בעבר ראיתי במדרש את המילה "התלבטו" וכן מצוי הרבה שמשתמשים בה חכמי ישראל במילה זו בלשון מסתפק נבוך וכדו', וחפשתי אם יש לה שורש בתנ"ך וזה מה שמצאתי
חכם־לב יקח מצות ואויל שפתים ילבט: (משלי פרק י פסוק ח)
וכתב המאירי: חכם לב יקח מצות ואויל שפתים ילבט. פירש זולתי בענין ילבט אחד מארבעה עניינים: הראשון - מענין עוות , כלומר: יתעוות ויתעקל בדבריו; והשני - ענין מכשול , כלומר: יכשל בדבריו; והשלישי - לשון מהירות יותר מדאי , כלומר: שימהר בענין תיכף העלותו במחשבתו ולא יתבונן בעצמו היאך יעשנה; והרביעי - כמו פוסח , כלומר: עומד נבוך במה שיצווהו גדוליו , ויהיה פוסח על שתי הסעיפים (ע"פ מ"א יח , כא) , אם יעשה ואם לא יעשה , ולא יוכל לבחון האמת. ושני אלו הלשונות האחרונות - מלשון הערב. וביאור הפסוק יֵרָאה מלשון האחרון:וכ"כ רבי יוסף קמחי: ואויל שפתים ילבט - אין לו דומה במקרא כי אם במשלי (ראה גם להלן , י) ובספר תרי עשר: "ועם לא יבין ילבט" (הו' ד , יד). והוא דומה לערבי בשתי לשונות: 'ילבט בה' - כמו ימהר; לשון אחרת: 'ילבט' - יפסח. והם שניהם קרובים לענין: ימהר , לא יאריך במחשבה להתבונן היאך יעשה המצוה; והענין השני - פוסח הוא על מה שיצוּוה על שתי הסעיפים (ע"פ מ"א יח , כא) , ולא יתברר לו האמת.
שאר המפרשים פירשו: לשון יגיעה או כשלון או הכאה.
ולמשל רש"י פירש: ואויל שפתים ילבט - לשון יגיעה. ויש בספרי בפרשה "ויהי העם כמתאוננים" (במ' יא , א; ספ"ב פד): אמרו: כמה נתלבטנו בדרך, עכ"ל.
ועי' ספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא פד ...שנתלבטו
נערך לאחרונה:
