- הודעות
- 3,858
- תודות
- 8,040
- נקודות
- 692
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויהרגו כל זכר (לד כה)
הרמב"ן כאן הביא בשם הירושלמי [ואינו נמצא בירושלמי שלפנינו], שבן נח שנטל שוחד נהרג, וכן אם הטה את הדין נהרג. ובשו"ת חוות יאיר סי' קל"ו נשאל האם מותר לתת שוחד לדיין נכרי, או דאסור משום שהם מצווים על הדינים ועובר בלפני עור לא תתן מכשול [שהרי גם בן נח אסור להכשיל במצוות שלו, כגון ליתן אבר מן החי לב"נ], ודן שם האם בני נח נצטוו על השוחד. והביאו האחרונים שהדברים מפורשים ברמב"ן כאן בשם הירושלמי דאסור לבן נח ליטול שוחד.
ובשו"ת חתם סופר בליקוטים סי' י"ד העיר מהא דשבת קטז. דההוא פילוסופא דהוה ליה שמא דאינו מקבל שוחד, ורצו רבי אליעזר ואחותו אמא שלום לשחוק בו, והכניסה לו אמא שלום נר של זהב בתורת שוחד, ופסק הדין כמוה שתקבל חלק בנכסי אביה, ולמחר הכניס לו רבן גמליאל חמרא לובא ופסק כמוהו שלא תירש הבת בין הבנים, אמרה ליה אמא שלום נהור נהוריך כשרגא, אמר ליה רבן גמליאל אתא חמרא ובטש לשרגא, ע"כ. וקשה איך היה מותר להם לעבור על לפני עור להכשיל את אותו השופט בנטילת שוחד.
ותירץ החת"ס שם דאליבא דאמת לא היה בזה איסור שם כיון שלא באמת באו לפניו לדין ולא נתכוונו לקיים את פסקו וכל התכלית שלהם היתה רק לשחוק עליו. [ואע"פ שהוא לא ידע זאת והוי ליה נתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, דגם זה צריך כפרה, ובתוס' בקידושין לב. ד"ה דמחיל מבואר דגם על זה איכא איסור לפני עור, עי"ש בגמ' שהקשו איך קרע רב הונא שיראים בפני בנו לראות האם יכעס, הרי עובר באיסור לפני עור, ומשני דמחיל ליקריה, והקשו בתוס' דמ"מ הוי כנתכוין לאכול בשר חזיר וכו', וחזינן דאיכא על זה איסור לפני עור. אולי יש לומר דדוקא בישראל חשיב עון, אבל בני נח לא הוזהרו על כך דזה הוי ילפותא מדכתיב אשה הפרם וה' יסלח לה ובב"נ לא נתחדש. אמנם העירוני די"ל דאדרבה בבני נח אי"צ גזיה"כ לזה כיון דהם נענשים על המחשבה לעשות עבירה כמ"ש בתוס' קידושין לט: ד"ה מחשבה, א"כ לא גרע ממחשבה גרידא, ויש לדון בזה].
ויש ליישב באופ"א, דהאיסור של בן נח ליטול שוחד, הוא מפני שהם נצטוו על הדינים, וכשנוטל שוחד אינו דן כראוי, א"כ יש לומר דהאיסור הוא רק כאשר הוא דן בני נח, שנצטוה לדונם, ואם נוטל שוחד הרי אינו דן אותם כראוי, אבל הדינים של ישראל הרי אינם מוטלים עליו כלל, דאינו חייב לדון את ישראל רק את בני נח, וממילא אין לו איסור שוחד כאשר ישראלים באים לדון בפניו, וכההיא דאמא שלום ורבן גמליאל. ושוב ראיתי במלא הרועים ערך בני נח אות ח' שכתב סברא זו. ובשו"ת מהרי"ל דיסקין זצ"ל (קו"א סי' ה' אות רכ"ג) כתב ג"כ לצדד דישראלים הדנים לפני עכו"ם אין איסור שוחד, אבל מטעם אחר "משום דלא דיינא הוא כלל", היינו דאין תוקף לדין שלו מצד דין תורה, וממילא אינו חשוב דיין.
ויהרגו כל זכר (לד כה)
הרמב"ן כאן הביא בשם הירושלמי [ואינו נמצא בירושלמי שלפנינו], שבן נח שנטל שוחד נהרג, וכן אם הטה את הדין נהרג. ובשו"ת חוות יאיר סי' קל"ו נשאל האם מותר לתת שוחד לדיין נכרי, או דאסור משום שהם מצווים על הדינים ועובר בלפני עור לא תתן מכשול [שהרי גם בן נח אסור להכשיל במצוות שלו, כגון ליתן אבר מן החי לב"נ], ודן שם האם בני נח נצטוו על השוחד. והביאו האחרונים שהדברים מפורשים ברמב"ן כאן בשם הירושלמי דאסור לבן נח ליטול שוחד.
ובשו"ת חתם סופר בליקוטים סי' י"ד העיר מהא דשבת קטז. דההוא פילוסופא דהוה ליה שמא דאינו מקבל שוחד, ורצו רבי אליעזר ואחותו אמא שלום לשחוק בו, והכניסה לו אמא שלום נר של זהב בתורת שוחד, ופסק הדין כמוה שתקבל חלק בנכסי אביה, ולמחר הכניס לו רבן גמליאל חמרא לובא ופסק כמוהו שלא תירש הבת בין הבנים, אמרה ליה אמא שלום נהור נהוריך כשרגא, אמר ליה רבן גמליאל אתא חמרא ובטש לשרגא, ע"כ. וקשה איך היה מותר להם לעבור על לפני עור להכשיל את אותו השופט בנטילת שוחד.
ותירץ החת"ס שם דאליבא דאמת לא היה בזה איסור שם כיון שלא באמת באו לפניו לדין ולא נתכוונו לקיים את פסקו וכל התכלית שלהם היתה רק לשחוק עליו. [ואע"פ שהוא לא ידע זאת והוי ליה נתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, דגם זה צריך כפרה, ובתוס' בקידושין לב. ד"ה דמחיל מבואר דגם על זה איכא איסור לפני עור, עי"ש בגמ' שהקשו איך קרע רב הונא שיראים בפני בנו לראות האם יכעס, הרי עובר באיסור לפני עור, ומשני דמחיל ליקריה, והקשו בתוס' דמ"מ הוי כנתכוין לאכול בשר חזיר וכו', וחזינן דאיכא על זה איסור לפני עור. אולי יש לומר דדוקא בישראל חשיב עון, אבל בני נח לא הוזהרו על כך דזה הוי ילפותא מדכתיב אשה הפרם וה' יסלח לה ובב"נ לא נתחדש. אמנם העירוני די"ל דאדרבה בבני נח אי"צ גזיה"כ לזה כיון דהם נענשים על המחשבה לעשות עבירה כמ"ש בתוס' קידושין לט: ד"ה מחשבה, א"כ לא גרע ממחשבה גרידא, ויש לדון בזה].
ויש ליישב באופ"א, דהאיסור של בן נח ליטול שוחד, הוא מפני שהם נצטוו על הדינים, וכשנוטל שוחד אינו דן כראוי, א"כ יש לומר דהאיסור הוא רק כאשר הוא דן בני נח, שנצטוה לדונם, ואם נוטל שוחד הרי אינו דן אותם כראוי, אבל הדינים של ישראל הרי אינם מוטלים עליו כלל, דאינו חייב לדון את ישראל רק את בני נח, וממילא אין לו איסור שוחד כאשר ישראלים באים לדון בפניו, וכההיא דאמא שלום ורבן גמליאל. ושוב ראיתי במלא הרועים ערך בני נח אות ח' שכתב סברא זו. ובשו"ת מהרי"ל דיסקין זצ"ל (קו"א סי' ה' אות רכ"ג) כתב ג"כ לצדד דישראלים הדנים לפני עכו"ם אין איסור שוחד, אבל מטעם אחר "משום דלא דיינא הוא כלל", היינו דאין תוקף לדין שלו מצד דין תורה, וממילא אינו חשוב דיין.