בהר האם מאכל עופות ודגים נוהגת בו קדושת שביעית (2 צופים)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכל (כה ז)

בספר אור לציון שביעית פ"ב סי' י"ג כתב להסתפק, האם כשם שמאכל בהמה יש בו קדושת שביעית וכמבואר בשביעית פ"ז מ"א, כך גם במאכל דגים יש קדושת שביעית, או דיש לומר דכיון דילפינן מאכל בהמה מקרא ד"ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול", וכמו שכתב רש"י בשבת סח. ד"ה שביעית, אפשר דדוקא בהמה וחיה שבארצך אבל דגים לא, והגם שלגבי איסור כלאים מצינו שגם במינים שבים נוהג איסור הרבעה, היינו משום דילפינן למינהו למינהו כמבואר בב"ק נה. אבל הכא דליכא ילפותא לא, עכ"ד.

ולפום ריהטא היה נראה, דהרי בשביעית הכלל הוא דכל שהנאתו וביעורו שוה, נוהגת בו קדושת שביעית, כדילפינן מסוכה מ. מדכתיב שבת הארץ "לכם" לאכלה, לכם לכל צרכיכם, וממעטינן רק דבר שאין הנאתו וביעורו שוה, וא"כ גם אם אין דגים נכללים כאן בקרא דכל תבואתה לאכול, מ"מ כיון דאיכא בזה צורך שהנאתו וביעורו שוה, נוהג בזה קדושת שביעית, ואין מקום להסתפק בזה.

אכן לאחר העיון נראה דזה אינו, והספק הוא ספק עצום, דהנה בירושלמי פ"ח ה"א מבואר, דאע"פ שבמין הצובעים נוהגת קדושת שביעית (שהרי הנאתן וביעורן שוה), היינו דוקא בצבעין לאדם, אבל צבעין לבהמה (לצבוע בהן בגדים לבהמה) אין נוהגת בהן קדושת שביעית, ומבואר דמה שנתרבה כל דבר שהנאתו וביעורו שוה, היינו דוקא כשהוא צורך האדם עצמו (כגון צביעה לאדם והדלקת הנר, וכביסה לבגדי אדם לולי דבעינן הנאתן וביעורן שוה), ולא כשהוא צורך בהמה. ובזה מבואר הא דמאכל בהמה צריך ילפותא מיוחדת מדכתיב תהיה כל תבואתה לאכול כמ"ש רש"י הנ"ל, ולא הוי בכלל לכם לכל צרכיכם, דזה רק בצורך אדם. ולכן אף למסקנא שנתרבה מאכל בהמה, היינו דוקא אכילה, דלגבי בהמה לא כתיב ריבוי לכל צרכיה כמו שכתוב "לכם לאכלה" לגבי צורך אדם, דבבהמה לא כתיב אלא "לאכול".

וכיון שנתבאר דכל הריבוי של "כל צרכיכם" הוא רק בצורך אדם, ואילו צורך בהמה אין לנו אלא מה שנתרבה בקרא ד"ולבהמתך וגו' כל תבואתה לאכול", א"כ אין לרבות מאכל דגים מ"כל צרכיכם", ומקרא דכל תבואתה לאכול אין לנו מקור אלא למאכל בהמה וחיה, ולא למאכל דגים, וכנ"ל.​