כמו שאמרו משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא. והיה צח לשון ובקי בשפה העברית יותר מכל אדם, עד שהיו החכמים ע"ה לומדין ביאור מלים שנסתפקו להם בלשון המקרא מפי עבדיו ומשרתיו, וזה מן המפורסמות בתלמוד.​

 

[דוד המלך]

כוזרי ב סח
מעלתה מדרך הסברא לפי העם המשתמשים בה, במה שהיה צריך אליו מהמליצה כ"ש עם הנבואה הפושטת ביניהם, והצורך אל האזהרה ואל הנגונים והזמירות ומלכיהם משה ויהושע ודוד ושלמה היתכן שיחסר להם מליצה בעת שהיו צריכים אליה לדבר, כאשר תחסר לנו היום בעבור שאבד הלשון ממנו? הראית ספור התורה, המשכן והאפוד והחשן וזולתם כשהוצרכו אל שמות נכריות היאך מצאו אותם עד תומם, וכמה נאה סדר הספור ההוא, וכן שמות העמים ומיני העופות והאבנים, וזמירות דוד, והתרעם איוב והתוכחו עם רעיו ותוכחות ישעיה ונחמותיו, וזולתם.

 

[קול שופר]

לכאו' רובן מארמית, ויש מיונית, ושורשים מהתנ"ך שנשתנו (תינוק, תכשיט, תורם). איני מכיר מילה בחז"ל שאינה נכנסת בארבע קטגוריות האלו. ולגבי המובא כאן:

לחץ כדי לכווץ...

לכאו' הוא היפוך הדברים, רוב הארמית ויש מיוונית יסודם בשרשי התנ"ך והמשנה

 

[אמרי פי]

ישנם מאות מילים במשנה שהם בכלל לשון הקודש ואין להם זכר בתנ"ך
ולדוג' בעלמא
חבילה, פרוטה, הפקר, חיוב, פטור..

לחץ כדי לכווץ...

לא הזכיר "קרקע" כיון שקרקע הוזכר בתורה ?

 

[איש גליא]

לכאו' הוא היפוך הדברים, רוב הארמית ויש מיוונית יסודם בשרשי התנ"ך והמשנה

לחץ כדי לכווץ...

!!
אז הבא דוגמאות לשורשים בתנ"ך מהם באו המילים האלו: חוטם, לבלר, ספסל, אסתניס, אספקלריא וכו'

 

[איש גליא]

לא הזכיר "קרקע" כיון שקרקע הוזכר בתורה ?

לחץ כדי לכווץ...

במדבר, ה, י"ז, מ"א ו' ט"ו ועוד
ואף אם לא היה מוזכר אטו תנא כי רוכלא כו'

 

[קול שופר]

!!
אז הבא דוגמאות לשורשים בתנ"ך מהם באו המילים האלו: חוטם, לבלר, ספסל, אסתניס, אספקלריא וכו'

לחץ כדי לכווץ...

חוטם - לְמַעַן שְׁמִי אַאֲרִיךְ אַפִּי וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ (ישעי' מח, ט)
איצטניס - כְּצִנַּת שֶׁלֶג בְּיוֹם קָצִיר (משלי כה, יג) ראה ברכות ב,ו ובפיה"מ שם

השאר יסודם בשרשי משנה..

 

[דורש ציון]

מצינו במשנה כינויי נדרים "קונם קונח קונס",
והר"ן בריש נדרים כתב בשם ה"ר חסדאי, שמילים אלו הם מלשון הקודש אלא שנשתבש (כלומר שהיה במקור בלה"ק "קונם").
והעיר שם הרש"ש:
"לא ידעתי איזו היא תיבה המשמשת לשון קרבן או הקדש דומה לתיבות אלו, ואולי כיון דבימי חכמי המשנה היה הלשון חי והיו מדברים בו היו להם עוד תיבות מקובלות אשר אינן נמצאות במקרא".

לחץ כדי לכווץ...

אני רוצה להעמיד את הנושא כשאלה
האם יש סיבה להניח שהתורה השתמשה בכל המילים הקיימות בלשון הקודש,

 

[ספיר ויהלום]

יש ביוסיפון כמה מילים בלשה"ק שהם לא מוכרות לנו

 

[יצחק א]

אני רוצה להעמיד את הנושא כשאלה
האם יש סיבה להניח שהתורה השתמשה בכל המילים הקיימות בלשון הקודש,

לחץ כדי לכווץ...

האמת שלדעתי מסברא לא, וכמו שמצינו מילים שמופיעות רק פעם אחת, וא"כ סביר שיש מילים שלא נאמרו כלל.
אבל מהרש"ש משמע שראה בזה חידוש,
ולענ"ד בנושאים שהתורה כן דיברה בהם ולא הזכירה בהם מילים אלו (כמו נדרים למשל) זה אכן חידוש.
ומכל מקום, במידה שיש מילים כאלו, מן הראוי לזהותם.

 

[אמרי פי]

במדבר, ה, י"ז, מ"א ו' ט"ו ועוד
ואף אם לא היה מוזכר אטו תנא כי רוכלא כו'

לחץ כדי לכווץ...

זאת היתה ההדגשה שקרקע נאמרה בתורה, למרות שנשאלו על כך בעלי קריאה מובהקים, הא ותו לא.

 

[איש גליא]

חוטם - לְמַעַן שְׁמִי אַאֲרִיךְ אַפִּי וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ (ישעי' מח, ט)

לחץ כדי לכווץ...

ייש"כ ! אבל גם שם לענ"ד הוא שאול מארמית, כמו כי יראה כי אזלת יד, אתה מרבבות קדש וכדו'

איצטניס - כְּצִנַּת שֶׁלֶג בְּיוֹם קָצִיר (משלי כה, יג) ראה ברכות ב,ו ובפיה"מ שם

לחץ כדי לכווץ...

עיינתי שם אבל עדיין לא הבנתי הקשר. אם אתה יכול להסביר לי (אפשר כדאי לעיין במקור הערבי)

השאר יסודם בשרשי משנה..

לחץ כדי לכווץ...

השאלה כאן היא מה יסודם של שרשי המשנה. לזה השבתי שלכאו' חלקם יסודם בשרשי התנ"ך, וחלקם בשורשי שאר לשונות, ושאין בהם שורש מלה"ק שלא נכתב בתנ"ך. עד שמישהו יביא ראיה